ד) ומה שנראה לפענ"ד עוד בישוב קושית הש"ך ז"ל דלעולם יש לומר דס"ל להטור כדעת הרמב"ם ז"ל דלאו כל אדם מוחזק בכשרות והא דכתב הטור דסתם אדם מוחזק בכשרות היינו דוקא לענין לאכול עמו, ר"ל דהטור מחלק בין לאכול עמו ובין אם רוצה למכור דכשרוצה לאכול אצל אדם מישראל ואוכל עמו יחד אז אמרינן דאפילו סתם בני אדם מהימן, אבל אם רוצה לקנות מישראל דבר שצריך נאמנות של עד א' אז צריך דוקא שיהא מוחזק בחזקת כשרות, וחלוק זה מבואר בלבוש הנ"ל שכתב בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הרי בחזקת וכו' בד"א להתארח אצלו אבל לקנות ממנו לא יקנה יין או שאר דברים וכו' כי אם ממי שמכירים אותו ומוחזק בכשרות הרי שחלק בין להתארח ולאכול אצלו ובין לקנות ממנו, ובחלוק זה ידוייק לשון הטור בסי' קי"ט שכתב וז"ל: החשוד לאכול דברים וכו' ואם נתארח עמו לא יאכל משלו בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הוא בחזקת כשרות ויכול לאכול עמו וכו' ולכאורה יתור לשון איכא הכא דהני ג' תיבות יכול לאכול עמו נראים כמיותרות, ומאי משמיענו בהם דמי לא סגי כי אמר בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם בחזקת כשרות וכו' וידענא דקאי אלעיל. ועיין גמ' ע"ז דף ל"ט ע"ב וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר, מסייע לי' לריב"ל דאריב"ל שגר לו בעה"ב לביתו מותר מ"ט בעה"ב לא שביק התירא ואכל איסורא וכו' ע"ש ובגמ' גיטין ל"ז ע"ב.
ומדקאמר ויכול לאכול עמו נראה לדייק דכוונתו בזה דדווקא עמו הוא דיכול לאכול אבל ליקח ממנו הכ"נ דאסור אא"כ אית ליה חזקת כשרות וזה נראה דיוק נכון בס"ד, ובזה האירו לנו דברי רבינו הרמ"א בד"מ שם בסק"א שאחר שהביא הב"י ז"ל שיטת הרמב"ם ז"ל דאין לוקחין יין בכ"מ אלא מאדם שהוחזק בכשרות כתב הד"מ ודברי הטור ג"כ קצת משמע הכא ואולי כוונתו בזה למה שכתבתי בס"ד. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי קושית הש"ך ז"ל מסתירת דברי הטור דהטור כשהוא לעצמו באמת נמי ס"ל כהרמב"ם דלקנות בעי דוקא מוחזק בכשרות וממילא אתי שפיר נמי דברי הטור מסי' י"ח ומסי' ס"ה דהתם מיירי הכל לקנות והתם בעי דוקא מוחזק בכשרות והכל על מכונו יבא בשלום. ולפ"ז מה שתמה הדג"מ על הש"ך ז"ל דמה ראי' מייתי הש"ך מדברי הטור לפענ"ד אדרבה לא די שאינו ראי' להש"ך אדרבה ראי' נגד דברי הש"ך ובאמת כי מאד פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא שם סוף דברי הד"מ ז"ל דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם ז"ל, ובתוך כדי דבור מקשה סתירה על הטור ומשני ליה והשמיט תחילת דברי הד"מ דמפרש דברי הטור כדעת הרמב"ם ולא קשה לי' מידי וכנ"ל וצ"ע.
איברא דבעיקר חלוק הש"ך ז"ל, עיין ד"מ יו"ד סי' א' ס"ק י"ב שכתב אדברי הב"י שהביא דעת המרדכי בשם ר"ח בפא"ט שצריך שיהא השוחט נאמן דלא חיישינן ביה שמא יאכל נבלות וטרפות לישראל והמרדכי כתב דלא ידע מנ"ל דסתם ישראל בחזקת כשרות הם וכתב הב"י דמדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהמ"א נראה שסובר כדברי ר"ח וכתב עליו הד"מ ז"ל שם דזה אינו דהרמב"ם לא קאמר אלא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אבל בשאר שוחט לא קאמר וע"ש דכן הוא, מ"מ נ"ל בזמן הזה דכל אחד בודק הסכין לעצמו ואינו מראה לחכם שצריך שיהיה אדם כשר כמ"ש הרא"ש לקמן סי' י"ח וע"ל סי' קכ"ז מדין נאמנות ע"א באיסורין עכ"ל. וא"כ עינים לנוכח יביטו דחלוק הד"מ ז"ל בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ובין שאר איסורים וא"כ צ"ע גם בזה שכתב הש"ך ז"ל תירוץ זה מדעתיה דנפשי' דצ"ל דשאני טבח שוחט דהוא באמת תי' הד"מ ז"ל.
