The Rambam understands the promises that the Torah gives for keeping mitzvos not as a true reward but as a means to keeping more mitzvos. The ultimate reward is in the next world.
תשובה ט':א'
(א) מאחר שנודע שמתן שכרן של מצוות, והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך י"י הכתוב בתורה, היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב:ז'), והנקמה שנוקמין מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" (במדבר ט"ו:ל"א), מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה, אם תשמעו יגיע לכם, ואם לא תשמעו יקרא אתכם, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום, ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית:
כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושין כל מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקרא אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצוות. אלא כך הוא הצע הדברים:
הקב"ה נתן לנו תורה זו, עץ החיים, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את כל התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב:
כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה תהיה לנו" וגו' (דברים ו':כ"ה):
וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעתנו ונעסוק בהבלי הזמן, כענין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" וג' (דברים ל"ב:ט"ו), שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהם חיזקו ידיהם לבעוט, ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה "ועבדת את אויביך אשר ישלחנו י"י בך" וג' (דברים כ"ח:מ"ח) "תחת אשר לא עבדת את י"י אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כ"ח:מ"ז):
נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר, אם עבדתם את י"י בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם הברכות האלו, ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכים לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאין לחיי העולם הבא. שאם לא יקנה הנה חכמה ומעשים טובים, אין לו במה יזכה, שנאמר "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול" וגמ' (קהלת ט':י'):
ואם עזבתם את י"י, ושגיתם במאכל ומשתה וזנות ודומה להם, מביא עליכם כל הקללות האלו, ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא, ונמצא שאיבדתם שני עולמות. שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוה, שבהם זוכין לחיי העולם הבא:
[A question arises:] As explained, the reward for the mitzvot and the good which we will merit if we observe the path of God as prescribed by the Torah is the world to come as [Deuteronomy 2:7] states: "So that good will be granted you and you will live long.”
[Also,] the retribution which is exacted from the wicked who abandon the paths of righteous prescribed by the Torah is karet as [Numbers 15:31] states: "This soul shall surely be cut off. His sin shall remain upon him."
[If so,] what is the meaning of the [statements] made throughout the entire Torah: "If you observe [the Torah's laws], you will acquire such and such;" "If you do not observe [the Torah's laws], such and such will happen to you?" All [of the benefits and difficulties that are promised] are matters of this [material] world, for example, plenty and famine, war and peace, sovereignty [over other nations] or a humble [national standing], the settlement of the land or exile, success in one's deeds or loss and all the other points mentioned in the covenant.
[In resolution, it must be stated that] all those statements are true. They have been realized in the past and will be realized in the future. When we fulfill all the mitzvot in the Torah, we will acquire all the benefits of this world. [Conversely,] when we transgress them, the evils written [in the Torah] will occur.
Nevertheless, those benefits are not the ultimate reward for the mitzvot, nor are those evils the ultimate retribution to be exacted from someone who transgresses all the mitzvot.
Rather, the resolution of the matter is as follows: God gave us this Torah which is a tree of life. Whoever fulfills what is written within it and comprehends it with complete and proper knowledge will merit the life of the world to come. A person merits [a portion of the world to come] according to the magnitude of his deeds and the extent of his knowledge.
[In addition,] we are promised by the Torah that if we fulfill it with joy and good spirit and meditate on its wisdom at all times, [God] will remove all the' obstacles which prevent us from fulfilling it, for example, sickness, war, famine, and the like.
Similarly, He will grant us all the good which will reinforce our performance of the Torah, such as plenty, peace, an abundance of silver and gold in order that we not be involved throughout all our days in matters required by the body, but rather, will sit unburdened and [thus, have the opportunity to] study wisdom and perform mitzvot in order that we will merit the life of the world to come.
This [principle is expressed] by the Torah. After [Deuteronomy 6:11-12] promises us all the benefits of this world, it concludes [ibid.:25]: "And charity will remain for us if we take care to perform [all these commandments]."
Similarly, the Torah has informed us that if we consciously abandon the Torah and involve ourselves in the vanities of the time in a manner similar to that stated [by Deuteronomy 32:15]: "Jeshurun became fat and rebelled," then, the True Judge will remove from all the benefits of this world which reinforce their rebellion those who abandoned [the Torah].
He will bring upon them all the evils which prevent them from acquiring [a portion in] the world to come so that they will be destroyed in their wickedness. This was implied by the Torah's statement [Deuteronomy 28:47-48]: "Because you did not serve God, [your Lord, with happiness,]... you will serve your enemies whom God sends against you."
Thus, these blessings and curses can be interpreted as follows: If you serve God with happiness and observe His way, He will grant you these blessings and remove these curses from you in order that you may be free to gain wisdom from the Torah and involve yourselves in it so that you will merit the life of the world to come. "Good will be granted you" - in the world that is entirely good; "and you will live long" - in the world which is endlessly long, [the world to come].
Thus, you will merit two worlds, a good life in this world, which, in turn, will bring you to the life of the world to come. For if a person will not acquire wisdom in this world and he does not possess good deeds, with what will he merit [a portion in the world to come]? [Thus, Ecclesiastes 9:10] states: "There is no work, no accounting, no knowledge, and no wisdom in the grave."
[Conversely,] if you have abandoned God and become obsessed with food, drink, lewdness, and the like, He will bring all these curses upon you and remove all blessing until you will conclude all your days in confusion and fear. You will not have a free heart or a complete body to fulfill the mitzvot in order that you forfeit the life of the world to come.
Thus, you will forfeit two worlds for when a person is occupied in this world with sickness, war, and hunger, he cannot involve himself with either wisdom or mitzvot which allow him to merit the life of the world to come.
However there is an element of reward and punishment even in the blessings and troubles of this world, as the Rambam writes:
"לפי שהוא יתעלה יודע החטאים וחכמתו וצדקו יחייבו שיעור העונש שפעמים יענוש בעולם הזה בלבד ופעמים יענוש בעולם הבא בלבד ופעמים יענוש בשני העולמות יחד" [הקדמות עמ' רנ"ג]. בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ראוי להיפרע ממנו והקב"ה יודע איך ייפרע יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה ויש חטא שנפרעין ממנו עליו בעולם הזה ולעולם הבא הל' [תשובה ו א]. "אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצוות" [תשובה ט' א'].
In other words, what happens for better or for worse is couched in terms of reward and punishment but is not the ULTIMATE reward and punishment, which is reserved for the next world.
R' Yehuda Halevi understands that the promises of good fortune in the Torah are actually a true reward. They are an organic outgrowth of keeping mitzvos. When we keep mitzvos we are close to Hashem which automatically brings bounty and blessing - in both worlds.
(קט) אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל יִעוּדֵינוּ הִדָּבְקֵנוּ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי בַנְּבוּאָה, וּמַה שֶּׁהוּא קָרוֹב לָהּ, וְהִתְחַבֵּר הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָנוּ בַגְּדֻלָּה וּבַכָּבוֹד וּבַמּוֹפְתִים. וְעַל כֵּן אֵינֶנּוּ אוֹמֵר בַּתּוֹרָה, כִּי אִם תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲבִיאֲכֶם אַחֲרֵי הַמָּוֶת אֶל גַּנּוֹת וַהֲנָאוֹת, אֲבָל הוּא אוֹמֵר: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים מַנְהִיג אֶתְכֶם, וְיִהְיֶה מִכֶּם מִי שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנַי וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר הָיוּ הוֹלְכִים בֵּין הַמַּלְאָכִים, וְיִהְיוּ גַּם כֵּן מַלְאָכַי הוֹלְכִים בֵּינֵיכֶם בָּאָרֶץ וְתִרְאוּ אוֹתָם יְחִידִים וְרַבִּים, שׁוֹמְרִים אֶתְכֶם וְנִלְחָמִים לָכֶם, וְתַתְמִידוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר הִיא עוֹזֶרֶת עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, וְהִיא אַדְמַת הַקֹּדֶש, וְיִהְיֶה שָׂבְעָהּ וְרַעֲבוֹנָהּ וְטוֹבָתָה וְרָעָתָה – בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְּפִי מַעֲשֵׂיכֶם, וְיִהְיֶה נוֹהֵג כָּל הָעוֹלָם עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי – זוּלַתְכֶם, כִּי תִרְאוּ, עִם שְׁכִינָתִי שֶׁתִּהְיֶה בְתוֹכְכֶם, מִטּוּב אַדְמַתְכֶם וְסֵדֶר גִּשְׁמֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עִתֵּיהֶם הַצָּרִיךְ לָהֶם, וְשֶׁתִּגְבְּרוּ עַל אוֹיְבֵיכֶם בִּמְתֵי מִסְפָּר – הַמִּנְהָג, מַה שֶׁתַּכִּירוּ בוֹ, כִּי אֵין עִנְיַנְכֶם נוֹהֵג עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי, אֲבָל הָרְצוֹנִי, כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אִם תַּמְרוּ מֵהַבַּצֹּרֶת וְהַנֶּגֶף וְהַחַיָּה הָרָעָה – וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְשַׁלְוָה, וְאָז תֵּדְעוּ כִּי עִנְיַנְכֶם מַנְהִיג אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָעִנְיָן הַטִּבְעִי. וְהָיָה כָל זֶה וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת וְכָל יִעוּדֶיהָ מֻבְטָחִים, לֹא יִפֹּל מֵהֶם דָּבָר; וְיִעוּדֶיהָ כֻלָּם כּוֹלֵל אוֹתָם שֹׁרֶש אֶחָד וְהוּא יִחוּל קִרְבַת אֱלֹהִים וּמַלְאָכָיו. וּמִי שֶׁיַּגִּיעַ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא יִירָא מִן הַמָּוֶת, וְתוֹרָתֵנוּ כְבָר הֶרְאֵית לָנוּ זֶה עַיִן בְּעַין. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בַּמִּדְבָּר, וְהָלַךְ אֶחָד מֵהֶם אֶל הֹדּוּ וּפָגַע מִמֶּלֶךְ הֹדּוּ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע, שֶׁהוּא מִן הַחֲבֵרִים הָהֵם, וְהָיָה יוֹדֵעַ אֲבוֹתֵיהֶם מִקֶּדֶם וְהָיוּ מֵאוֹהֲבָיו, וְנָתַן לוֹ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת שֶׁנָּשָׂא אוֹתָם אֶל חֲבֵרָיו, וְהִלְבִּישׁוֹ בִגְדֵי חֲמוּדוֹת וְשָׁלַח עִמּוֹ מֵעֲבָדָיו אֲנָשִׁים – וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ שֶׁיֵּצְאוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא שֶׁיֵּלְכוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַהוּא – וְצִוָּהוּ בְמִצְוֹת וְכָרַת עִמּוֹ בְרִית לְקַבֵּל עֲבוֹדָתוֹ. וּבָא אֶל חֲבֵרָיו עִם הַשְּׁלוּחִים הָהֵם הַהֻדִּיִּים וְשָׂמְחוּ בָהֶם הַחֲבֵרִים הָהֵם וְהִשְׁתַּדְּלוּ בִכְבוֹדָם וּבָנוּ לָהֶם אַרְמוֹן שֶׁהוֹשִׁיבוּם בּוֹ, וְשָׁבוּ הַחֲבֵרִים הָהֵם שׁוֹלְחִים שְׁלוּחִים לְהַגִּיעַ אֶל אֶרֶץ הֹדּוּ וְלִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ מִבְּלִי טֹרַח בְּעֵזֶר אֵלֶּה הַשְּׁלוּחִים שֶׁהָיוּ מוֹרִים אוֹתָם הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וַיֵּדְעוּ כֻלָּם, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל אֶרֵץ הֹדּוּ הוּא קַל עָלָיו מְאֹד כְּשֶׁיִּדְבַּק בַּעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וִיכַבֵּד שְׁלוּחָיו הַמַּגִּיעִים אוֹתוֹ אֵלָיו, וְלֹא הֻצְרְכוּ לִשְׁאֹל לָמָּה נַעֲבֹד הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, כִּי הָעִלָּה נִרְאֵית לָעַיִן – כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר בַּמֶּלֶךְ, וְחֶבְרָתוֹ הִיא הַטּוֹבָה. וְהַחֲבֵרִים הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַהוֹלֵךְ הָרִאשׁוֹן הוּא משֶׁה, וְהַהוֹלְכִים הָאֲחֵרִים הֵם שְׁאָר הַנְּבִיאִים, וְהַשְּׁלוּחִים הַהֻדִּיִּים הֵם הַשְּׁכִינָה וְהַמַּלְאָכִים, וְהַבְּגָדִים הַחֲמוּדוֹת הֵם הָאוֹר הַמֻּשְׂכָּל אֲשֶׁר חָל בְּנַפְשׁוֹ מֵהַנְּבוּאָה וְהָאוֹר הַמֻּרְגָּשׁ אֲשֶׁר חָל עַל פָּנָיו, וְהַמַּתָּנוֹת הַיְקָרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת הֵם שְׁנֵי הַלּוּחוֹת עִם עֳשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. וּבַעֲלֵי הַנִּמּוּסִים הָאֲחֵרִים לֹא רָאוּ מִכָּל זֶה מְאוּמָה, אַךְ אָמְרוּ לָהֶם: קַבְּלוּ עֲבוֹדַת מֶלֶךְ הֹדּוּ, כַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם הַחֲבֵרִים הָהֵם, וְאַחֲרֵי הַמָּוֶת תַּגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְאִם לֹא – יַרְחִיק אֶתְכֶם וְיַעֲנשׁ אֶתְכֶם אַחֲרֵי מוֹתְכֶם. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר: לֹא בָא אֵלֵינוּ אָדָם שֶׁיַּגִּיד לָנוּ שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי מוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן אוֹ בְגֵיהִנֹּם. וְרֻבָּם הֵגְבִּירוּ סִדּוּר עִנְיָנָם וְחִבּוּר עֲצָתָם וְקִבְּלוּ הָעֲבוֹדָה וְיִחֲלוּ נַפְשׁוֹתָם בַּמַּצְפּוּן יִחוּל חָלוּשׁ, אַךְ בַּנִּרְאֶה יִחוּל חָזָק וְנֶאֱמָן, וּמִתְגַּדְּלִים וּמִתְפָּאֲרִים עַל עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶם בָּאֱמוּנָה. וְאֵיךְ יִתְפָּאֲרוּ אֵלֶּה בְּטַעֲנַת מַה שֶּׁיַּגִּיעוּ אֵלָיו אַחֲרֵי מוֹתָם עַל מִי שֶׁיַּגִּיעַ זֶה אֵלָיו בְּחַיָּיו, וַהֲלֹא טֶבַע הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים קָרוֹב אֶל הַקַּיָּמִים בָּעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מִטֶּבַע מִי שֶׁלֹּא קָרַב אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת.
