חלק רביעי
סימן ד
הלוקח תפילין בחזקת שהניחם אדם גדול אי צריכין בדיקה
ב"ה כ"ג כסלו התשכ"ג ברוקלין נ"י יצו"א.
מאלהי המערכה, שלום וברכה, יוסף ה' אלף פעמים ככה, לכבוד ידיד נפשי נחמד ונעים פ"ה אי"א וכו' כש"ת הרב הגאון מוה"ר יוסף פנחס הלוי לעווינסאהן שליט"א אבד"ק ציזעו. ברוקלין נ"י יצו"א.
א) אחדשת"ר באהבה ובידידות יתירה ליראי ה' ולחושבי שמו הנני להשתעשע בדבריו היקרים בד"ת אשר בדק לן מר כת"ר בדברי המג"א או"ח סי' ל"ט סקי"ג אהא דאמרו במחבר ס"ט המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן ואינם צריכים בדיקה וכתב המג"א נאמן דעד א' נאמן באיסורין כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז, וע"ש סי' קי"ט ס"א דעכ"פ בעינן שיהא מוחזק בכשרות ע"כ.
ב) ומה שנלפענ"ד ראשונה דהנה הרמ"א ז"ל אף שבד"מ כתב דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות מ"מ בהמפה על הש"ע הביא דעת הרמב"ם בהג"ה שם, וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור וכו' והנראה דהרמ"א ז"ל חזר בו ממה שכתב בד"מ דאין המנהג כן או שיאמר דבד"מ ג"כ רק כתב דאין המנהג ר"ל שאין נוהגין, אבל באמת היה לנהוג כן כדעת הרמב"ם ולכן בש"ע הביא דעת הרמב"ם ולא כתב כלל לא נוהגין כן, לומר דבאמת צריך לנהוג כן, ודלא כמו שלא נוהגין ר"ל דאז לא נוהגין כן ולכן באמת פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא לעצמו ראי' מהד"מ דלא נהגו כהרמב"ם מאחר דברמ"א לא זכר כלום מזה נראה דס"ל דצריך לנהוג כהרמב"ם ז"ל עכ"פ וכן כתב להדיא הט"ז שם סק"ב לאחר שהביא דברי הד"מ כתב וז"ל: וכיון שלא כתבו הרב כאן משמע שאין לנהוג (ר"ל כבד"מ) ונכון הוא, ובפרט שאנו רואין קלקול הדורות ולא אכשור דרי. ועיין דג"מ שם מה שתמה על הש"ך גם בערוך השלחן האריך הרבה וחילק באופן אחר דבבשר אין איסור ליקח מכל אדם אא"כ שוחט ומוכר בעצמו אבל בשארי דברים ודאי דיש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שרבינו הרמ"א פוסק כן וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל כשאחד אין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות הביא יין, או גבינה וחמאה, או קמח פסח, או כרכשאות יבשות, או בשר מעושן, וכיוצא באלו מביא עמו כתב הכשר מרב היושב על כסא ההוראה וביחוד בזמן הזה ע"ש בס"ט מה שהאריך. ובאו"ח סי' ל"ט פסק ג"כ לענין המוכר תפילין ואומר שהם של פלוני צריך להיות דוקא מוחזק בכשרות ואז נאמן ע"ש.
ורבינו בעל הלבושים ביו"ד לבוש עטרת זהב גדולה סי' קי"ט ס"ב כתב וז"ל: בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הרי הוא בחזקת כשר ויכול לאכול עמו וכו' בד"א להתארח אצלו אבל לקנות ממנו לא יקנה יין או שאר דברים שיש לחוש בהן לאיסור כי אם ממי שמכירין אותו ומוחזק בכשרות ע"כ. ופסק ג"כ כהרמב"ם ז"ל, אלא שדבריו ז"ל צ"ע ממה שכתב בסי' ל"ט באו"ח סי' ס"ט בהא שמעתתא דאנן עסקינן בה וז"ל שם ואם אמר שהוא לקחן מאדם גדול שמוחזק בהן נאמן ואינם צריכין בדיקה דעד אחד נאמן באיסורין וכל ישראל בחזקת כשרין להעיד אעפ"י שיש לו בו תועלת דהא דמצריכינן לבדוק כשאינו אומר כן לא משום דחשדינן ליה אלא חוששין שמא יחזיק עצמו למומחה ואינו מומחה שזה יש לחוש בכל אדם שאין מוחזקין בו אפילו הוא אדם כשר ע"כ. והני מילי לכאורה סתראי מסי' קי"ט, דהתם כתב מפורש דלא אמרינן כל ישראל בחזקת כשרות וכאן כתב להיפוך וצ"ע. עכ"פ בסי' קי"ט פסק כהרמב"ם ורמ"א ז"ל.
