בשבוע שעבר התקיימה בגרות מועד ב' בלשון. כיוון שהגעתי להיות עם תלמידים שלי בבגרות, עברתי על המאמרים לחלק של הסקירה וחשכו עיניי. עוד באותו היום ישבתי לכתוב מכתב שעבר לפיקוח.
שלא תבינו לא נכון, אין לי אשליות שמשהו שם למעלה יזוז. בעיקר רציתי שהתלמידים ייחשפו למכתב הזה ויבינו שיש מי שמחפש לבנות עולם אלטרנטיבי לעולם האמיתי, זה שבו מחפשים לעשות את רצון ה'. עולם חדש בונים דרך השחלת מסרים בצורה אגבית ולא ישירה, וככל שקהל היעד בגיל צעיר יותר, המסרים נקלטים ומופנמים טוב יותר (עיינו ערך ספריית פיג'מה).
אז כדי שתכירו ותפתחו את העיניים מובא כאן המכתב כלשונו (ומכאן גם הסגנון השונה).
*
שלום וברכה!
הדברים הללו נכתבים בעקבות הבגרות בלשון מועד ב' תשפ"ב. לטופס השאלות צורפו שלושה מאמרים בנושא החזקת משמעת בכיתה, נושא ראוי לכשלעצמו. המאמרים בהחלט היו כאלו שמעוררים לדיון, מחשבה והעמקה בנושא.
עם זאת, כבדרך אגב, נלוו אל המאמרים תכנים פסולים לחלוטין באופן בו הם הוצגו. מדובר הן בהצגת שוויון מגדרי בצבא כדבר חיובי, ואני מצטט: "ואצלנו אליס מילר לא קיבלה בהכנעה את הכללים שהיו נהוגים בחיל האוויר הישראלי, ובזכותה נקבע תקדים לשוויון מגדרי בצה"ל. אנחנו מקבלים השראה מהנשים ומהאנשים הללו, הם מעוררים בנו כבוד ויכולים להיות מודל לחיקוי בעבור ילדינו". וכן בקביעה ש'העם הנבחר' פירושו 'עם בעל אגו', וגם כאן אני מצטט: "אנו תופסים את עצמנו "העם הנבחר", ומכאן היהירות שלנו".
לו היו הדברים מוצגים כטענה איתה יש להתמודד, כי אז החרשתי. על אף שגם בזאת יש פריצת גדר, שכן לא היו היום מעיזים להציג מאמר הבוחן את לגיטימיות המוסלמים לנשיאת מספר נשים בעולם המודרני, או לחלופין מאמר דעה המציג עמדה אנטי-להט"בית, ומדוע במה שקשור בערכים יהודיים שם הכל לגיטימי לאמירה ומותר? ובכל זאת, בעצם הצגת הדברים כהבעת עמדה מאפשרים לתלמידים לקבל את האמירה כדעתו האישית של הכותב, וממילא להתמודד עימה ולהכיר בטעותו ככל שהדברים נוגעים לכאלו הנושאים את רוח היהדות בגאון.
אך הצגת הדברים כפי שהוצגה במאמר חמורה מאין כמוה. אין כאן דיון האם מותר ונכון לשלב נשים במערך הקרבי, הנחת המוצא היא שזהו הדבר המומלץ והראוי. אישה הנלחמת על זכותה לשרת בצה"ל כאחד הגברים כמוה כגיבורת תרבות, ולא כפורצת גדר המסכנת את טוהר המחנה ואת כשירותו המבצעית של צה"ל. ומה בדבר רוב גדולי ישראל שסוברים ששירות נשים במערך הקרבי אסור על פי התורה? הרי אם כך ממילא הדבר חמור לא פחות, ואולי אף יותר, מחילול שבת, אכילת חזיר ואכילת חמץ בפסח. ומה בדבר כל אותם מומחים הסוברים ששירות הנשים במערך הקרבי מוריד את כושרו המבצעי של צה"ל? לא מדובר כאן חלילה ב'יהדות' או 'הדתה', שאסורות במחוזותינו זה כמה שנים, מדובר באנשי מקצוע מהשורה הראשונה שסוברים שצמרת הפיקוד העליונה ובית המשפט מונעים ממניעים שאינם מקצועיים דיים. האם גם דעתם אינה ראויה לכל הפחות להתייחסות? הקביעה המובנת מאליה שאותה הטייסת עשתה מעשה של גבורה נאצלת, נועדה לבצע 'הנדסת מוחות' שאינה ראויה ומקוממת.
בעייתית לא פחות היא ההצגה הברורה של המונח 'העם הנבחר' כמושג יהיר ופאשיסטי. לו היה אותו המרואיין מואיל להתבונן בתנ"ך, שכנראה בשבילו הוא 'מוקצה מחמת מיאוס' חלילה, הי' רואה שמהותו של העם הנבחר הפוכה במאה שמונים מעלות מהפרשנות המעוותת שלו. "והייתם לי סגולה מכל העמים" נאמר לעם ישראל כחלק מהגדרת התפקיד שלו בעולם, בדברים שנאמרים כהכנה למתן התורה. העם הנבחר פירושו העם אותו בחר הבורא להוביל את העולם למקום טוב יותר, לא מתוך תחושת גאווה וניפוח החזה, אלא מתוך ענווה ותחושת אחריות. ספרים על גבי ספרים בארון היהודי מעמידים את הענווה, השפלות ותחושת האחריות כערך עליון שבלעדיו היהדות נשארת ריקה מתוכן. אך למה ללכת רחוק? התורה ודברי הנביאים מלאים אף הם במיאוס של מידת הגאווה, ונשיאה על נס של מידת הענווה. ובדיוק כנגד דבריו של המרואיין, עפרא לפומיה, כתבו חכמים בגמרא ביבמות (דף ע"ט) שאחד מהסימנים של אומה זו (עם ישראל) הוא ביישנים וכדברי המהרש"א (ר' שמואל אליעזר איידליס, מגדולי המפרשים לתלמוד): "שהתורה מתשת כחן ומכנעת לבם". אין כאן טענה כנגד אותו מרואיין שמעיד על בורותו במקורות מתוך דבריו, אלא טענה כלפי אותם אלו שהציגו את דבריו כברורים ומובנים מאליהם, ובזאת זרקו רפש באחד מעמודי התווך היהודיים.
היום, בקראי את מאמרי הבגרות, התגברה הבושה הקבועה אותה אני חש אל מול המשרד המתיימר להתקרא 'משרד החינוך'.
בברכה,
