The Rambam writes [Yesodei HaTorah 5-1]:
"כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה".
All of the House Of Israel is commanded to sanctify Hashem's name.
This is odd. The Rambam never talks like that. "All of the House of Israel must keep Shabbos". "All of the House Of Israel must eat kosher". Only here.
This has puzzled commentators for centuries!!
Here is the explanation of Rav Menachem Krakovski*:
כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה. בית ישראל לאפוקי נכרים, כ"כ המחברים בכוונת רבנו, וכן כתב רבנו להדיא בפ"י מהל' מלכים ה"ב, לפי שאין מצווין על קדוש השם ועיין כ"מ שם דמקור הדברים בסנהדרין ע"ד ב' בעו מיניה מר' אמי, בן נח מצווה על קדוש השם או אין מצווה וכו' מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני בית רמון והוא נשען על ידי בהשתחויתי וכתיב ויאמר לו לך לשלום, ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא ורבנו היתה לו גירסא זו כגי' התוס' וא"כ אפשטה בעיין דאין בן נח מצווה על קדוש השם, וכ"כ רבנו יונה בחדושיו לסנהדרין שם וכן הוא באשכול הל' עבודה זרה סי' מ"ד, וכן הובאה גי' זו בש"ס כת"י מינכן ובדפוס שונצינו הובא בדקדוקי סופרים שם, אולם אפילו נימא דרבנו היתה לו גי' רש"י ז"ל ואם איתא לא לימא ליה, ובעיין לא אפשטא כאן, מ"מ סתם רבנו כן, ע"פ הירושלמי פ"ד דשביעית ה"ב וסנהדרין פ"ג ה"ה דמבואר שם להדיא בני ישראל מצווין ולא בני נח.
ויש שרוצים לומר בטעם רבנו משום דס"ל דדחית הגמ' שם הא בצנעא הא בפרהסיא אליבא דרבא קאי שם, דאיהו ס"ל כר' ישמעאל בע"ז נ"ד דבצנעא אינו מחויב למסור עצמו משא"כ לדידן נשארה הפשיטות דבן נח אינו מצווה, עי' חמדת שלמה בתשובותיו סי' ל"ח, וכפי שיתבאר לקמן בה"ד זה ליתא, והפשוט כמ"ש.
ודייק רבנו לכתוב לשון כל בית ישראל כדי לכלול גם הנשים שגם הן מצוות על קדוש השם כמבואר בסנהדרין שם גבי אסתר, וגם קטנים אף דלא שייך למימר בהו דהם מצווין אבל מ"מ בכלל דין קידוש השם איתניהו ועובדא דאשה ושבעה בניה תוכיח שהרי אחרון שבם, היניקתו, ומוכרח דגם קטנים נכנסין בגדר קדוש השם.
----------------
* במוצאי ש"ק י"ג מרחשון נפטר בווילנה המ"מ ומו"צ דמתא הגאון ר' מנחם קרקובסקי זצ"ל בשנת החמשים ותשע לחייו.
המנוח היה אחד מגאוני וגדולי הדור המפורסמים. הוא היה יליד ווילקוביסק (פלך סובלק). עוד בשחר טל ילדותו הצטיין בכשרונותיו המצוינים למד בישיבת ולוזין והגאון ר' חיים סלובייציג מבריסק זצ"ל אהבוהו וחבבוהו מאד, שם נתפרסם בשם "עילוי". הוא התחתן עם בת הגאון ר' אלי' פיינשטיין זצ"ל מפרוזין.
שם המנוח התפרסם מהר בתור גאון ואיש הרוח וכל גדולי הדור הוקירו והעריכו את אישיותו המצוינה. רבנותו הראשונה היתה בעיר טימקוביץ, אח"כ כהן פאר ברבנות בחסלביץ ובנווהרדוק. בזמן הכבוש הגרמני נתקבל למ"מ דמתא ווילנה וחבר בועד הרבנים שם.
המנוח היה מחונן בסגולות מיוחדות; ביחוד בכשרון נואם מצוין ממדרגה ראשונה. בדרשותיו הנלהבות כבש את הלבבות והקסים את קהל שומעיו, רבים השיב מעון וקרב את לבם לאביהם שבשמים. היה לו גם כשרון ספרותי מיוחד. מאמריו הרבים שנתפרסמו בזמנם ב"הפלס" "המודיע" "יגדיל תורה" "דאס ווארט" הווילנאי ועוד, תחת שמות פסבדוניים (מבקר, לבנון ועוד) הצטיינו תמיד בתכנם העשיר ובסגנונם הנאה והמשובח, פעולותיו הכבירות של המנוח על שדה עבודה הצבורית קובע פרק בפני עצמו. הוא היה מהרבנים הכי פעילים בדורנו, השתתף במעשים הכי חשובים בחיים היהודים-דתיים והשקיע את כחו ומרצו בכל פעולה צבורית. הוא היה ראש המדברים בכל מקום ובמתק שפתיו וכח דבורו השפיע על כלם.
בשנת תר"ע השתתף המנוח באספת הרבנים הידועה בפטרבורג ודעתו היתה נשמעת שם. המנוח פעל הרבה לטובת ועד הישיבות בפולניה והודות לפעולתו והשפעתו התפתח המוסד באופן רצוי ונעלה.
המנוח היה חביב ומכובד על כל השדרות והחוגים. בזמן האחרון סבל המנוח ממחלה קשה ובימים האחרים הורע מצבו יותר. כל עמל הרופאים והפרופיסורים להציל את חייו עלה בתהו ובמוצאי ש"ק בחצות הלילה עלתה נשמתו אל צור מחצבתה.
כבוד גדול עשו לו במותו, מטעם ועד הרבנים בוילנה הוכרז בטול מלאכה בזמן הלויה. עשרות רבנים באו לחלק את כבודו האחרון וקהל עצום של אלפי אנשים מכל החוגים והמפלגות נהרו אחרי מטתו. רבנים מפורסמים הספידוהו ותארו את האבדה הגדולה לכל היהדות שאין לו תמורה. נשארו ממנו הרבה חד"ת בכת"י בהלכה ואגדה, ביחוד חבור גדול על הרמב"ם מחזיק כ-3000 גליון. תנצב"ה.
[שערי ציון, שנה י', ה'תר"ץ, עמ' קי]
