מכתבי הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופ לנכדתו פייגה אילנית
בט' בחשון ת"ש, בעיצומם של ימי ראשית מלחמת העולם השניה, הלך לעולמו הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופ, שהיה אחד מגדולי ראשי הישיבות בדור הקודם.
מתלמידיו ידועים הרב הראשי לארץ ישראל הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לת"א הרב עמיאל זצ"ל, רבנים וראשי ישיבות. אחד משרידי תלמידיו הוא הרב יהודה קולדצקי, ראש ישיבת הרב עמיאל בת"א. שניים מתלמידיו היו שרים בממשלות ישראל: משה שפירא איש המפד"ל ובן ציון דינבורג-דינור איש מפא"י, וכן חבר הכנסת "אבי ההתיישבות" אברהם הרצפלד. גם שופט בית המשפט העליון בהרכבו הראשון, הרב פרופ' שמחה אסף, היה מתלמידיו.
בספר "תורה יבקשו מפיהו" כותב הרב חיים שלמה רוזנטל על תולדות חייו של הגאון ותולדות ישיבת "שער התורה" בגרודנה וראשה הגאון רבי שמעון שקופ. בספר תמונות ומסמכים מחיי הגאון שספרו "שערי יושר" הוא אחד מספרי היסוד של עולם הישיבות.
במלאת חמישים שנה לפעילותו של רבי שמעון הופיע ספר יובל (וילנא תרצ"ו) לכבודו שבו מאמרים של תלמידיו ומוקיריו מכל העולם. הספר יקר מציאות כיום, וגם מהדורה חדשה שהופיעה בישראל בהוצאת "נצח" אזלה מן השוק.
ר' שמעון עמד לעלות לארץ ישראל ומחלקת העלייה של הסוכנות בראשות תלמידו משה שפירא טיפלה בהשגת רשיון עליה עבורו. פטירת חתנו, הרב שרגא פייבל הינדס, בי"ג מנחם אב תרצ"ז מנעה את עלייתו.
אחד מבניו, אליעזר זלמן, עלה לארץ והתגורר בתל אביב. בתו היתה ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, רופאה ידועה שנפטרה בכ' אייר תשס"ב. בנו של הרב שמעון שקופ, הרב משה מרדכי ניצל מהשואה ועבר לארצות הברית וטיפל בהוצאת ספרי אביו.
נינו של ר' שמעון הוא גיבור ישראל אורי אילן, שהתאבד בכלא הסורי בשנת תשי"ד אחרי שנתפס ועונה על ידי הסורים. אמו של אורי אילן, נכדתו של רבי שמעון שקופ היא פייגה אילנית, מראשוני "השומר הצעיר" וחברת הכנסת הראשונה מסיעת מפ"ם. היא היתה חברת קיבוץ גן שמואל ונפטרה בה' באב תשס"ב בגיל תשעים ושלוש. במודעת האבל צוין כי היתה נכדתו של הרב שמעון יהודה הכהן שקופ זצ"ל, ודבר נדיר בקיבוצי "השומר הצעיר", צוין כי יושבים שבעה בקיבוץ.
מפי חנה אדר ושמעון אילן, בתה ובנה של פייגה אילנית, שמענו על היחסים בין הגאון ונכדתו. מתברר שאמה של פייגה אילנית, נחמה חנה, בתו של הגאון נפטרה כאשר פייגה היתה צעירה לימים. אביה, הגאון רבי שרגא פייבל הינדס, נישא בשנית, ופייגה עברה לגור בבית סבה הגאון רבי שמעון שקופ ורעייתו לאה. בתה של פייגה אילנית כתבה לי כי אמה ספגה את ערכי היהדות בבית הסבא והסבתא. ועוד כתבה לי הבת על אמה "למרות שאמא היתה אדם חילוני, חייה התנהלו על פי מה שספגה בבית הסבא צניעות, ענווה, יושר כל הערכים שהם בין אדם לחברו". ועוד כתבה לי הבת: "תקצר היריעה לספר ולהסביר את אישיותה רבת הפנים של אמא שמילדותה ועד למותה, היתה ספוגה ומודרכת מכל מה שראתה, שמעה וקיבלה בבית סבה".
אנשי "השומר הצעיר" בחלקם נתקו קשר עם עברם, אך פייגה אילנית הנציחה את שמות הסבא והאמא בשמות ילדיה וכך כותבת לי הבת חנה אדר-אילן: "וראוי לציין שאני נקראת ע"ש אמה ושמי חנה נחמה ואחי נקרא שמעון על שם הסבא".
ועוד סיפרה לי חנה כי אביה, שלמה אילן, בנה תיבה מיוחדת שבה נשמרו מכתבי הגאון רבי שמעון לנכדתו, וכן מכתבי הסבתא, ומכתבי האב שרגא פייבל הינדס. כך נשמרו מכתבים אלו שנים רבות. שמעון אילן העביר אלי תצלומים של כמה ממכתבים אלו המכתבים הם בעברית ובאידיש.
