The Rambam [Yesodei Ha-Torah 6-1] says that to even THINK that there is another god is an aveirah. Rav Tzadok Hakohen asks on him from ALL OVER THE PLACE!!!
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.
מבואר מדברי רבינו דהמחשב בעבודה זרה ומעלה על דעתו שיש אלקים אחרים עובר בלא תעשה דלא יהיה לך וכו'. וקשה לי טובא. חדא מהא דסופ"ק דקדושין [דף ל"ט ע"ב] בהא דהרי שאמר לו אביו וכו' עלה לבירה וכו' ונפל ומת וכו' היכן אריכות ימיו וכו' עיין שם דפריך עלה ודלמא מהרהר בע"ז הוה ואף על המחשבה נענש דכתיב למען תפוש בני ישראל בלבם עיין שם. והשתא לדעת רבינו דמהרהר בע"ז עובר בלאו דלא יהיה וכו' והוא דיבור שני לעשרת הדברות וחמיר טובא א"כ למה הוצרך הגמרא להביא עצות מרחוק דמהרהר בע"ז נענש מקרא דיחזקאל למען תפוש וכו' תיפוק ליה דעובר בלאו דלא יהיה וכו' ועל כרחך דלא יהיה לא קאי אמחשב בלבו. הא חדא:
ועוד קשה לי מפרק מי שהחשיך בשבת [דף קנ"ג ע"ב] דאמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת מזיד חייב סקילה ובתר הכי ואמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הוקשה כל התורה לעכו"ם מה עכו"ם דעביד מעשה בגופיה הכי נמי עד דעביד מעשה בגופיה וכו' ע"כ. והנה בפרק קמא דהוריות [דף ח' ע"א] לענין קרבן נשיא ומשיח יליף נמי מהאי קרא דתורה אחת דהוקשה כל התורה לעכו"ם וכו' עיין שם ופירש"י דקרא דתורה אחת בעכו"ם מדבר כדתניא בספרי רבי שמעון אומר בעכו"ם הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ד' בזה שבזה על דבור ראשון שנאמר בו אנכי ולא יהיה וכו' ע"כ. ובאמת כן הוא בגמרא שם להדיא דפריך בתר הכי שם דכולי עלמא מיהת קראי בעכו"ם הוא דכתיבי מאי משמע וכו' דבי רבי תנא אמר קרא אשר דבר ד' אל משה וכו' איזהו מצוה שהיא בדיבורו וכו' זו עכו"ם דתנא דבי רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום עיין שם. [ועיין שם דקאמר תלמודא עוד דרשות עיין שם. וצע"ג על רש"י ז"ל שהביא בשם הספרי והלא מפורש בגמרא להלן וצ"ע. וכיוצא בו נפלאתי על התוס' פ"ק דיבמות [דף ט' ע"א] ד"ה בעכו"ם שכתבו הא דלא קאמר יליף מצות מצות משום דכל מצות דכתיב בעכו"ם אצטריך לכדדריש בספרי כל מצות זו עכו"ם ששקולה כנגד כל המצות ע"כ. ופלא דהא דבר זה מבואר בהוריות דרבי יהושע בן לוי אמר מהכא מוכח דקרא דתורה אחת בעכו"ם דאיזה מצוה ששקולה כנגד כל המצות וכו' עיין שם וצ"ע]. והשתא לדעת רבינו דלא יהיה לך קאי אמחשבה וא"כ גם קרא דתורה אחת ג"כ היינו ששגגו וסברו שמותר לעבוד במחשבה וביזה דבר ד' שאמר לא יהיה לך אפי' במחשבה וא"כ הוקשה כל התורה לעובד עכו"ם במחשבה. והשתא מאי פריך רבא אדרמי בר חמא דמחייב במחמר מהא דהוקשה כל התורה לעכו"ם מה עכו"ם במעשה אף הכי נמי במעשה משא"כ מחמר דלא עביד מעשה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול [כדפירש"י שם]. הא גם עכו"ם דהאי קרא דתורה אחת היינו במחשבה בלבד ולא עביד מעשה. וע"כ דלא כדעת רבינו אלא לא יהיה לך נמי קאי אעביד מעשה וכן קרא דתורה אחת דכתיב ביה אשר דבר ד' בזה דקאי אלא יהיה לך נמי בדעביד מעשה והוקשה כל התורה לעכו"ם דעביד מעשה ושפיר השיב רבא ארמי בר חמא:
ותו קשה לי מפרק ו' דיומא [דף ס"ו ע"ב] דשאלה אשה חכמה את רבי אליעזר מאחר שמעשה עגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה וכו' רב ולוי חד אמר זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק במיתה שמח בלבו בהדרוקן וחד אמר וכו'. ועיין שם ברש"י דזיבח וקיטר חייב סקילה וכאן בסייף דלא נתנו עדיין ד' מיתות ונדונו בדין בני נח וגיפוף ונישוק אין בהם אלא (וב"נ אין מצווה) מיתה בידי שמים וכו' עיין שם. ולדעת רבינו קשה הא בפרק ד' מיתות [דף נ"ו ע"ב] אהא דז' מצות נצטוו בני נח קאמר מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ד' אלקים וכו' אלהים זו עכו"ם וכן הוא אומר לא יהיה וכו'. והנה שם בתר הכי דיליף עכו"ם מויצו וכן הוא אומר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם וכו' קאמר דבעשייה בעלמא מחייב עכו"ם דהא כתיב עשו להם עיין שם. הרי דחיוב הבני נח בעכו"ם הוא מדכתיב בקרא דילפינן מיניה לישנא. וא"כ לר"י דיליף עכו"ם מאלהים דכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים אף במחשבה בלבו לעכו"ם בן נח חייב לדעת רבינו דלא יהיה קאי אמחשבה. וא"כ כיון דאז בעגל לא נתנו עדיין ד' מיתות ונידון בדיני בני נח גם בשמח בלבו היה להם לידון בסייף דהרי בן נח חייב גם אמחשבה. ודוחק לומר דבאמת ההוא מאן דאמר דקאמר שמח בלבו בהדרוקן נפקא ליה איסור עכו"ם בבני נח מויצו לא מאלהים. זה אינו דהא רב קאמר התם בסנהדרין אלהים אני לא תמירוני אלהים אני לא תקללוני וכו' ופירש"י שנאמר לאדם הראשון לא תמירוני כדכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ע"כ:
והשתא תפשוט מיניה דלוי הוא דאמר הא דזיבח וקיטר וכו' במיתה וכו' דאלו לרב אף שמח בלבו בסייף כיון דנפקא ליה מאלהים דכתיב בבני נח לא תמירוני כמו לא יהיה לך אלהים אחרים ולא יהיה היינו במחשבה [ומאי שנא חד אמר וכו' וחד אמר וכו' כאלו לא נדע מי הוא האומר]. ואפי' תימא דלא החמירו עליהם כדין בני נח רק הקילו להיות בסייף. אכתי אף אם דינם כישראל קשה היה ראוי להיות דינם במיתה כמו גיפף ונישק. דהא בריש פרק קמא דכריתות בפרש"י נפקא לן כרת בעכו"ם מקרא דדבר ד' בזה וכו' הכרת תכרת והיינו אנכי ולא יהיה לך דהוא דבר ד' דמפי הגבורה שמענום. ולדעת רבינו דלא יהיה היינו במחשבה בע"ז ענוש כרת אף על המחשבה וא"כ שמח בלבו אף בדיני ישראל היה ראוי להיות במיתה כמו גיפוף ונישוק דהא ענוש כרת. ועל כרחך דלא יהיה לאו היינו מחשבה אלא מעשה ומחשבה בע"ז ליכא בה איסור לאו בתורה וע"כ הוצרך לאתויי בקדושין קרא דלמען תפוש בני ישראל בלבם וכן שמח בלבו על העגל היה רק בהדרוקן וקשה לדעת רבינו וצ"ע:
ובאמת רש"י בפירוש החומש [פרשת יתרו] כתב דלא יהיה לך אלהים אחרים היינו לקיים אליל בביתו עיין שם והוא מהמכילתא. וכן כתב הסמ"ג דכן עיקר. ועיין בביאורי מהרש"ל ועיין במזרחי על רש"י ועיין בהרמב"ן בהשגות לספר המצות. ולהיות כי אין החיבורים הנ"ל לפני קצרתי. ועיין בקדושין [מ"ט ע"ב] על מנת שאני רשע גמור שמא הרהר ע"ז בלבו עיין שם. משמע דהוא איסור לאו עיין ברמב"ם [פרק י' מעדות הלכה ב] דרשע נקרא חייבי לאוין שיש בהם מלקות. מיהו עיין יבמות [כ"א א'] דאף העובר על איסור דרבנן שרי למקרי רשע וכן הוא בנדה [י"ג א] ובשבת [דף מ' סע"א] דשרי למקריא עבריינא ועיין כתובות [ב' סוף ע"א] תוס' ד"ה ותנשא. וצל"ע ממה שכתב הרמב"ם [ריש פרק ב' מהלכות תשובה] דמחצה עונות בינוני ועיין בספר התניא מהגאון החסיד רבי זלמן מלאדי ז"ל וצל"ע:
ועוד קשה לי מפרק מי שהחשיך בשבת [דף קנ"ג ע"ב] דאמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת מזיד חייב סקילה ובתר הכי ואמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הוקשה כל התורה לעכו"ם מה עכו"ם דעביד מעשה בגופיה הכי נמי עד דעביד מעשה בגופיה וכו' ע"כ. והנה בפרק קמא דהוריות [דף ח' ע"א] לענין קרבן נשיא ומשיח יליף נמי מהאי קרא דתורה אחת דהוקשה כל התורה לעכו"ם וכו' עיין שם ופירש"י דקרא דתורה אחת בעכו"ם מדבר כדתניא בספרי רבי שמעון אומר בעכו"ם הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ד' בזה שבזה על דבור ראשון שנאמר בו אנכי ולא יהיה וכו' ע"כ. ובאמת כן הוא בגמרא שם להדיא דפריך בתר הכי שם דכולי עלמא מיהת קראי בעכו"ם הוא דכתיבי מאי משמע וכו' דבי רבי תנא אמר קרא אשר דבר ד' אל משה וכו' איזהו מצוה שהיא בדיבורו וכו' זו עכו"ם דתנא דבי רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום עיין שם. [ועיין שם דקאמר תלמודא עוד דרשות עיין שם. וצע"ג על רש"י ז"ל שהביא בשם הספרי והלא מפורש בגמרא להלן וצ"ע. וכיוצא בו נפלאתי על התוס' פ"ק דיבמות [דף ט' ע"א] ד"ה בעכו"ם שכתבו הא דלא קאמר יליף מצות מצות משום דכל מצות דכתיב בעכו"ם אצטריך לכדדריש בספרי כל מצות זו עכו"ם ששקולה כנגד כל המצות ע"כ. ופלא דהא דבר זה מבואר בהוריות דרבי יהושע בן לוי אמר מהכא מוכח דקרא דתורה אחת בעכו"ם דאיזה מצוה ששקולה כנגד כל המצות וכו' עיין שם וצ"ע]. והשתא לדעת רבינו דלא יהיה לך קאי אמחשבה וא"כ גם קרא דתורה אחת ג"כ היינו ששגגו וסברו שמותר לעבוד במחשבה וביזה דבר ד' שאמר לא יהיה לך אפי' במחשבה וא"כ הוקשה כל התורה לעובד עכו"ם במחשבה. והשתא מאי פריך רבא אדרמי בר חמא דמחייב במחמר מהא דהוקשה כל התורה לעכו"ם מה עכו"ם במעשה אף הכי נמי במעשה משא"כ מחמר דלא עביד מעשה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול [כדפירש"י שם]. הא גם עכו"ם דהאי קרא דתורה אחת היינו במחשבה בלבד ולא עביד מעשה. וע"כ דלא כדעת רבינו אלא לא יהיה לך נמי קאי אעביד מעשה וכן קרא דתורה אחת דכתיב ביה אשר דבר ד' בזה דקאי אלא יהיה לך נמי בדעביד מעשה והוקשה כל התורה לעכו"ם דעביד מעשה ושפיר השיב רבא ארמי בר חמא:
ותו קשה לי מפרק ו' דיומא [דף ס"ו ע"ב] דשאלה אשה חכמה את רבי אליעזר מאחר שמעשה עגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה וכו' רב ולוי חד אמר זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק במיתה שמח בלבו בהדרוקן וחד אמר וכו'. ועיין שם ברש"י דזיבח וקיטר חייב סקילה וכאן בסייף דלא נתנו עדיין ד' מיתות ונדונו בדין בני נח וגיפוף ונישוק אין בהם אלא (וב"נ אין מצווה) מיתה בידי שמים וכו' עיין שם. ולדעת רבינו קשה הא בפרק ד' מיתות [דף נ"ו ע"ב] אהא דז' מצות נצטוו בני נח קאמר מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ד' אלקים וכו' אלהים זו עכו"ם וכן הוא אומר לא יהיה וכו'. והנה שם בתר הכי דיליף עכו"ם מויצו וכן הוא אומר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם וכו' קאמר דבעשייה בעלמא מחייב עכו"ם דהא כתיב עשו להם עיין שם. הרי דחיוב הבני נח בעכו"ם הוא מדכתיב בקרא דילפינן מיניה לישנא. וא"כ לר"י דיליף עכו"ם מאלהים דכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים אף במחשבה בלבו לעכו"ם בן נח חייב לדעת רבינו דלא יהיה קאי אמחשבה. וא"כ כיון דאז בעגל לא נתנו עדיין ד' מיתות ונידון בדיני בני נח גם בשמח בלבו היה להם לידון בסייף דהרי בן נח חייב גם אמחשבה. ודוחק לומר דבאמת ההוא מאן דאמר דקאמר שמח בלבו בהדרוקן נפקא ליה איסור עכו"ם בבני נח מויצו לא מאלהים. זה אינו דהא רב קאמר התם בסנהדרין אלהים אני לא תמירוני אלהים אני לא תקללוני וכו' ופירש"י שנאמר לאדם הראשון לא תמירוני כדכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ע"כ:
והשתא תפשוט מיניה דלוי הוא דאמר הא דזיבח וקיטר וכו' במיתה וכו' דאלו לרב אף שמח בלבו בסייף כיון דנפקא ליה מאלהים דכתיב בבני נח לא תמירוני כמו לא יהיה לך אלהים אחרים ולא יהיה היינו במחשבה [ומאי שנא חד אמר וכו' וחד אמר וכו' כאלו לא נדע מי הוא האומר]. ואפי' תימא דלא החמירו עליהם כדין בני נח רק הקילו להיות בסייף. אכתי אף אם דינם כישראל קשה היה ראוי להיות דינם במיתה כמו גיפף ונישק. דהא בריש פרק קמא דכריתות בפרש"י נפקא לן כרת בעכו"ם מקרא דדבר ד' בזה וכו' הכרת תכרת והיינו אנכי ולא יהיה לך דהוא דבר ד' דמפי הגבורה שמענום. ולדעת רבינו דלא יהיה היינו במחשבה בע"ז ענוש כרת אף על המחשבה וא"כ שמח בלבו אף בדיני ישראל היה ראוי להיות במיתה כמו גיפוף ונישוק דהא ענוש כרת. ועל כרחך דלא יהיה לאו היינו מחשבה אלא מעשה ומחשבה בע"ז ליכא בה איסור לאו בתורה וע"כ הוצרך לאתויי בקדושין קרא דלמען תפוש בני ישראל בלבם וכן שמח בלבו על העגל היה רק בהדרוקן וקשה לדעת רבינו וצ"ע:
ובאמת רש"י בפירוש החומש [פרשת יתרו] כתב דלא יהיה לך אלהים אחרים היינו לקיים אליל בביתו עיין שם והוא מהמכילתא. וכן כתב הסמ"ג דכן עיקר. ועיין בביאורי מהרש"ל ועיין במזרחי על רש"י ועיין בהרמב"ן בהשגות לספר המצות. ולהיות כי אין החיבורים הנ"ל לפני קצרתי. ועיין בקדושין [מ"ט ע"ב] על מנת שאני רשע גמור שמא הרהר ע"ז בלבו עיין שם. משמע דהוא איסור לאו עיין ברמב"ם [פרק י' מעדות הלכה ב] דרשע נקרא חייבי לאוין שיש בהם מלקות. מיהו עיין יבמות [כ"א א'] דאף העובר על איסור דרבנן שרי למקרי רשע וכן הוא בנדה [י"ג א] ובשבת [דף מ' סע"א] דשרי למקריא עבריינא ועיין כתובות [ב' סוף ע"א] תוס' ד"ה ותנשא. וצל"ע ממה שכתב הרמב"ם [ריש פרק ב' מהלכות תשובה] דמחצה עונות בינוני ועיין בספר התניא מהגאון החסיד רבי זלמן מלאדי ז"ל וצל"ע:
