10 million buck$$$$$$$$$$$!😊😊
בס"ד
הגאון ר' חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו ציונו הבורא יתברך שמו על מצות שמירת המקדש, ובתמיד כ"ו ב' אמרי' "דתנו רבנן וילוו עליך וישרתוך, בעבודתך הכתוב מדבר, אתה אומר בעבודתך הכתוב מדבר וכו' הא מה אני מקיים וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה", ע"כ נכתוב בע"ה בגדרי שמירת המקדש ע"י כהנים ולוים.
הנה בריש תמיד תנן "בשלושה מקומות במקדש הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד", ולקמן כ"ז א' אמרי' "בשלושה מקומות הכהנים שומרים וכו' והלוים בכ"א מקומות", ובפי' הרא"ש ז"ל שם כ' דבכ"א מקומות ששמרו הלוים כלולים נמי ג' המקומות שהכהנים שומרים, ובי"ח מקומות היו רק הלוים שומרים, אבל הביא בשם הר"ת ז"ל דהכ"א מקומות ששמרו הלוים הי' לבד מהג' מקומות ששמרו הכהנים ונמצא דבכ"ד מקומות הי' שמירה.
והנה יש לחקור האם שמירת המקדש אית בי' גדר עבודה או לא, [ואיכא בזה כמה נפק"מ וכדלקמן] ונחלקו בזה רבנן בתראי ז"ל, דעת המנח"ח ז"ל במצוה שפ"ח אות ב' דאין בזה גדר עבודה וגם כהנים בעלי מומים כשרים, אבל דעת האבני נזר ז"ל בתשו' יור"ד סי' תמ"ט אות ו' דהוי עבודה ויליף לה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מכלי המקדש ה"ב שכ' וז"ל "עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום", ומדכ' עבודה שלהן שיהיו שומרין את המקדש מוכח דהוי עבודה.
והנה י"ל בע"ה כמה נפק"מ מחודשות בספק זה.
א] הנה מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל שהביא האבנ"ז ז"ל הרי מוכח דגם גבי הלוים מיקרי עבודה דהא הרמב"ם ז"ל קאי התם אלוים, ואע"ג דגבי לוים לא מצינו גדר עבודה, מ"מ י"ל בע"ה נפק"מ נפלאה, דהנה בערכין י"א ב' קאמר אביי דמשורר ששיער חייב מיתה ואייתינן התם ברייתא דקתני דמשורר ששיער אינו חייב מיתה אלא באזהרה, והתוס' התם בד"ה מיתיבי כ' בשם רבינו מנחם ז"ל דאזהרה נלמד מדכתיב לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד ככה תעשה ללוים במשמרותם.
והנה מדילפי' מהא דכתיב מקרא 'ועבודה לא יעבוד' נראה לפי"ז דלית לן מקור לאסור עבודת לוי בשל חבירו אלא בדבר דאיקרי עבודה, ויש להסתפק היאך הדין במשורר או שוער שעבד עבודת חבירו הלוי בשמירה על המקדש האם לוקה, ונראה דתליא בהנ"ל דאם שמירה הוי עבודה חייב ואם אינה עבודה אינו לוקה, דבאזהרה נכלל רק דבר שהוא עבודה.
אמנם לדעת אביי התם דמשורר ששיער חייב מיתה נראה דגם אם לא הוי עבודה חייב דהא אביי יליף לה מקרא דכתיב הזר הקרב יומת והתם לא נזכר עבודה, מיהו הא ליתא, דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ג מכלי המקדש ה"י כ' "וכן הלוים עצמן מוזהרין שלא יעשה אחד מלאכת חבירו וכו' שנאמר איש איש על עבודתו ואל משאו" והתם נמי כתיבא 'על עבודתו' והיינו דוקא בדבר שהוא עבודה, ואע"ג דשם בהי"ב פסק כאביי דחייב מיתה ואייתי קרא ד'והזר הקרב יומת' ועי' בדברי הגראז"מ ז"ל באבהא"ז פ"ג מכה"מ הי"א בשם חתנו הגרי"מ ז"ל.
והנה בפי' רבינו גרשום ז"ל בערכין שם אהא דאמרי' דמשוער ששירר חייב כ' וז"ל "משוער היינו שומר השערים כדכתיב וחוסה על השערים" ונראה מדבריו ז"ל דהא דאמרי' דמשוער ששורר חייב מיירי בלוי הממונה על השמירה שהלך לשורר, ולדברינו הנ"ל לכאו' מוכח מזה דס"ל דשמירת המקדש הוי עבודה דאל"כ אינו לוקה ואינו חייב מיתה.
ב] וגדולה מזו י"ל בע"ה נפק"מ בזה, דהנה המנח"ח ז"ל במצוה שפ"ט אות ג' כ' וז"ל "ודע דאזהרה זו אינו רק בשני המשפחות כהנים ולוים וכו' אבל ישראלים אינם בכלל באזהרה זו, וישראל ששורר או שוער לא מצינו איסור כלל, דכאן לא מצינו אזהרה רק לכהנים והלוים אבל לא לישראל, וכך גזה"כ וישראלים אינם עוברים כלל אם עובדים עבודת הלוים רק בעבודת כהנים הוא לאו אחר כמו שיתבאר במצוה שאח"ז בס"ד". ולדבריו ז"ל מותר נמי לישראל להיות שומר על המקדש דלא גרע ממשורר ומשוער.
והנה כ"ז לענין עבודת הלוים אבל בעבודת כהנים ודאי אסור לזר לעבוד וחייב מיתה, והרמב"ם ז"ל בפ"ט מביאת מקדש ה"א כ' וז"ל "זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר והזר הקרב יומת מפי השמועה למדו שאין חיוב זה אלא לקרב לעבודה והיכן הזהיר עליו וזר לא יקרב אליכם". ומדבריו ז"ל למדנו דלא הוזהר ישראל אלא שלא לקרב לעבודה אבל דבר שמוטל על הכהנים ולא הוי עבודה לא מצינו איסור.
ולפי"ז י"ל נפק"מ נכונה בזה, דהנה יש לחקור האם לישראל מותר להיות שומר באותן ג' מקומות שהכהנים שומרים, ונראה דתליא בספק הנ"ל, דאם נימא דשמירה הוי עבודה א"כ כיון דזר הוזהר שלא לעשות עבודת כהנים אסור לו נמי לשמור על המקדש דגם זה הוי עבודה, אבל לדעת המנח"ח ז"ל גופי' דשמירת המקדש לאו עבודה היא, א"כ מותר לישראל לשמור שם דלא מצינו איסור לישראל אלא בקרב לעבודה וכדכ' הרמב"ם ז"ל.
ג] תו איכא נפק"מ בספק הנ"ל, דהנה המנח"ח ז"ל משום סברתו דשמירה אינה עבודה פשיט"ל דבעלי מומין כשרין לשמור המקדש, אבל לדעת האבנ"ז ז"ל נראה דבעלי מומין פסולין לשמירת המקדש, אמנם כ"ז בכהנים אבל בלוים הא אמרי' בחולין כ"ד ב' דמומין אינם פוסלים בלוים, וא"כ לוים בע"מ כשרים לעבודה.
ונסתפקתי לפי"ז האם כהן בע"מ עכ"פ כשר מדין לוי דהרי לוי הוא ויוכל לשמור במקומות שהלוים שומרים, או דילמא כיון דכהן הוא אינו יכול לעבוד כעבודת לוי, והנה המנח"ח ז"ל לקמן מצוה שפ"ט אות ה' כ' לגבי כהן שעבד עבודת לוי דלוקה ע"ז, היינו אפי' בכהן בעל מום דאינו ראוי לעבודת כהנים, דנאסר על משפחת כהונה ומשפחת לויה לעבוד אלו בעבודת אלו, ולפי"ז כהן בע"מ לא יוכל לשמור במקומות שהלוים שומרים.
מיהו הראב"ד ז"ל בפי' לתמיד כ"ו א' ד"ה מסיפא דקרא, כתב וז"ל "ובהא איכא לספוקי אם דוקא כהנים ולוים בעי, אבל אם רצו לעשות הכל כהנים במקום לוים שפיר דמי, דסברא לומר שהרי יותר זריזין כהנים מלווים לענין כל דבר בין לענין שמירה בין לכל דבר, או דילמא כהנים ולוים בעי דוקא כי היכא דתהוי הכירא טפי לכהנים שהיו שומרים טפי יותר בטוב וכו', ולפי מה שהדעת נוטה נראה דדוקא בכהנים ולוים בעי כי היכא דתהוי להו הכירא".
ומדבריו ז"ל נראה דאם אין לוים ודאי מותר לכהנים לשמור באותם מקומות, ולפי"ז כהן בעל מום שפיר יוכל לשמור באותן המקומות שהלוים שומרים, דכיון דלשמירת הכהנים אינו כשר תו לא בעי' הכירא ויתכשר לשמור התם מדין לוי.
ומיהו י"ל בע"ה דבר חדש, דהנה בעבודת שמירה כיון דבין הכהנים ובין הלוים היו שומרין במקדש אע"ג דכהנים שמרו רק בג' מקומות והלוים בכ"א מ"מ עבודה אחת היא, ולא שייך כלל האיסור שלא יעבוד הכהן בעבודת הלוי דגם הכהן איתי' בכלל עבודת השמירה.
והנה בגוף הדין שכ' המנח"ח ז"ל דבע"מ כשר לשמירת המקדש, הנה יש להעיר קצת מדברי רש"י ז"ל בקידושין נ"ג א' בד"ה אפילו, אהא דאמרי' התם דבע"מ נוטל חלק בקדשים וכ' וז"ל "שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים", ותיקשי אמאי לא הזכיר רש"י ז"ל שכהנים בע"מ שומרים את המקדש, והרי בסוכה נ"ו ב' מבואר דמשמר הנכנס נוטל ז' לחמים מלחם הפנים בשכר הגפת דלתות, ומסתברא דכיון דעל נעילת השערים נוטלים חלק בקרבנות ה"ה על שמירת המקדש.
מיהו י"ל דשמירת המקדש שאני דהרי הא דבע"מ כשר בזה היינו משום דאינה עבודה, אבל ניתוח ושחיטה והפשט אית בהו גדר עבודה, וכדכ' בעלי התוס' ז"ל בדעת זקנים פר' נשא עה"פ ועבדתם עבודת עבודה וז"ל "שחיטה הפשט ונתוח שהם עבודת הכהנים וזה היו עושין הלוים כדכתיב בעזרא ובדברי הימים וגבי פסח של חזקיהו שהיו הלוים מפשיטין" ולמדנו מדבריהם ז"ל דשחיטה הפשט וניתוח אית בהו גדר עבודה אלא דניתן אז ללויים ובביהמ"ק כהנים בע"מ היו עושים זאת, ומצינו נמי בדברי הריטב"א ז"ל ביומא ל"א א' ד"ה אלא דכ' וז"ל "ואף על גב דשחיטה כשרה בזר עבודה היא מכל מקום דהא בעיא פייס". וגם לענין התלעה י"ל דכיון דהוי צורך הקרבנות הוי קצת כגדר עבודה כניתוח והפשט, משא"כ שמירה על המקדש דאינה כלל עבודה.
ד] תו איכא נפק"מ לענין כהנים קטנים האם יכולים לשמור את המקדש, והנה בריש תמיד תנן "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש וכו' והרובים שומרים שם" ולקמן כ"ז א' אמרי' "התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים", והמפרש ז"ל התם כ' דהכונה לפחותים מבן י"ג שנה דאינם ראוים לעבוד במקדש קרי להו רובים, וכ"כ הרא"ש ז"ל שם והראב"ד ז"ל בפי' שם, ומעתה מדקתני שהרובים שמרו בהנך ג' מקומות הרי מוכח דכהנים קטנים כשרים לשמירת המקדש, וכ"כ מרן הכ"מ ז"ל בפ"ח מבית הבחירה ה"ו.
והנה המל"מ ז"ל שם כ' לתמוה על דברי הראשונים ז"ל הנ"ל וז"ל "ואני תמיה על זה דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה וכו' והנראה אצלי דהא דאמר הכא דלא מטו למעבד עבודה היינו שהם פחותים מעשרים שנה וכמו שכ' רבינו בפ"ה מהלכות כלי מקדש דין ט"ו כשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים שנה ע"כ, ולאלו הוא דקרי להו הכא רובין דהיינו שאין ראוין לעבודה אלא שהכהנים אין מניחין אותן לעבוד והיו עושין אותן שומרים וכו' וראיתי בפסקי תוספות מסכת תמיד ס"ו שכתב שם פחות מבן עשרים אין כשר לעבודה ולפי דעתי דבריהן הן על הרובין השנוי במשנתינו וכו' ופירשו הם דמיירי בפחות מעשרים".
נמצינו למדים דהא דקטן כשר לשמירה או לא, הוא פלוגתת רבנן קמאי ז"ל, דלדעת הפסקי תוס' אינו כשר, אבל לדעת המפרש והרא"ש והראב"ד ז"ל כשר לשמירה, ופלוגתתם תליא לכאו' בספק הנ"ל דאם הוי עבודה הרי קטן פסול לעבודה ואם לא הוי עבודה קטן כשר, וכדכ' האבני נזר ז"ל ביור"ד סי' תמ"ט אות י"א. אמנם גם מדברי המל"מ ז"ל מוכח דאין זה עבודה דהא הוא ז"ל לא קאתי עלה אלא משום דקטנים לאו בני מצוה נינהו, ומשמע דהא לא קשיתי' היאך כשרים קטנים כלל לדמירת המקדש הא קטנים פסולים לעבודה.
והנה המנח"ח ז"ל במצוה שפ"ח אות ב' הביא דברי המל"מ ז"ל הנ"ל, וכ' בזה"ל "ואיני מבין התמיהה הזאת דבכהאי גוונא מצינו בפ"י ממעשה הקרבנות ה"א דמבואר שם דאכילת קדשי קדשים היא מצות עשה וכו' ובהי"ז מבואר דקטן מותר להאכילו קדשי קדשים חזינן אף דהיא מצות עשה מניחין לעשות לקטנים אף שהם אינם בני מצוה ואע"פ שאינן חייבים מ"מ המצוה נתקיימה הכא נמי המצוה נתקיימה אף בקטנים".
והנה סתם לן המנח"ח ז"ל ולא ביאר כונתו ז"ל היאך המצוה מתקיימת בקטנים הא לאו בני מצוה נינהו, ונלע"ד בע"ה דכונתו ז"ל דמצוה שאין תכליתה מעשה המצוה אלא התוצאה מהני נמי ע"י קטנים דסו"ס נתקיימה תכלית המצוה, ולפיכך אכילת קדשים דהמצוה שהקדשים יאכלו ואין זה מצות אכילה דרמי אקרקפתא דגברא וכנודע מדברי החת"ס ז"ל בתשו' או"ח סי' ק"מ והבית הלוי ז"ל בח"א ס"ב אות ז' מהני נמי בקטנים, ומעתה לפי"ז ה"ה שמירת המקדש י"ל דהמצוה אינה מעשה השמירה אלא במה שהמקדש שמור, ולזה מהני נמי בקטנים כל שראוים לשמור.
ברם, כ"ז מהני ליישב רק קושית המל"מ ז"ל מהא דקטנים לאו בני מצוה נינהו, אבל לסברת האבני נזר ז"ל דקטנים פסולים לעבודה לכאו' לא יהני תי' זה דסו"ס קטנים פסולים לעבודה, מיהו זה אינו די"ל דממקום שבא המנח"ח ז"ל משם מוכח דגם לגבי עבודה מהני סברתו ז"ל.
דהנה התוס' ביומא כ"ה א' ד"ה אין, כתבו בשם הריב"א ז"ל דהא דמותר לשבת בעזרה בשעת אכילת קדשי קדשים אע"ג דאין ישיבה בעזרה היינו משום דאכילת קדק"ד הוי צורך עבודה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם, יעו"ש. וגדולה מזו כתב הגבורת ארי ז"ל בתענית י"ז ב' ד"ה דבר, דכהן שאכל קדשי קדשים ושוב נודע שהוא בן גרושה לא עבר על איסור אכילת קדשים דאכילת קדשי קדשים הוי עבודה וגם זה נכלל בכלל הא דרבינן כהן שנודע שהוא בן גרושה דעבודתו כשירה למפרע יעו"ש, ומדבריו ז"ל למדנו דאין זה רק צורך עבודה אלא עבודה ממש.
ומעתה לפי"ז מדאשכחן דמאכילין את הכהנים הקטנים קדשי קדשים וכנ"ל הרי מוכח דגם דבר שהוא עבודה, כל שאין המצוה רק גוף העבודה אלא התוצאה שבה מהני נמי בקטנים, והשתא לפי"ז גם לענין שמירת המקדש למאי דכ' המנח"ח ז"ל דהמצוה היא התוצאה במה שהמקדש נשמר, מהני נמי ע"י קטנים, וזה חידוש גדול.
והנה בגוף סברת המנח"ח ז"ל הנ"ל, נלע"ד בע"ה לבאר בזה דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מבית הבחירה ה"ו שכ' וז"ל "לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ", והמל"מ ז"ל שם הוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל דהכהנים השומרים הי' מותר להם לישן בעת שמירתם ותמה היאך מותר להם לישן הא בעת שישנו לא יכלו לשמור, והביא מדברי הבאר שבע ז"ל דהכונה דחלק היו שומרים וחלק ישנים וכך היו מתחלפים.
אמנם בחי' מהר"ם קאזיס ז"ל, [תלמיד הרמ"ע ז"ל] למשניות מידות פ"א מ"ב כ' להדיא דהכהנים היו מותרין לישן בעת משמרתם, והשלטי גיבורים ז"ל בספרו על עניני המקדש וכליו פ' ל"ו נמי פשיט"ל הכי, ומרהיטת דברי המל"מ ז"ל נראה דהסכים דמדברי הרמב"ם ז"ל עולה שהכהנים הי' מותר להם לישן בעת שמירתם. [ויעו"ש שכ' דכ"ז לענין כהנים אבל הלוים אסור להם לישן בעת השמירה וכדתנן בריש מידות "איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר וכו' ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן לו על משמרו"].
ולכאו' קושית הבאר שבע ז"ל עצומה היאך יתקיים מצות שמירה בשינה, אמנם למאי דכ' המנח"ח ז"ל דתכלית מצות שמירה היינו בהתוצאה במה שבית המקדש שמור דלפיכך מהני בקטנים לפי"ז ניחא מאד, דהנה בתמיד כ"ו א' אמרי' "מנא ה"מ אמר אביי אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל", [ועי' בפי' הרא"ש ז"ל דהא דאמרי' מה"מ קאי אמצות שימור במקדש] ומשמע דעצם החנייה היא השמירה המדוברת והרי החנייה ודאי כללה גם שינה.
ולהנ"ל הרי זה מתפרש יפה, דכיון דתכלית המצוה היינו במה שהמקדש אינו פרוץ לכל ואין המצוה גוף השמירה אלא התוצאה א"כ זה מתקיים גם בעת שהשומר ישן, דבודאי כיון דכהנים זריזין הם והוטל עליו שמירה הוי השינה עראית ויכול בקל להתעורר, [ומה"ט י"ל דרק לכהנים הותר לישון בעת משמרתם ולא ללוים דכהנים זריזין הם] וכשם דמהני בקטנים מהני נמי בישנים דהא קטנים נמי לאו בני שמירה נינהו.
ואכתי תיקשי נהי דמשום גוף השמירה מהני נמי בישן, אבל לדעת האבנ"ז ז"ל דהוי עבודה תיקשי עכ"פ היכן מצינו עבודה בישן, אמנם להנ"ל ניחא, דכיון דהמצוה הוא בהתוצאה וכדברי המנח"ח ז"ל, א"כ כי היכי דמהני בקטנים ואע"ג דהוי עבודה וכנ"ל, ה"נ לענין ישן נחשב כעבודה גם כשישן.
מיהו אכתי צ"ע טובא דנהי נמי דשייך עבודת שמירה בישן, מ"מ תיקשי דהא אמרי' בזבחים ט"ו ב' דיושב פסול לעבודה ולקמן כ"ג ב' אמרי' דאם עבד חילל, וא"כ היאך ישן כשר לשמירה הא כיון דהוי עבודה א"כ פסול לעבודה ועבודתו פסולה, ולפו"ר היא קושיא אלימתא.
ומכח הקושיא נראה בע"ה לחדש דבר גדול, דהנה בזבחים ט"ז א' אמרי' דיושב כשר לעבודה בבמה וילפי' מדכתיב "לעמוד לפני ה' לשרתו" לפני ה' ולא לפני במה, ומוכח מהתם דכל שאינו לפני ה' מהני נמי עבודה ביושב, והנה בזבחים ל"ב ב' אמרי' "ושחט את בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה' ולפיכך יכול השוחט לעמוד חוץ לעזרה ולשחוט, מוכח מהתם דלפני ה' היינו רק בעזרה. והתוס' ביבמות ז' ב' ד"ה זה כ' דכל שאינו אויר עזרה לא מיקרי לפני ה' יעו"ש.
ומעתה לפי"ז יש ליישב בע"ה באופן נפלא, דכיון דכל מקומות השמירה גם מה ששמרו הכהנים היו במקומות שלא נתקדשו בקדושת העזרה [עי' יבמות ז' ב' תוד"ה זה], וכדכ' המנח"ח ז"ל במצוה שפ"ח אות ה' וכן מוכח מדברי הראשונים ז"ל [הובאו לקמן בסמוך] א"כ כיון דלא נתקדשו בקדושת העזרה לא קרינן בהו לפני ה' ויושב כשר בהו וכדאשכחן בבמה, ולענ"ד נכון הוא בע"ה.
והנה אי כנים אנו בע"ה בדברינו, יש ליישב באופן נפלא הא דהק' היד דוד ז"ל בזבחים ט"ז א' לדעת רש"י ז"ל לקמן כ"ג ב' ד"ה לא והתוס' שם ד"ה אימא, דלמאי דדריש רב נחמן התם פסול יושב, מדכתיב לעמידה בחרתיו ולא לישיבה, נמצינו למדים דפסול יושב היינו משום דנחשב זר גמור דלא נבחר לזה, א"כ למאי בעי' קרא להתיר יושב בבמה הא זר כשר בבמה, ותי' דצ"ל דרב המנונא דדריש דיושב כשר בבמה מהא דכתיב לפני ה', ס"ל דפסול זר אינו משום יושב אלא גזה"כ וכדמשמע מדברי הברייתא לקמן כ"ג ב' יעו"ש, ואכתי קשיא עכ"פ לדעת רב נחמן דפסול יושב משום זר למאי בעי' דרשא דלפני ה'
אמנם לדברינו יש לומר בע"ה תי' מחודד, דנהי דלבמה לא בעי' קרא, מ"מ בעי' קרא לעבודת שמירה במקדש דהרי זר פסול לעבודת השמירה [כן מוכח מדברי רש"י ז"ל בערכין י"א ב' ד"ה זר ועי' בדברי הגר"מ אריק ז"ל בטל תורה שם ובתענית כ"ז ב'] ועכ"ז יושב כשר משום דאינו לפני ה' וכנ"ל, ומעתה י"ל דלבתר דבלא"ה בעי' דרשא לענין שמירה במקדש מה"ט נקט רב המנונא נמי דרשה זו לענין במה, אע"ג דלגבי בנה סגי בהא דזר כשר בבמה, מ"מ נקט רב המנונא הך דרשא למימרא דגם בעבודת השמירה מהני ביושב, ולפי"ז שפיר י"ל דגם רב המנונא מודה דפסול יושב בעבודה היינו משום זרות, ודו"ק.
ועתה ניתנה ראש ונשובה בע"ה לגוף הנידון הנ"ל האם כהן ישן קיים מצות שמירה.
דע דאם נימא כדעת המל"מ ז"ל הנ"ל דשמירה בקטנים לא מהני דאינם בני מצוה, ונימא כדעת מהר"ם קאזיס ז"ל דשמירה בישנים הוי שמירה, ונימא כדברי הרבני נזר ז"ל דשמירת המקדש הוי עבודה, נלע"ד בעז"ה ליישב באופן נפלא קו' המנחת ברוך ז"ל [ציצית ס"ג ענף א'] בהא דדרשינן בחולין כ"ד ב' "איש מזרעך לדורותם מכאן אמר רבי אלעזר קטן פסול לעבודה ואפי' תם", ותיקשי הא קטן הוי כמתעסק והרי מתעסק בקדשים פסול וכדילפי' בזבחים מ"ז א' מדכתיב ושחט את בן הבקר, ומזה הוכיח דמתעסק הוי פסול רק בשחיטה ולא בשער עבודות.
מיהו מדברי הגרעק"א ז"ל בתשו' תנינא סי' ס"ד מוכח דמתעסק נמי פסול בשאר עבודות, דהא הק' למאי בעי' בבכורות מ"ה ב' למעט חרש ושוטה דפסול לעבודה משום דאינו שוה בזרעו של אהרן תיפו"ל דהוי מתעסק, והניח בקושיא. ואי כהמנח"ב ז"ל מאי קשיתי' הא בשאר עבודות מתעסק כשר בהם.
אבל להנ"ל ניחא מאד, די"ל דבעי' קרא למצות שמירת המקדש דתלתא איתנהו בי', גם הוי עבודה, וגם מתעסק כשר וכדמוכח מישן וגם קטן פסול וכדברי המל"מ ז"ל הנ"ל, והוא כו"פ ת"ל.
ובזה יש ליישב נמי קושית הגרעק"א ז"ל הנ"ל די"ל דהא דממעטינן משום דאינו שוה בזרעו של אהרן היינו לענין שמירת מקדש דמתעסק כשר בהם, ומ"מ כיון דהוי עבודה פסול כל שאינו שוה בזרעו של אהרן, אלא דזה חידוש גדול דלא רק בע"מ פסול לשמירת המקדש אלא אפי' מי שאינו שוה בזרעו של אהרן כיון דהוי עבודה בעי' כהן כשר לעבודה לכל פרטיו.
ה] תו י"ל בע"ה נפק"מ בספק הנ"ל אי הוי עבודה ובהקדם ג' הקדמות.
א] הנה חלק ממקומות השמירה היו בהר הבית, ודעת המנח"ח ז"ל במצוה שפ"ח אות ה' דכל מקומות השמירה גם אותן שבעזרה לא הי' בפנים העזרה אלא מבחוץ במקום שאין בהם קדושת העזרה, ובתמיד כ"ז א' מבואר דהלוים שהיו שומרים על פינות העזרה ועל שערי העזרה היו שומרים מבחוץ דאל"כ הי' אסור להם לישב כשהתעייפו דהא אין ישיבה בעזרה, והנה הראב"ד ז"ל בפי' לתמיד כ"ה ב' ד"ה ובפתרוני, הביא בשם הרב ר' שמואל החסיד ז"ל והרב ר' יצחק בן ר' שמואל ז"ל דגם הכהנים באותן ג' מקומות ששמרו בהכרח שלא היו שומרים במקום שיש בו קדושת עזרה דא"כ כשהיו מתעייפים לא היו יכולין לישב דהא אין ישיבה בעזרה, יעו"ש.