במכתב מיום א' פרשת שמיני תרצ"ד מברך הגאון רבי שמעון את נכדתו לנישואיה עם שלמה אילן "הנני גם אני למלא חפץ לב, ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם ורוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנשואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקופ".
מכתב מרגש ביותר הוא מכתב מיום ז' אלול תרצ"ט בו מברך הגאון את "נכדתו הכבודה" כלשונו. הוא מברך את פייגה ובעלה שלמה ואת בנם "היניק וחכים אורי יחיה, בשנה טובה מתוקה, ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים, כעתירת אביך זקנך שמעון יהודא הכהן שקופ".
כאמור אורי אילן הי"ד נכלא על ידי הסורים והתאבד בכלא הסורי.
הגאון כתב מדי פעם לנכדתו בקיבוץ גן שמואל, והיה בקשרי מכתבים גם עם בעלה. גם אביה של פייגה, הגאון רבי שרגא הינדס, ואחיה יהושע הי"ד, שמרו על קשר, ובמכתבים אנו קוראים על ענייני הישיבה ועניינים משפחתיים.
במכתב נוסף כותב הגאון לנכדתו האהובה כי "מצב בריאותי הוא כרגיל לפי ערכי ועוד אוכל לקוות, להיות עוד להועיל במעט לטובת הרבים אשר ייחלו לעבודתי". מכתב זה נכתב כשנה לפני פטירת הגאון. במכתב אחר כותב הגאון "לנכדתי השולמית פייגא תחי'" הוא שואל על "דעתך והשקפתך בעתיד לאיזה מטרה בחיים את נושאת נפשך". רבים ומעניינים הם המכתבים הנמצאים בידי שמעון אילן, ועוד נביא בעתיד פנינים ממכתבי הגאון. נציין כי למרות שהרב רוזנטל בספרו לא מזכיר את פייגה אילנית בשמה, הוא מביא סיפורים ששמע מ"נכדתו של הגאון". לדברי חנה אדר שוחח הרב רוזנטל רבות עם אמה שסיפרה לו על החיים בבית סבא.
אסיים בסיפור מרגש ששמעתי מפי חנה אדר: פעם אחת באה לבקר את פייגה חברתה מ"השומר הצעיר". פייגה התגוררה כאמור בבית הסבא. החברה הושיטה ידה לר' שמעון והוא החזיר לה לחיצת יד. הוא הסביר לפייגה נכדתו: חברתך איננה יודעת את האיסור לתת יד, אבל אני יודע את האיסור של הלבנת פני חבר ברבים, על כן השבתי ללחיצת היד.
עקיבא צימרמן (הצופה)
בט' בחשון ת"ש, בעיצומם של ימי ראשית מלחמת העולם השניה, הלך לעולמו הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופ, שהיה אחד מגדולי ראשי הישיבות בדור הקודם.
מתלמידיו ידועים הרב הראשי לארץ ישראל הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לת"א הרב עמיאל זצ"ל, רבנים וראשי ישיבות. אחד משרידי תלמידיו הוא הרב יהודה קולדצקי, ראש ישיבת הרב עמיאל בת"א. שניים מתלמידיו היו שרים בממשלות ישראל: משה שפירא איש המפד"ל ובן ציון דינבורג-דינור איש מפא"י, וכן חבר הכנסת "אבי ההתיישבות" אברהם הרצפלד. גם שופט בית המשפט העליון בהרכבו הראשון, הרב פרופ' שמחה אסף, היה מתלמידיו.
בספר "תורה יבקשו מפיהו" כותב הרב חיים שלמה רוזנטל על תולדות חייו של הגאון ותולדות ישיבת "שער התורה" בגרודנה וראשה הגאון רבי שמעון שקופ. בספר תמונות ומסמכים מחיי הגאון שספרו "שערי יושר" הוא אחד מספרי היסוד של עולם הישיבות.
במלאת חמישים שנה לפעילותו של רבי שמעון הופיע ספר יובל (וילנא תרצ"ו) לכבודו שבו מאמרים של תלמידיו ומוקיריו מכל העולם. הספר יקר מציאות כיום, וגם מהדורה חדשה שהופיעה בישראל בהוצאת "נצח" אזלה מן השוק.
ר' שמעון עמד לעלות לארץ ישראל ומחלקת העלייה של הסוכנות בראשות תלמידו משה שפירא טיפלה בהשגת רשיון עליה עבורו. פטירת חתנו, הרב שרגא פייבל הינדס, בי"ג מנחם אב תרצ"ז מנעה את עלייתו.
אחד מבניו, אליעזר זלמן, עלה לארץ והתגורר בתל אביב. בתו היתה ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, רופאה ידועה שנפטרה בכ' אייר תשס"ב. בנו של הרב שמעון שקופ, הרב משה מרדכי ניצל מהשואה ועבר לארצות הברית וטיפל בהוצאת ספרי אביו.
נינו של ר' שמעון הוא גיבור ישראל אורי אילן, שהתאבד בכלא הסורי בשנת תשי"ד אחרי שנתפס ועונה על ידי הסורים. אמו של אורי אילן, נכדתו של רבי שמעון שקופ היא פייגה אילנית, מראשוני "השומר הצעיר" וחברת הכנסת הראשונה מסיעת מפ"ם. היא היתה חברת קיבוץ גן שמואל ונפטרה בה' באב תשס"ב בגיל תשעים ושלוש. במודעת האבל צוין כי היתה נכדתו של הרב שמעון יהודה הכהן שקופ זצ"ל, ודבר נדיר בקיבוצי "השומר הצעיר", צוין כי יושבים שבעה בקיבוץ.
מפי חנה אדר ושמעון אילן, בתה ובנה של פייגה אילנית, שמענו על היחסים בין הגאון ונכדתו. מתברר שאמה של פייגה אילנית, נחמה חנה, בתו של הגאון נפטרה כאשר פייגה היתה צעירה לימים. אביה, הגאון רבי שרגא פייבל הינדס, נישא בשנית, ופייגה עברה לגור בבית סבה הגאון רבי שמעון שקופ ורעייתו לאה. בתה של פייגה אילנית כתבה לי כי אמה ספגה את ערכי היהדות בבית הסבא והסבתא. ועוד כתבה לי הבת על אמה "למרות שאמא היתה אדם חילוני, חייה התנהלו על פי מה שספגה בבית הסבא צניעות, ענווה, יושר כל הערכים שהם בין אדם לחברו". ועוד כתבה לי הבת: "תקצר היריעה לספר ולהסביר את אישיותה רבת הפנים של אמא שמילדותה ועד למותה, היתה ספוגה ומודרכת מכל מה שראתה, שמעה וקיבלה בבית סבה".
אנשי "השומר הצעיר" בחלקם נתקו קשר עם עברם, אך פייגה אילנית הנציחה את שמות הסבא והאמא בשמות ילדיה וכך כותבת לי הבת חנה אדר-אילן: "וראוי לציין שאני נקראת ע"ש אמה ושמי חנה נחמה ואחי נקרא שמעון על שם הסבא".
ועוד סיפרה לי חנה כי אביה, שלמה אילן, בנה תיבה מיוחדת שבה נשמרו מכתבי הגאון רבי שמעון לנכדתו, וכן מכתבי הסבתא, ומכתבי האב שרגא פייבל הינדס. כך נשמרו מכתבים אלו שנים רבות. שמעון אילן העביר אלי תצלומים של כמה ממכתבים אלו המכתבים הם בעברית ובאידיש.
במכתב מיום א' פרשת שמיני תרצ"ד מברך הגאון רבי שמעון את נכדתו לנישואיה עם שלמה אילן "הנני גם אני למלא חפץ לב, ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם ורוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנשואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקופ".
מכתב מרגש ביותר הוא מכתב מיום ז' אלול תרצ"ט בו מברך הגאון את "נכדתו הכבודה" כלשונו. הוא מברך את פייגה ובעלה שלמה ואת בנם "היניק וחכים אורי יחיה, בשנה טובה מתוקה, ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים, כעתירת אביך זקנך שמעון יהודא הכהן שקופ".
כאמור אורי אילן הי"ד נכלא על ידי הסורים והתאבד בכלא הסורי.
הגאון כתב מדי פעם לנכדתו בקיבוץ גן שמואל, והיה בקשרי מכתבים גם עם בעלה. גם אביה של פייגה, הגאון רבי שרגא הינדס, ואחיה יהושע הי"ד, שמרו על קשר, ובמכתבים אנו קוראים על ענייני הישיבה ועניינים משפחתיים.
במכתב נוסף כותב הגאון לנכדתו האהובה כי "מצב בריאותי הוא כרגיל לפי ערכי ועוד אוכל לקוות, להיות עוד להועיל במעט לטובת הרבים אשר ייחלו לעבודתי". מכתב זה נכתב כשנה לפני פטירת הגאון. במכתב אחר כותב הגאון "לנכדתי השולמית פייגא תחי'" הוא שואל על "דעתך והשקפתך בעתיד לאיזה מטרה בחיים את נושאת נפשך". רבים ומעניינים הם המכתבים הנמצאים בידי שמעון אילן, ועוד נביא בעתיד פנינים ממכתבי הגאון. נציין כי למרות שהרב רוזנטל בספרו לא מזכיר את פייגה אילנית בשמה, הוא מביא סיפורים ששמע מ"נכדתו של הגאון". לדברי חנה אדר שוחח הרב רוזנטל רבות עם אמה שסיפרה לו על החיים בבית סבא.
אסיים בסיפור מרגש ששמעתי מפי חנה אדר: פעם אחת באה לבקר את פייגה חברתה מ"השומר הצעיר". פייגה התגוררה כאמור בבית הסבא. החברה הושיטה ידה לר' שמעון והוא החזיר לה לחיצת יד. הוא הסביר לפייגה נכדתו: חברתך איננה יודעת את האיסור לתת יד, אבל אני יודע את האיסור של הלבנת פני חבר ברבים, על כן השבתי ללחיצת היד.
עקיבא צימרמן (הצופה)