אלא דמעתה תקשה קושיא עצומה לפי שיטת הש"ך ז"ל נמצא דברי הד"מ סותרים דבד"מ הנ"ל כתב כחלוק הש"ך ז"ל דשאני שוחט והכא בסי' קי"ט בש"ע פרס מפה כהרמב"ם דסתם ישראל אינו בחזקת כשרות ונמצא סתירה זו שהקשה אט"ו נשארה על רבינו הרמ"א ז"ל אבל אי נימא כמו שכתבתי בס"ד אתי שפיר מאד דברי הרמ"א ז"ל דנ"מ בין לאכול ובין לקנות וזה מדויק בלשונו הזהב של רבינו הרמ"א ז"ל שכתב וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו וכו' מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו הרי מפורש דמחלק בין מתארח לאכול עמו ובין הרוצה לקנות ממנו וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון בס"ד. שוב מצאתי בקונטרס אחרון בש"ע הרש"ז הל' שחיטה סי' א' סק"ב שכתב להדיא כן, וכתב שם דברי הד"מ שגם הטור ס"ל כרמב"ם דלא כש"ך שם ע"ש מה שהאריך. ולפ"ז יש ליישב דברי המג"א בסקי"ג הנ"ל דכיון דהכא מיירי במוכר תפילין ואומר שהיו של אדם גדול ונאמן, שפיר כתב המג"א דנאמן מטעם דע"א נאמן באיסורין אבל עכ"פ בעי שיהא מוחזק בכשרות דכיון דהכא בא לקנות התפילין ולקנות קיי"ל כהרמ"א דסתם אדם אינו נאמן אלא בעי מוחזק בכשרות ולכן כתב הרמ"א והערוך השלחן דבעי להיות מוחזק בכשרות [עיין משנה הלכות ח"ה סימן י' וכפי שנתברר לי אח"כ אין להדברים מקור].
ומדקאמר ויכול לאכול עמו נראה לדייק דכוונתו בזה דדווקא עמו הוא דיכול לאכול אבל ליקח ממנו הכ"נ דאסור אא"כ אית ליה חזקת כשרות וזה נראה דיוק נכון בס"ד, ובזה האירו לנו דברי רבינו הרמ"א בד"מ שם בסק"א שאחר שהביא הב"י ז"ל שיטת הרמב"ם ז"ל דאין לוקחין יין בכ"מ אלא מאדם שהוחזק בכשרות כתב הד"מ ודברי הטור ג"כ קצת משמע הכא ואולי כוונתו בזה למה שכתבתי בס"ד. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי קושית הש"ך ז"ל מסתירת דברי הטור דהטור כשהוא לעצמו באמת נמי ס"ל כהרמב"ם דלקנות בעי דוקא מוחזק בכשרות וממילא אתי שפיר נמי דברי הטור מסי' י"ח ומסי' ס"ה דהתם מיירי הכל לקנות והתם בעי דוקא מוחזק בכשרות והכל על מכונו יבא בשלום. ולפ"ז מה שתמה הדג"מ על הש"ך ז"ל דמה ראי' מייתי הש"ך מדברי הטור לפענ"ד אדרבה לא די שאינו ראי' להש"ך אדרבה ראי' נגד דברי הש"ך ובאמת כי מאד פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא שם סוף דברי הד"מ ז"ל דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם ז"ל, ובתוך כדי דבור מקשה סתירה על הטור ומשני ליה והשמיט תחילת דברי הד"מ דמפרש דברי הטור כדעת הרמב"ם ולא קשה לי' מידי וכנ"ל וצ"ע.
איברא דבעיקר חלוק הש"ך ז"ל, עיין ד"מ יו"ד סי' א' ס"ק י"ב שכתב אדברי הב"י שהביא דעת המרדכי בשם ר"ח בפא"ט שצריך שיהא השוחט נאמן דלא חיישינן ביה שמא יאכל נבלות וטרפות לישראל והמרדכי כתב דלא ידע מנ"ל דסתם ישראל בחזקת כשרות הם וכתב הב"י דמדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהמ"א נראה שסובר כדברי ר"ח וכתב עליו הד"מ ז"ל שם דזה אינו דהרמב"ם לא קאמר אלא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אבל בשאר שוחט לא קאמר וע"ש דכן הוא, מ"מ נ"ל בזמן הזה דכל אחד בודק הסכין לעצמו ואינו מראה לחכם שצריך שיהיה אדם כשר כמ"ש הרא"ש לקמן סי' י"ח וע"ל סי' קכ"ז מדין נאמנות ע"א באיסורין עכ"ל. וא"כ עינים לנוכח יביטו דחלוק הד"מ ז"ל בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ובין שאר איסורים וא"כ צ"ע גם בזה שכתב הש"ך ז"ל תירוץ זה מדעתיה דנפשי' דצ"ל דשאני טבח שוחט דהוא באמת תי' הד"מ ז"ל.