109. The Rabbi: Now all that our promises imply is that we shall become connected with the divine influence by means of prophecy, or something nearly approaching it, and also through our relation to the divine influence, as displayed to us in grand and awe-inspiring miracles. Therefore we do not find in the Bible: 'If you keep this law, I will bring you after death into beautiful gardens and great pleasures.' On the contrary it is said: 'You shall be my chosen people, and I will be a God unto you, who will guide you. Whoever of you comes to me, and ascends to heaven, is as those who, themselves, dwell among the angels, and my angels shall dwell among them on earth. You shall see them singly or in hosts, watching you and fighting for you without your joining in the fight. You shall remain in the country which forms a stepping-stone to this degree, viz. the Holy Land. Its fertility or barrenness, its happiness or misfortune, depend upon the divine influence which your conduct will merit, while the rest of the world would continue its natural course. For if the divine presence is among you, you will perceive by the fertility of your country, by the regularity with which your rainfalls appear in their due seasons, by your victories over your enemies in spite of your inferior numbers, that your affairs are not managed by simple laws of nature, but by the divine Will. You also see that drought, death, and wild beasts pursue you as a result of disobedience, although the whole world lives in peace. This shows you that your concerns are arranged by a higher power than mere nature.' All this, the laws included, is closely connected with the promises, and no disappointment is feared. All these promises have one basis, viz. the anticipation of being near God and His hosts. He who attains this degree need not fear death, as is clearly demonstrated in our Law.
The following parable will illustrate this: One of a company of friends who sought solicitude in a remote spot, once journeyed to India, and had honor and rank bestowed on him by her king, who knew that he was one of these friends, and who had also known their fathers, former comrades of his own. The king loaded him with presents for his friends, gave him costly raiment for himself, and then dismissed him, sending members of his own retinue to accompany him on his return journey. No one knew that they belonged to the court, nor that they travelled into the desert. He had received commissions and treaties, and in return he had to swear fealty to the king. Then he and his Indian escort returned to his companions, and received a hearty welcome from them. They took pains to accommodate them and to show them honor. They also built a castle and allowed them to dwell in it. Henceforth they frequently sent ambassadors to India to wait upon the king, which was now more easy of accomplishment, as the first messengers guided them the shortest and straightest route. All knew that travelling in that country was rendered easier by swearing allegiance to his king and respecting his ambassadors. There was no occasion to inquire why this homage was necessary, because it was patent that by this means he came into connection with the monarch--a most pleasing circumstance. Now these companions are the Children of Israel, the first traveler is Moses, the later travelers are the prophets, while the Indian messengers are the Shekinah and the angels. The precious garments are the spiritual light which dwelt in the soul of Moses on account of his prophecy, while the visible light appeared on his countenance. The presents are the two tables with the Ten Commandments. Those in possession of other laws saw nothing of this, but were told: 'Continue in obedience to the King of India as this company of friends, and you will after death become the associates of the king, otherwise he will turn you away, and punish you after death.' Some might say: No one ever returned to inform us whether, after death, he dwelt in paradise or in hell. The majority were satisfied with the arrangement, which coincided with their views. They obeyed willingly, and allowed themselves to entertain a faint hope, which to all appearance was a very strong one, as they commenced to be proud and to behave haughtily towards other people. But how can they boast of expectations after death to those who enjoy the fulfilment already in life? Is not the nature of the prophets and godly men nearer to immortality than the nature of him who never reached that degree?
