אי מותר לשמוע כלי זמר שאשה פורטת עליהן
ב"ה כ"א שבט התשל"א בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי ורב חביבי האי צורב עוסק בחוקי חורב חוב"ט יר"א וכו' כש"ת הרב זאב וואלף גליק שליט"א מגיד שיעור בישיבת קיוויאשט.
אחדשכ"ת,
בדבר שאלתו עוד אי מותר לשמוע זמר מה שאשה מזמרת על כלי שיר (פיאנא או מלאדיקא בלע"ז) וכן מאשתו נדה אי זה בכלל קול באשה ערוה כיון שהיא גורמת תנועות בקול שעי"ז יוצא הקול כהוגן ולדעת כ"ת אין זה בכלל קול באשה ערוה והביא לעצמו ראי' מגראמאפאן שאין בו משום קול באשה ערוה כמובא בשו"ת בית שערים ובשו"ת מנחת אלעזר ובספרי משנה הלכות ח"ד ושכנגדו חולק עליו.
והנה מה שהביא מגראמאפאן אינו ראי' דהתם הכלי שיר הוא שמוציא הקול ואין מכירין את האשה כלל ואם מכירין האשה הכ"נ דאסור והכא הרי האשה לפנינו היא ומכירין אותה ועושה בתנועותיה וכו' ומיהו לדינא צדקו דברי כ"ת דאין זה בכלל קול באשה ערוה שהרי אמרו כי קולך ערב ומראך נאוה והו"ל קול ומראה תרי עניני והכא מראה איכא התנועות אבל קול ליכא וז"פ.
אלא דמ"מ מה שכתב שאין בזה איסור מדינא אף דמדין קול באשה ליכא אבל איכא איסור מדינא מתרי טעמי חדא מהא דקיי"ל א"ח סי' תק"ס והוא מש"ס גיטין משחרב ביהמ"ק גזרו על הזמרה בכלי שיר ובפה על היין חוץ מבית חתן וכלה וזה איסור גמור בלי שום חולק ולא קיל הוא מקול באשה ערוה והרבה יש לדבר מזה מה שבאו בה פריצים ופרצו גדר שגדרו בה אבותינו וכ"ש עם הראדיאס וכיוצא בזה וק"ו בן בנו של ק"ו בפיאנא ושאר מיני כלי שיר ע"י אשה.
והשנית דאסור לשמוע מאשה כזו המזמרת על הכלי זמר משום תנועותיה ולא משום קול באשה אלא משום שמגרה בעצמו היצה"ר והוא איסור גמור ובכלל אבזרייהו דעריות ודבר זה מתורת רבינו דוד בן זמרא למדנו בתשובה סי' תש"ע שכתב הטעם דאסור לילך אחורי אשה ואפילו אשתו אין זה משום שמא יראה דבר מגולה דא"כ באשתו לא ליתסר אלא הטעם משום הרהור ובאשתו נמי איכא הרהור דעל ידי הילוכה ותנועותיה יבא לידי הרהור (ופלא על הדע"ק א"ע סי' כ"א וכן הובא בשמו באוצה"פ דבאשתו ליכא הרהור ולא הרגישו בדברי הרדב"ז הנ"ל) וכתב דההולך אחר אשה אפילו חוץ לד' אמות הדבר ברור שיבא לידי הרהור וגדר הדבר כל שהוא מרוחק ממנה שאינו מכיר ומבחין בהילוכה ובתנועותיה מותר אבל כל שהוא מבחין ורואה הילוכה ותנועות אבריה אסור אלא ימהר לעבור לפניה וכו' או יסתלק לצדדין באופן שלא יראה תנועותיה ע"ש.
הנה מבואר דכל שרואה תנועות אברי אשה ומבחין בתנועותיה הדבר ברור שיבא לידי הרהור וה"ז איסור גמור ואסור אפילו באשתו וא"כ כ"ש כשהיא מזמרת והוא יושב ונתפעל מזמירותיה ומכל תנועותיה ודאי שאיסור גמור הוא בכלל אבזרייהו אף שאין האיסור מכח קול באשה וממילא גם באשתו הדין כן דגם באשתו אסור לגרות בעצמו היצר וכ"ש באשתו נדה דאסור לאשה להציע מטתו בפניו וכדומה דברים של חבה עיין יו"ד סי' קצ"ה והש"ך ס"ק ט"ו בשם רבינו יונה בספר דרשות הנשים דאפילו לתת קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו אסור שהוא דרך חבה א"כ כ"ש לישב ולשמוע שירים על פיאנא מאשתו בימי נדתה דזה ודאי דרך חבה הוא ואיסור גמור הוא וא"כ אע"פ שאין בזה משום קול באשה ערוה אבל יש בזה משום איסורים אחרים ואולי חמורים מקול.
אלו דברי ידידות שהספקתי להשיב בין הפרקים ועל דברי חדושים שבסוגיא דסבלונות לא הספקתי לעיין עוד ואולי לכשאפנה קצת אבל מה אעשה שמונחים לפני הרבה שאלות הלכה למעשה מא"י ומשאר מקומות ולא אוכל כעת לפלפל בסתם לשם פלפול לבד הטרדות יומיות ואת כ"ת הסליחה ידידו דוש"ת המברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.
מנשה הקטן
