הגאון רבי מרדכי שטרנברג זצ"ל

הרב נתנאל אלישיב


הרב מרדכי, יחד עם אחיו הרב עמי, ייבדל לחיים טובים וארוכים, היה שייך לדור הראשון של תלמידי חכמים ארץ-ישראליים בציונות הדתית. כאלו שנולדו בארץ וגדלו בה, ובשלב מסוים חשקה נפשם בתורה עד כדי הקדשת חייהם לכך. רבנו הרצי"ה זצ"ל מינה את הרב מרדכי לר"מ בישיבת 'מרכז הרב' כבר בהיותו בן 25, מה שמלמד על שלושה דברים: מעלתו הגדולה של הרב מרדכי כתלמיד חכם.
האמון הרב של הרצי"ה בתלמידיו, שנשלחו על ידו למשימות חיים גדולות מחוץ לישיבה ובתוכה בשלב מוקדם יחסית בחייהם.
העובדה שהיו אז רק מעט מאוד תלמידי חכמים בעלי סדר גודל שצמחו בציונות הדתית.

כשהגעתי לישיבה באלול של שנת תשנ"ב, הרב מרדכי כבר היה שם דבר. מעמודי התווך של בית המדרש, ויסוד העיון בישיבה. היו מספרים בלחישה ש"גם אצל החרדים" יודעים שצמח ב'מרכז הרב' אחד ממגידי השיעורים הגדולים ביותר. 

במשך השנים למדתי יותר אצל אחיו, אבל הייתה תקופה שבה ניסיתי את כוחי גם אצל הרב מרדכי. אני זוכר שחשבתי שזה יהיה רעיון נחמד אם אצלם את המקורות שהוא מפנה אליהם לקראת השיעור, וארכיב דף מקורות. אני חושב שעשיתי את זה פעמיים עד שהתייאשתי. הוא היה מפנה למקורות רבים ומגוונים, והיה לוקח לי סדר בוקר שלם להרכיב דף A3 עם כל המקורות (זה היה בדיוק רגע לפני העידן שבו דברים כאלו החלו להיעשות דרך מחשב ומדפסת).

לצד השיעורים העמוקים בגמרא, הרב מרדכי הקפיד תמיד ללמד גם אמונה: אורות התשובה, אורות התורה, נתיב התורה למהר"ל. וידוע שיש ערך מיוחד ללמוד אמונה מפי מי שמלמד אותך גם גמרא בעיון. הרב מוטי לא היה צריך להתחמם. הוא כבר התחיל חם, ומשם הטמפרטורה רק עלתה. אש קודש של ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא. לעשות רצון אבינו שבשמיים, ולהתבונן תמיד אל הנשמה, אל היסוד הרוחני שהוא שורשו של כל המציאות. יותר משהיו אלו שיעורים במובן של העברת מידע או ניתוח טקסט, הייתה זו פתיחת דלת, הזמנה להעפיל לשעה למקום שבו מחשבותיו ורגשותיו היו כל הזמן.

רגישות ואנושיות

על למדנותו של הרב מרדכי אחרים יכולים להעיד טוב ממני, אף שלא רבים יצליחו להסביר וכנראה שלא רבים יצליחו להבין. אני מבקש להתמקד בצד אחר, אולי פחות מוכר – ברגישות החברתית שלו, באנושיות שלו.

בשתי הישיבות שבהן למדתי ובהן הרב מרדכי היה דמות מרכזית, הצד החברתי והאישי לא היה כל כך חזק, בלשון המעטה. במבט לאחור זה נראה לי בשל השילוב בין שתי סיבות:

הראשונה, סוג האנשים שבוחרים להקדיש שנים ארוכות ללימוד בבתי מדרש מאוד אידיאולוגיים ותובעניים הוא בדרך כלל לא אותו סוג שיודע להשקיע בחיים חברתיים. בנוסף, מעט רבנים על הרבה תלמידים, רבנים שבגלל הרצון להגדיל תורה ואולי גם בשל אילוצים כלכליים מלמדים גם במקומות רבים אחרים. העומס הזה לא משאיר הרבה מרווח ליחס אישי.