גם הפר"ח ז"ל חולק על הש"ך יו"ד הנ"ל ומדחה הראי' שהביא מירושלמי אלא שבסופו נראה מ"מ דעתו נוטה להש"ך אבל לא כתב כן להדיא ובע"ה העלה דיש להחמיר ובחכמת אדם כלל ע"א ס"א פסק ג"כ דבזה"ז ראוי להחמיר וכן נראה מסקנת הבאה"ט ועיין פרי תואר סק"א ועוד אחרונים ז"ל ומעתה כיון דאית לן כל הני אחרונים ז"ל דס"ל דהלכה כהרמב"ם וכרמ"א דגם בשאר איסורים בעינן שיהא מוחזק וא"כ דברי המג"א אתי כפשיטות דפסק ככל הני גאוני ז"ל שפסקו כהרמ"א ומ"ש וע"ש סי' קי"ט ס"א כונתו אדברי רבינו הרמ"א דבעי עכ"פ מוחזק בכשרות וזה פשוט.
סימן ד
הלוקח תפילין בחזקת שהניחם אדם גדול אי צריכין בדיקה
ב"ה כ"ג כסלו התשכ"ג ברוקלין נ"י יצו"א.
מאלהי המערכה, שלום וברכה, יוסף ה' אלף פעמים ככה, לכבוד ידיד נפשי נחמד ונעים פ"ה אי"א וכו' כש"ת הרב הגאון מוה"ר יוסף פנחס הלוי לעווינסאהן שליט"א אבד"ק ציזעו. ברוקלין נ"י יצו"א.
א) אחדשת"ר באהבה ובידידות יתירה ליראי ה' ולחושבי שמו הנני להשתעשע בדבריו היקרים בד"ת אשר בדק לן מר כת"ר בדברי המג"א או"ח סי' ל"ט סקי"ג אהא דאמרו במחבר ס"ט המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן ואינם צריכים בדיקה וכתב המג"א נאמן דעד א' נאמן באיסורין כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז, וע"ש סי' קי"ט ס"א דעכ"פ בעינן שיהא מוחזק בכשרות ע"כ.
ותמה כ"ג דאדרבה משם נראה מפורש היפוך שהרי הב"י הביא בסי' קי"ט דעת הרמב"ם ז"ל מפי"א ממ"א שכתב דבזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות ובש"ע לא פסק כותיה אלא סתם דכל אדם בישראל הוא בחזקת כשרות, והש"ך שם סק"א האריך להביא ראיות נגד דעת הרמב"ם ז"ל והביא שכ"כ גם בד"מ דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם ז"ל והא דפסק המחבר בסי' א' דבעינן שיהא השוחט נאמן וכן בס"ס ס"ה כתב וז"ל: אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר אא"כ היה מוחזק בכשרות והוא לשון הרמב"ם וזה קשה גם על הטור וצ"ל דדעת הט"ו לחלק דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור ע"ש עכ"פ נראה מפורש דמחלק הש"ך ז"ל דדוקא בשוחט לעצמו ומוכר בעי מוחזק אבל בשאר מילי לא ע"כ הקשה אדם קשה כברזל.
ב) ומה שנלפענ"ד ראשונה דהנה הרמ"א ז"ל אף שבד"מ כתב דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות מ"מ בהמפה על הש"ע הביא דעת הרמב"ם בהג"ה שם, וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור וכו' והנראה דהרמ"א ז"ל חזר בו ממה שכתב בד"מ דאין המנהג כן או שיאמר דבד"מ ג"כ רק כתב דאין המנהג ר"ל שאין נוהגין, אבל באמת היה לנהוג כן כדעת הרמב"ם ולכן בש"ע הביא דעת הרמב"ם ולא כתב כלל לא נוהגין כן, לומר דבאמת צריך לנהוג כן, ודלא כמו שלא נוהגין ר"ל דאז לא נוהגין כן ולכן באמת פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא לעצמו ראי' מהד"מ דלא נהגו כהרמב"ם מאחר דברמ"א לא זכר כלום מזה נראה דס"ל דצריך לנהוג כהרמב"ם ז"ל עכ"פ וכן כתב להדיא הט"ז שם סק"ב לאחר שהביא דברי הד"מ כתב וז"ל: וכיון שלא כתבו הרב כאן משמע שאין לנהוג (ר"ל כבד"מ) ונכון הוא, ובפרט שאנו רואין קלקול הדורות ולא אכשור דרי. ועיין דג"מ שם מה שתמה על הש"ך גם בערוך השלחן האריך הרבה וחילק באופן אחר דבבשר אין איסור ליקח מכל אדם אא"כ שוחט ומוכר בעצמו אבל בשארי דברים ודאי דיש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שרבינו הרמ"א פוסק כן וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל כשאחד אין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות הביא יין, או גבינה וחמאה, או קמח פסח, או כרכשאות יבשות, או בשר מעושן, וכיוצא באלו מביא עמו כתב הכשר מרב היושב על כסא ההוראה וביחוד בזמן הזה ע"ש בס"ט מה שהאריך. ובאו"ח סי' ל"ט פסק ג"כ לענין המוכר תפילין ואומר שהם של פלוני צריך להיות דוקא מוחזק בכשרות ואז נאמן ע"ש.
