וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃
ותשלך את הילד וגו׳ – כל התנהגותה של הגר אופיינית מאד; ומראה על טבע בני חם הבלתי מעודן. אם יהודיה לעולם לא תיטוש את בנה, אפילו אם כל מה שתוכל לעשות למענו הוא לדבר אליו בדברים רכים, ולהרגיע אותו, ולו רק לרגע. הנוטש ילד ואינו עושה מאומה משום ש״אינו יכול לשאת את מראה סבל הילד״ אינו פועל מתוך רחמים. התנהגות כזו מראה על אנוכיות אכזרית של אופי בהמי. אנושיות אמיתית ניכרת בתחושת חובה, אשר בכחה להתגבר אף על העז שברגשות. תחושת חובה משכיחה מהאדם את הרגשות הכואבים של עצמו, ומאפשרת לו להושיט עזרה וסיוע לזולת אף אם אינו יכול לעשות יותר מאשר לנחמו על ידי השתתפות בצערו.