בתוך כך הרב מרדכי בלט מאוד. כמה שהוא היה עסוק בהרבצת תורה, הוא תמיד ראה גם אותנו, הבחורים.

הייתי רק בתחילת שיעור א' כשאבי ז"ל הלך לעולמו. ובמוצאי שבת, כשישבנו שבעה ברעננה, הרב מרדכי מגיע. הוא לא הכיר אותי בכלל. גם אחי הגדול למד בישיבה, אבל לא אצלו. לחכמתו ולצדקותו לא הגעתי ולא אגיע, אבל את הגיל שלו אז, 44, כבר עברתי. ואני מבין מה זה "לשרוף" מוצ"ש, שעות יקרות עם האישה והילדים בבית, כדי לנסוע הלוך וחזור מירושלים לרעננה רק בשביל לשבת כמה דקות בניחום אבלים שאינך ממש מכיר. הערכתי את זה כבר אז, היום אני מעריך זאת הרבה יותר.


ואיך נראתה "מסיבת אירוסין" בישיבה? הרי לבטל תורה לא שייך. אז בין תפילת מנחה לארוחת צהריים, בדרך מבית המדרש לחדר האוכל, היו עוצרים כדי לרקוד במשך דקות ספורות עם הבחור שהתארס, גם זרקו כמה סוכריות טופי. ולמעגל הרוקדים תמיד מצטרף הרב מרדכי. לכל בחור. זה היה חשוב לו.

ועריכת חופות רבות מספור. בטוחני שרבות מן התמונות של הרב שיפיצו עכשיו יהיו לקוחות מחופות. תמיד במאור פנים, בתשומת לב לפרטים, בלי לחץ זמן. השדר ברור: אני כאן בשבילכם, ואין לי דבר אחר בעולמי.
הרב מרדכי שטרנברג. באדיבות הרב נתנאל אלישיב

ובסוף תקופת לימודיי בישיבה, אברך חשוב (היום רב חשוב) מפתיע אותי באומרו שצריכים לערוך "מסיבת פרידה". היינו למיטב זיכרוני ארבעה תלמידים בסך הכול שעוזבים, אבל התכנסנו בבית האברך, ומי דואג להגיע ולהיפרד מאתנו? הרב מרדכי. מבקשים שאגיד כמה מילים, דברי תורה ופרידה. לדבר בפני הרב מרדכי?! שהרב ידבר! לא לא, באתי להקשיב. וכך הוא עשה, עם אותו מצח מכווץ ופנים רציניות שראינו תמיד בשעה שהוא לומד ומלמד.

המחיר האישי

ובסוף שיעור הרב מרדכי נשאל על מסכת שאינה נלמדת בישיבה, והוא אומר בלחישה "מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי", ורק אז אנחנו מבינים לרגע את המחיר האישי שהוא משלם על ההתמקדות כל חייו בצרכים הלימודיים של תלמידיו על חשבון השאיפות – הרוחניות והלימודיות – האישיות שלו.

ובערב לזכרו של דרור וינברג, אחרי שהוצאנו לאור את הספר 'קודש וחול' לזכרו, הוא ניגש כדי לומר יישר כוח, ורוצה גם לרכוש עותק של הספר החדש. כמובן שלכבוד יהיה לי לתת לו ספר, אבל מה פתאום, הוא הרי כאחד האדם. ואני מוצא את עצמי מחזיק ביד צ'ק של "מרדכי שטרנברג".

אני נזכר במשפט שכתב הרב שמעון סטרליץ על מרן הרב קוק: "מעולם לא ירדה שכינת אישיותו מתחת לעשרה טפחים". זה ניתן להיאמר גם על הרב מרדכי. חיינו בצלו, ישבנו אתו לא רק בשיעורים אלא גם בעונגי שבת ובסעודות מצווה, התייעצנו עמו וליווינו אותו. תמיד ברוממות, תמיד בגדלות.

הרב מרדכי היה הדבר האמיתי. תלמיד חכם של ארץ ישראל. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. זה עולם אחר עכשיו, עולם בלי הרב מרדכי. חזק ונתחזק.