INCREDIBLE Torah. Long - and every word worth one million $. I made the cheshbon and it comes out that this piece is worth one billion five hundred fifty million [!!!!!!!!!!!!!!!!!!]. [I should really translate this or give a shiur. It is probably my "יסוד העפר" that is stopping me (see this piece). Or that nobody has offered me that sum to do so.....😀😂]
שם משמואל שמיני עצרת תרע"ח
במדרש קשה עלי פרידתכם עכבו עמי עוד יום אחד, ויש להבין מה יהי' אחר יום האחד, הלוא יתקשרו ישראל עוד יותר באביהן שבשמים ותהי' הפרידה עוד יותר קשה, וכבר דברנו בזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
ונראה דהנה בזוה"ק ח"ג (רנ"ט.) אם רעב שונאך האכילהו לחם אלין אינון קרבנין דחג ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג וכו' אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו דא ס"מ באהבה דישראל למהוי לי' חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא עכ"ל, ויש להבין דלכאורה הסיפא סותר לרישא, דתחילה אמר ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא, משמע דהאומות וס"ם בראשם מקבלים שפעם ע"י ניסוך המים שישראל מנסכין, ובסיפא אמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו דא ס"מ באהבה דישראל למיהוי לי' חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא, משמע שאין להם כלום מניסוך המים, והוא סתירה לכאורה מרישא לסיפא, ועיין מקדש מלך:
ונראה דהנה בש"ס ריש קידושין דקידושי אשה דבכסף ילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם א"נ שדות בכסף יקנו, ויש להבין למה כתיב בקרא הלשון כי יקח עד שתצטרך ללמד בגז"ש שפירושו קנין בכסף לכתוב להדיא כי יקנה איש אשה, וכמו שבאמת נקראת קנין כספו כברש"י ויקרא (כ"ב י"א), ואשת כהן אוכלת בתרומה מן המקרא הזה שאף היא קנין כספו, ועוד קושיית התוס' ד"ה וכתיב דקיחה דשדה עפרון קיימא אכסף של השדה וקיחה דאשה לא קיימא אכסף של האשה אלא על האשה עצמה, ותירצו דאינו חושש אלא שמוצא לשון קיחה אע"ג דלא דמי, ולכאורה תירוצם בלתי מובן דסוף סוף אינו מוכח דקיחה איקרי קנין:
ונראה לפרש דהנה ידוע שכל דבר הבא מזה לזה הוא אמצעי ומחבר את שניהם, בין שבא במתנה או במכירה, אך יש הפרש בין מתנה למכירה בענין ההתחברות, שמכירה אינה עושה התחברות בין המוכר ללוקח אלא ברגע המכירה, ואח"כ זה הולך לו עם החפץ למזרח וזה עם המעות למערב, ואין להם דבר זה לזה, ואפי' ברגע המכירה החיבור הוא חלש, דיכול להיות שאין מכירין זא"ז כלל, וזה אינו נותן את עינו אלא בהחפץ וזה רק בהמעית, ועוד אמרו ז"ל ב"ב (נ"ד:) נכרי כיון דמטו זוזי לידי' אסתלק וישראל לא' קנה עד דמטא שטרא לידי', אך מתנה אי לאו דעביד לי' נייחא נפשא לא הוה יהיב לי', וגם אחר קבלת המתנה הוא מחזיק לו טובה, א"כ החיבור שבין הנותן והמקבל חשוב חיבור גמור באמצעת המתנה:
והנה קידושי אשה בכסף שנתבקש שיעשה החיבור בינו לבינה, שהרי אינו קינה כלום, ואינו זוכה בכל הדברים אלא מן הנשואין ולא מן האירוסין ואין כאן אלא חיבור שאגידה בי' ונאסרת אכ"ע, אין זה ענין כלל לכל הקנינים שקונין בכסף, שנכנס החפץ ליד הקונה תמורת הכסף, אבל קדושין אין כאן דבר שיזכה בו תמורת הכסף, ואינו אלא חיבור בעלמא, וע"כ הוצרך לימוד מיוחד בכסף מנלן, וקאמר הש"ס דיליף קיחה קיחה משדה עפרון, והיינו דהנה יש לדקדק טובא בפרשה שתחילה אמר עפרון שיתנה לו במתנה, והרי עפרון רע עין הי' שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה שנטל ממנו שקלים גדולים כברש"י שם, ובמדרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרתו התורה ואו עפרן כתיב חסר ואו, וא"כ בתחילה מה קסבר, ואין לומר שהי' רק חנופה ושקר, דא"כ לא הי' נכתב זה בתורה תורת אמת:
ונראה דכוונת עפרון בתחילה היתה ליתנה במתנה לאברהם, אבל לא מחמת טובת ונדיבת לב, אלא לגרמי' כדי שיהי' לו חיבור לאברהם כחיבור הנותן להמקבל, ויהי' לו חלק עמו בברכת אברהם, ואם הי' נתרצה לעזוב דרכו הרע שהי' משוקע בגשמיות כשמו עפרון מלשון עפר שהוא יסוד התחתון והמגושם מכל הד' יסודות, ואם הי' נתרצה לסור מרע ולהתחבר באברהם הי' טוב, אך לא רצה לסור מרעתו מאומה אלא עם כל רעת מדותיו ומהותו וגשמיותיו יהי' מחובר באברהם למען יהי' לו תוספות ואומץ ברשעתו, ויקח את ברכת אברהם וקדושתו לחיצוניות, ואברהם הרגיש כוונתו ולא רצה לקבל ממנו במתנה, אף שמן הדין לא היתה מתנה כלל, כי לא זכה בה עפרון כלל, כי לית מלה מתגליא אלא למרה כבזוה"ק, ועוד שהי' מזרע חם הניתן לעבד, ומה שקנה עבד קנה רבו, ועוד שבחלקו של שם נפלה כמו שפירש"י בפ' לך בפסוק והכנעני אז יושב בארץ, וכאשר יסתלק ממנה עפרון אז ממילא תחזור הארץ לזרע שם, מ"מ אברהם לאו משום שונא מתנות לא נתרצה במתנה, אלא שמיאן שי חבר עמו עפרון בעודו בגשמיותיו, ומ"מ עפרון אף שקיבל את הכסף, מ"מ עדיין הי' מתחקה שיהי' לו חיבור עמו ואמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא שפירש"י בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, ועכ"ז הי' רע עין שהכניס עין רעה בממונו של צדיק ונטל ממנו שקלים גדולים, שהרי עם כל חפצו להתחבר באברהם לא נתרצה להניח מדותיו הרעות, וע"כ אף שהיתה מכירה, מ"מ איננה כמו מכירה דעלמא שהיא בלי חיבור אלא ברגע המכירה, ואף זה נמי נכרי כיון שהגיע המעות לידי אסתלק, כי עפרון לא הניח מתאוותיו להתחבר באברהם:
וי"ל עוד כי אברהם שאמר נתתי כסף השדה קח ממני, היתה בו חכמה יתירה אחרי שהרגיש בעפרון כוונתו, התחכם לאמר לעפרון שהכסף נותן לו בלשון קיחה, כי לעולם הנותן מתחבר להמקבל ולא המקבל להנותן, וע"כ אם הי' החיבור ע"י השדה הי' עפרון מתחבר לאברהם, אבל אברהם הסב את הדבר שהחיבור יהי' באמצעות הכסף ובזה יהי' החיבור ממנו לעפרון, אבל לא באמצעות מערת המכפלה, למען לא יהי' חיבור לעפרון אליו ולא למערת המכפלה, והנ"מ בזה יתבאר בסמוך, אבל באשר עם קבלת הכסף הי' רע עין נהפך לו החיבור קצת ע"י הכסף לרועץ ומעט קדושה שהיתה מתגלגלת בעפרון שהיא נרמזת בוא"ו של עפרון [כמ"ש בספה"ק שכל אות משם הוי' ב"ה הבאה בהתיבה לניקוד היא מורה על קדושה, ובאם התיבה חסירה מורה שנחסרה הקדושה] נחסרה ממנו ונמשכה אחר אברהם שהי' מתחבר אליו ונכתב עפרן חסר:
קיצור הדברים שמשונה הי' ענין קנין מערת המכפלה מכל קנינים דעלמא, דכל קנינים דעלמא כה"ג הם מבלעדי חיבור בין המוכר ללוקח, אלא ברגע המכירה ואף גם זאת לא בנכרי, ושדה עפרון, הי' קנין עם חיבור:
ומעתה יובן ענין הלימוד קדושי אשה משדה עפרון, שכמו ששם חיבור אברהם לעפרון ע"י הכסף ושע"י כן משך ממנו את קדושת אות וא"ו, ומ"מ נקרא קנין כמ"ש השדה אשר קנה אברהם, כן נמי קדושי אשה אף שאיננו קונה מאומה, אלא מ"מ הכסף עושה חיבור שהוא מתחבר אלי' ע"י הכסף ונעשית אגידא בי', אחר שנתרצית להיות נאסרת אכ"ע, וכמו בענין שדה עפרון, אלא באשר הי' רע עין ועם חפצו בחיבור אברהם לא סר מרעת מדותיו, נמשכה הקדושה שהיתה בו מאז ונדבקה באברהם, והוא נשאר ריק, אבל בקדושי אשה שהיא נתרצית להיות נאסרת אכ"ע ושויא א"ע אליו כהפקר כמ"ש הר"ן, נדרים (ל.) נשאר אצלה החיבור והאגידא להמקדש:
ומעתה מיושב מה שלא כתיב בתורה כי יקנה איש אשה, שא"כ הי' במשמע שהיא קונה דבר מה וזוכה בה, ואין הדבר כן אלא חיבור לבד שמתחבר אלי', וזהו כי יקח ולא כי תקח, שהרי הנותן מתחבר להמקבל ולא המקבל להנותן, ומיושב נמי קושיית התוס' דקיחה דשדה עפרון אכסף קיימא וקיחה דאשה אאשה קיימא, דאינו דייק משם אלא דחיבור אברהם לעפרון הי' באמצעות הכסף, וכ"כ כסף דהמקדש נותן לאשה, ויש להעמיס זה בתירוצו של התוס' דאינו חושש אלא שמוצא שם לשון לקיחה אע"ג דלא דמי:
וממוצא הדברים נשמע במקבל ומשפיע שבאמצעות השפעה מתקרב ומתחבר המשפיע להמקבל, ואם המקבל אין ראוי לו החיבור עוד מגרע גרע, כי נמשך ממנו את מעט הקדושה שהי' בו מכבר ונשאר ריק ומנוער מכל, כדמיון עפרון שע"י שלא הי' ראוי לו החיבור באברהם, מחמת שלא נתרצה להניח את מהותו ומדותיו הרעות, נמשכה ממנו קדושת אות הוא"ו שהיתה בו מכבר:
ומעתה יתבארו דברי הזוה"ק הנ"ל, דבסוכות ישראל ממשיכים השפע בניסוך המים לכל העולם אף לאו"ה השונאים אותם, ומקיימים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, אך אם ס"ם יתן את כל הון ביתו באהבה דישראל למהוי לי' חולקא בהדייהו, היינו שיהי' חלק באהבה שבין ישראל להשי"ת ולהתחבר עמהם בהשי"ת, אז באשר אינני מניח את רשעתו, אלא שרוצה קרבת אלקים עם מהות רשעתו יחד, אז נהפך לו לרועץ ואז בוז יבוזו, והוא מלשון ביזה וכלשון הכתוב (תהלים ק"ט י"א) ויבוזו זרים יגיעו, והיינו שמעט טוב שיש בו יבוזו ממנו וישאר מנוער וריק, וכמו בעפרון כנ"ל, אלא באם עומד מרחוק בלתי חיבור, אז כל האומות וס"ם בראשם מקבלים השפעה, באמצעות ניסוך המים שישראל מנסכים:
ולפי האמור יובן הפרש השפעה שבין כל ימות החג, להשפעה שישראל בלחודייהו מקבלים בשמ"ע, דכל ימות החג באה ההשפעה בלתי חיבור השי"ת להנבראים, באשר הכוונה שאומה"ע יטלו מזו השפעה, ואם הי' בצירוף החיבור הי' מגרע גרע שהי' נמשך מהם כל חלקי הקדושה, ובאשר השי"ת חפץ ליתן השפעה גם לאומית הבלתי ראוים כי חפץ חסד הוא, וידוע שסוכות הוא זמן החסדים, ע"כ באה ההשפעה בלתי חיבור, וישראל מתדבקים בהשי"ת לא באמצעות ההשפעה, אלא ע"י מצוות החג סוכה לולב ערבה ניסוך המים, אבל בשמ"ע שההשפעה היא לישראל בלחודייהו, א"כ באה ההשפעה ע"י חיבור וישראל מתדבקים בהשי"ת באהבה באמצעות ההשפעה, ויש יתרון לישראל בדביקתם באמצעות ההשפעה מע"י מצות החג, דהדיבוק שע"י מצות החג כשיצא החג ואין עוד מצותו אתם, מסתלק מאתם החיבור, ולכל היותר הוא עד שלשים יום אחר החג, דעד אז נקרא אחר החג כבש"ס גיטין (ע"ז.), ובזוה"ק ח"ג (קנ"ב:) ברעיא מהימנא לגבי חג הפסח דכיון דכנ"י מתעטרא בעטרהא בניסן לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין וכו' עיי"ש, ובוודאי כן הוא בכל חג, ומ"מ איננו נמשך יותר משלשים יום, אבל הדיבוק שע"י ההשפעה מתמיד כל השנה עם ההשפעה:
