יסוד האמונה, שההשגחה העליונה גדולה מאד על כל הדברים שהם מתיחסים להשלמת הכח המוסרי שבאדם, ולהדריכו בדרך ישרה ונעלה, והנה כאשר אל שלמות השכלי צריך האדם מאד שיהי' גם כח המדמה שלו שלם ונכר. ע"כ השגחת השי"ת גדולה ג"כ על כל הדברים שגורמים להיות משלימים את הכח המדמה שבאדם, באופן שיעזרהו אל המעשים הטובים ומדות הטובות.
לטובת השלמות השכלית שבאדם, יש צורך לפתח ולשכלל גם את צדדיו הדמיוניים. הרבדים הנפשיים של האדם, כאשר הם בריאים ומלאים, יש בהם תרומה נכבדת לפיתוח של הצד השכלי שבאדם.
ולכן ה' משגיח באופן מיוחד גם על הצדדים הדמיוניים שבאדם, גם שגם הם יצטרפו לעולם של מעשים טובים ומידות טובות.
ובאשר להשלמת כח המדמה מועיל מאד קביעות המקום לתפילה. וקדושת המקום פועל לקדש רגשותיו, ע"כ השגחת ד' ית' ע"ז ביותר להצליחו לתכלית זה. ומי שמרגיל עצמו להבין זה, הוא לא יתחכם יותר מדאי, ותהי' חכמתו מסייעתו תמיד למעשים טובים ומדות טובות. כי ידקדק הרבה במעשיו ומדותיו, בידעו שמהם תוצאות גדולות והשלמת כח המדמה, שהוא הכח הפועל בקרוב על המון המעשים וההרגשות שבאדם.
קביעת מקום קבוע לתפילה, זוהי פעולה שפועלת על הצד הדמיוני שבאדם, ופועל לקדש את הרגשות. על כן הקב"ה עוזר ומשגיח למי שמתאמץ לקבוע מקום לתפילתו.
ומי שמבין את כוחו ומרכזיותו של הדמיון ככוח מניע ומרכזי בנפש האדם, יגייס אף את שכלו וחכמתו לטובת תיקון מידותיו ושיפור מעשיו, ביודעו שהם מחזקים את הכח המדמה שהוא בתורו מחזק את הצדדים המוסריים והמעשיים בנפש האדם.
ע"כ כשמת, אומרים עליו הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו. ובאמת זהו יסוד החסידות והענוה שלא ללכת בגדולות, ושלא לזלזל בכל דבר מוסרי אשר ע"פ השכל המופשט אין לה מקום כ"כ, כי צריך לדעת כי לא על השכל המופשט בלבדו יחי' האדם חיים האמיתים, כ"א ע"פ המעשים הטובים, שהרבה גורם להם הכח המדמה המצייר כשהוא הולך ישרים. ע"כ יהי' ירא ד' וחרד אל דברו. ואברהם אבינו ע"ה ביטל את שכלו ג"כ, והאמין בד', אחר כל התפלספותו, באמונה פשוטה, כפי' המפ' בניסיון העקדה.
כאשר אדם כזה נפטר מן העולם משבחים אותו על חסידותו ועל ענוותנו, ומציינים שהוא מתלמידיו של אברהם אבינו. וזאת מכיוון שדרושה עוונה וחסידות על מנת להבין שהשכל המופשט אינו מספיק בשביל להניע לפעולה ובשביל לשנות דפוסי התנהגות. עולם מוסרי יכול להסתפק פעמים רבות באינטואיציה טבעית ללא צורך בהעמקה פילוסופית. והמידות הטובות עם קיום דבר ה' הן הדבר המרכזי בחיי האדם.
אברהם אבינו הוא האבטיפוס לאדם שהעמיק וחקר בשכלו הרבה, אך ביטל את כל שכלו אל אמונתו הפשוטה בפרשת העקידה.
------------------
ספר נתיבות עולם א – נתיב העבודה – פרק ד
ובפר"ק דברכות (ז' ע"א) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם מנא לן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל עוד שם אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה עד כאן.
הזהירו על קביעות מקום התפלה. ויש לך לדעת, כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה דכתיב אל המקום אשר עמד שם, ולכך היה השם יתברך עמו תמיד בקביעות מבלי הסרה כלל והיה דבוק בשכינה. ובעת צאתו למלחמה השכינה היתה לוחמת באויביו ותמיד השכינה היתה בעזרו, וכל זה מפני שהיה קובע מקום לתפלתו ר"ל שתפלתו שהוא הדביקות שלו בו יתברך הוא בקביעות ואינו במקרה, ודבר שהוא בקביעות אין לה הסרה כלל הפך המקרה שאין המקרה מתמיד, וכנגד האויב צריך האדם חוזק ותוקף שלא יוסר הדביקות. …
ובדבר זה היה מיוחד אברהם כי הוא היה התחלה אל כל העולם, שכן אמרו בשביל אברהם נברא העולם, והיה כמו העיקר שהוא התחלה וראשון, והעיקר צריך אל מקום שעומד בו, ולפיכך אברהם שהיה התחלה לעולם יש לו מקום מיוחד אצל השם יתברך שהוא מקומו של עולם, והדבר הזה ברור. ולפיכך אמר אלהי אברהם בעזרו, וזה כי כל דבר שיש לו מקום הוא חזק מאוד שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד שאף כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו, וזה הקובע מקום לתפלתו יש לו נטיעה ודבוק אצל השם יתברך לגמרי אז הוא יתברך חזקו ותקפו וה' צורו אשר יחסה בו… [נתיב העבודה פ"ד]