ורבינו בעל הלבושים ביו"ד לבוש עטרת זהב גדולה סי' קי"ט ס"ב כתב וז"ל: בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הרי הוא בחזקת כשר ויכול לאכול עמו וכו' בד"א להתארח אצלו אבל לקנות ממנו לא יקנה יין או שאר דברים שיש לחוש בהן לאיסור כי אם ממי שמכירין אותו ומוחזק בכשרות ע"כ. ופסק ג"כ כהרמב"ם ז"ל, אלא שדבריו ז"ל צ"ע ממה שכתב בסי' ל"ט באו"ח סי' ס"ט בהא שמעתתא דאנן עסקינן בה וז"ל שם ואם אמר שהוא לקחן מאדם גדול שמוחזק בהן נאמן ואינם צריכין בדיקה דעד אחד נאמן באיסורין וכל ישראל בחזקת כשרין להעיד אעפ"י שיש לו בו תועלת דהא דמצריכינן לבדוק כשאינו אומר כן לא משום דחשדינן ליה אלא חוששין שמא יחזיק עצמו למומחה ואינו מומחה שזה יש לחוש בכל אדם שאין מוחזקין בו אפילו הוא אדם כשר ע"כ. והני מילי לכאורה סתראי מסי' קי"ט, דהתם כתב מפורש דלא אמרינן כל ישראל בחזקת כשרות וכאן כתב להיפוך וצ"ע. עכ"פ בסי' קי"ט פסק כהרמב"ם ורמ"א ז"ל.
גם הפר"ח ז"ל חולק על הש"ך יו"ד הנ"ל ומדחה הראי' שהביא מירושלמי אלא שבסופו נראה מ"מ דעתו נוטה להש"ך אבל לא כתב כן להדיא ובע"ה העלה דיש להחמיר ובחכמת אדם כלל ע"א ס"א פסק ג"כ דבזה"ז ראוי להחמיר וכן נראה מסקנת הבאה"ט ועיין פרי תואר סק"א ועוד אחרונים ז"ל ומעתה כיון דאית לן כל הני אחרונים ז"ל דס"ל דהלכה כהרמב"ם וכרמ"א דגם בשאר איסורים בעינן שיהא מוחזק וא"כ דברי המג"א אתי כפשיטות דפסק ככל הני גאוני ז"ל שפסקו כהרמ"א ומ"ש וע"ש סי' קי"ט ס"א כונתו אדברי רבינו הרמ"א דבעי עכ"פ מוחזק בכשרות וזה פשוט.
ג) שנית נראה דלכאורה בעיקר קושית הש"ך צ"ב לפענ"ד שהקשה שם סתירת דברי הטור שבסי' ס"ה העתיק דברי הרמב"ם ז"ל בסתם ובסי' קי"ט כתב דסתם כל אדם הרי הוא בחזקת כשרות ולפום ריהטא אמאי לא הקשה ליה ג"כ ממה שכתב הטוי"ד סי' י"ח וז"ל: כתב א"א הרא"ש ז"ל, והאידנא נוהגין בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זריזים וזהירים מתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי גם למי ששוחט לביתו וכו' והנה הכי נמי מפורש דעת הרא"ש ג"כ דאין מאמינים לקצבים והבודקים ולא סמכינן אסתם כל אדם דהוי בחזקת כשרות וצ"ע דלפי"ז לקצבים כ"ע מודי להו דאין מאמינים להם וא"כ קשה למה כתב הטור בסי' ס"ה וכתב הרמב"ם ומיהו אין לוקחים בשר מכל טבח וכו' ולא זכר כלום מדברי הרא"ש ז"ל שכתב ג"כ דלא סמכינן בסתם דהוי בחזקת כשרות וקצת יש לחלק דהרא"ש מיירי ממנהגא והרמב"ם מדינא וצ"ע, אבל אם נחלק בין שוחט לשאר איסורים וכדעת הש"ך אתי הכל שפיר.
[שו"ת משנה הלכות]
[שו"ת משנה הלכות]