אלא דמעתה תקשה קושיא עצומה לפי שיטת הש"ך ז"ל נמצא דברי הד"מ סותרים דבד"מ הנ"ל כתב כחלוק הש"ך ז"ל דשאני שוחט והכא בסי' קי"ט בש"ע פרס מפה כהרמב"ם דסתם ישראל אינו בחזקת כשרות ונמצא סתירה זו שהקשה אט"ו נשארה על רבינו הרמ"א ז"ל אבל אי נימא כמו שכתבתי בס"ד אתי שפיר מאד דברי הרמ"א ז"ל דנ"מ בין לאכול ובין לקנות וזה מדויק בלשונו הזהב של רבינו הרמ"א ז"ל שכתב וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו וכו' מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו הרי מפורש דמחלק בין מתארח לאכול עמו ובין הרוצה לקנות ממנו וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון בס"ד. שוב מצאתי בקונטרס אחרון בש"ע הרש"ז הל' שחיטה סי' א' סק"ב שכתב להדיא כן, וכתב שם דברי הד"מ שגם הטור ס"ל כרמב"ם דלא כש"ך שם ע"ש מה שהאריך. ולפ"ז יש ליישב דברי המג"א בסקי"ג הנ"ל דכיון דהכא מיירי במוכר תפילין ואומר שהיו של אדם גדול ונאמן, שפיר כתב המג"א דנאמן מטעם דע"א נאמן באיסורין אבל עכ"פ בעי שיהא מוחזק בכשרות דכיון דהכא בא לקנות התפילין ולקנות קיי"ל כהרמ"א דסתם אדם אינו נאמן אלא בעי מוחזק בכשרות ולכן כתב הרמ"א והערוך השלחן דבעי להיות מוחזק בכשרות [עיין משנה הלכות ח"ה סימן י' וכפי שנתברר לי אח"כ אין להדברים מקור].
ה) ולפי פי' זה עלה לן דבר חדש דאם הניח המוכר הני תפילין בעצמו ובירך עליהם אז כבר שפיר מותר לקנותו אפילו מסתם בנ"א דנראה לפענ"ד פשוט דהיכא דהתירו לאכול בסתם אדם מישראל אף שאינו מוחזק בכשרות מ"מ מותר אח"כ לקנות מאותה בהמה שנשאר ממנה לאחר שאכל ממנה דכיון שהותר לו לאכול מבהמה זו עמו אף שאינו בחזקת כשרות שוב א"א לומר דנאסרה החלק השני מה שאינו אוכל עמו כיון שאינו מוחזק בכשרות דמי אסרה וא"כ הכ"נ בתפילין אם הניחם המוכר בעצמו ובירך עליהם הוה כמו אוכל עמו דאפילו בסתם שאינו מוחזק אוכל דהוה כנתארח אצלו והכ"נ לענין תפילין כנלפענ"ד.
ועוד בו שלישיה דלאחר התבוננות קצת איכא למימר דבאמת תי' הש"ך וחלוק הד"מ תרי מילי נינהו דתרי טעמי נינהו דהנה הש"ך ז"ל כתב וז"ל: וצ"ל דדעת הט"ו לחלק דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהי' או דרוסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור ע"כ נראה כוונתו ז"ל דהטעם לחלק רק משום דשכיח טובא ומשום דדיני שחיטה מרובים ובקל יכול לקלקל אבל הד"מ לא כתב לן טעמא כלום אלא כתב סתם דשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אסור אם לא הוחזק בכשרות א"כ נראה החלוק פשוט דלטעם הש"ך ז"ל כל שנמצא דבר כעין שחיטה דשכיח טובא והדינים מרובים ורק אז יהיה אסור אם אינו מוחזק בכשרות אבל במקום שאין שכיח ואינו רב הקלקול לעולם מהימן סתם אדם מישראל אפילו אינו מוחזק בכשרות. אבל לחלוק הרמ"א ז"ל הכל תלוי דאם הוא שוחט לעצמו ומוכר לאחרים אינו נאמן בסתם והא דנאמן בע"א היינו כשמעיד על של אחרים. נמצא דהכל תלוי דאם הוא שלו ומוכר לאחרים לעולם צריך להיות מוחזק בכשרות ואם הוא מעיד בשל אחרים נאמן אפילו בסתם ולפ"ז שפיר מיושבים דברי המג"א דכיון דהכא מיירי במוכר תפילין שיש לו והוא אומר שהם היו של גדול אחד אבל עכשיו הם שלו שקנאם או קבלם בירושה וכיון שהם שלו אינו נאמן בסתם אלא בעי דוקא מוחזק בחזקת כשרות וכדעת המג"א.
ואנהירן לן עינין וראיתי בפמ"ג או"ח סי' ל"ט ס"ק י"ג שכתב כן להדיא בדברי המג"א וז"ל: ועמ"א דעד א' נאמן באיסורין אפילו הוא פסול לעדות היינו בשל אחרים אבל בשל עצמו אם אין מוחזק בכשרות אין לוקח הימנו כמ"ש הר"ב בהג"ה יו"ד קי"ט וה"ה כאן דמוכר שלו לאחרים וכו' ע"ש. וא"כ אתי שפיר דברי המג"א באוריין תליתאי. ומכאן קשה לי אמחצה"ש שרמז עליו כת"ר שליט"א באו"ח סי' ל"ט הנ"ל שהביא אדברי מג"א דברי הש"ך קי"ט הנ"ל דפליג הרמב"ם ז"ל וקשה ליה דלמה פסק המג"א נגד הש"ך ז"ל ודחק ליישב דהמג"א (נ"ל ט"ס מש"כ בש"ע שלי שם דרמ"א דימה כתיבת תפילין, וצ"ל דהמג"א) דימה כתיבת תפילין לשחיטה שגם בהם דיני כתיבה מרובים ובאמת כי דבר זה איני כדאי אבל הרי הש"ך כתב שם דבעי תרי מילי שכיח טובא שיכשל ובקל יכול לעשות פסול ומנ"ל לומר דבתפילין ג"כ איכא הני תרי טעמי אבל לפמ"ש אתי שפיר לפענ"ד הכל.
ופה שבתה קולמסי אף שנשארה עליו עוד הרבה דיו מה שבאמת רציתי עוד להשתעשע את כת"ר אבל יאמין לי כי יצאתי ממחיצתי וגדרי גם כעת רק לכבודו הרם כי אני יש לי עוד כמה ענינים קודמים להשיב יתן בי ה' כח ואי"ה עוד חזון למועד ועד התם הנני בזה ידיד נפשו המכבדו ומוקירו כערכו הרם ומברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.
מנשה הקטן
ואנהירן לן עינין וראיתי בפמ"ג או"ח סי' ל"ט ס"ק י"ג שכתב כן להדיא בדברי המג"א וז"ל: ועמ"א דעד א' נאמן באיסורין אפילו הוא פסול לעדות היינו בשל אחרים אבל בשל עצמו אם אין מוחזק בכשרות אין לוקח הימנו כמ"ש הר"ב בהג"ה יו"ד קי"ט וה"ה כאן דמוכר שלו לאחרים וכו' ע"ש. וא"כ אתי שפיר דברי המג"א באוריין תליתאי. ומכאן קשה לי אמחצה"ש שרמז עליו כת"ר שליט"א באו"ח סי' ל"ט הנ"ל שהביא אדברי מג"א דברי הש"ך קי"ט הנ"ל דפליג הרמב"ם ז"ל וקשה ליה דלמה פסק המג"א נגד הש"ך ז"ל ודחק ליישב דהמג"א (נ"ל ט"ס מש"כ בש"ע שלי שם דרמ"א דימה כתיבת תפילין, וצ"ל דהמג"א) דימה כתיבת תפילין לשחיטה שגם בהם דיני כתיבה מרובים ובאמת כי דבר זה איני כדאי אבל הרי הש"ך כתב שם דבעי תרי מילי שכיח טובא שיכשל ובקל יכול לעשות פסול ומנ"ל לומר דבתפילין ג"כ איכא הני תרי טעמי אבל לפמ"ש אתי שפיר לפענ"ד הכל.
ופה שבתה קולמסי אף שנשארה עליו עוד הרבה דיו מה שבאמת רציתי עוד להשתעשע את כת"ר אבל יאמין לי כי יצאתי ממחיצתי וגדרי גם כעת רק לכבודו הרם כי אני יש לי עוד כמה ענינים קודמים להשיב יתן בי ה' כח ואי"ה עוד חזון למועד ועד התם הנני בזה ידיד נפשו המכבדו ומוקירו כערכו הרם ומברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.
מנשה הקטן