ב] הנה מדאורייתא מותר לטמא מת להיכנס להר הבית ולא נאסר אלא בעזרה, אמנם מדרבנן גזרו שלא יכנסו טמאי מת מהחיל והלאה עי' בדברי הר"ש ז"ל פ"א דכלים מ"ח, [אמנם עי' בדברי מהר"י קורקוס ז"ל בפ"ז מבית הבחירה הט"ז חידוש גדול בזה].
ג] הנה חלק ממקומות השמירה ששמרו הלוים הי' על שערי הר הבית שהיו קודם החיל, ובהם אפי' מדרבנן מותר לטמא מת ליכנס שם.
ומעתה לפי"ז י"ל בע"ה נפק"מ נפלאה, דהנה יש לחקור האם כהן או לוי שהוא טמא מת מותר לשמור במקדש או לא, ומדאורייתא הרי בכל המקומות ששמרו הי' מותר לטמא מת להיות שם וגם מדרבנן באותן המקומות שהיו קודם לחיל מותר לטמא מת להיות שם. ולכאו' תליא בספק הנ"ל דאי נימא דהוי עבודה א"כ הרי אסור לטמא מת לעבוד עבודה, אבל להך גיסא דאינה עבודה, הי' מן הדין דמותר לו לקיים מצות שמירת המקדש, וזה חידוש גדול.
ושו"ר דהאבני נזר ז"ל הנ"ל בסוף התשובה שם, כ' וז"ל "מעתה שזכינו מהכתוב ומהרמב"ם ומהתוס' דשמירת כהנים עבודה ובעי בגדי כהונה. הדבר ברור דאסור בטמאי מתים", ומוכח להדיא דרק משום דהוי עבודה אסור לטמאי מת להיות שומר במקדש, אבל להך גיסא דאינה עבודה מותר.
ועתה ניתנה ראש ונשובה בע"ה לדברי האבני נזר ז"ל דשמירת המקדש הוי עבודה, והנה האבני נזר ז"ל שם הביא ראי' עצומה לדבריו ז"ל דהוי עבודה, מהא דכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מבית הבחירה ה"ו וז"ל "לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ", ומוכח דעכ"פ בעת שלא היו ישנים היו לובשין בגדי כהונה בשעת שמירתם, והרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מכלי המקדש הי"ב כ' דהאבנט של כהן הדיוט הי' כלאים ולא הותר ללבשו אלא בשעת עבודה, ואי נימא דשמירת המקדש לאו עבודה היא היאך שרי ללבוש האבנט.
ונראה בע"ה ליישב קושיתו בדבר מחודד, ובהקדם ד' הקדמות.
א] הנה מדברי האבני נזר ז"ל שם אות ה' נראה דשמירת המקדש הוי נמי בשביל למנוע מטמאים ליכנס למקדש יעוש"ה, והח"ח ז"ל בליקוטי הלכות ריש תמיד [ז"ת ד"ה והרובים] כ' וז"ל "והמעיין בקרא דוילוו עליך וישרתוך ובפירש"י שם יראה דעיקר השמירה היה שלא יבא איש איש זר ליכנס באהל מועד וליגע בעניני המקדש".
ב] הרמב"ם ז"ל בפ"ה מבית הבחירה ה"א כ' וז"ל "הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה וכו', וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו", והשלטי גבורים ז"ל בספרו על הלכות המקדש וכליו פ"ב יליף מדבריו ז"ל דכל הרב הבית והעזרה היתה מקורה לבד ממקום שמעל המזבח, אמנם התיו"ט ז"ל בפ"ב דמידות ה"א מיאן בזה וכתב דרק מן הצדדים במקום האיצטבאות הי' מקורה מ"מ המל"מ ז"ל שם הביא מדברי הירושלמי בתענית דמשמע דכולה היתה מקורה והחזון נחום ז"ל בפי' למידות פ"ב מ"א ג"כ ס"ל הכי, וכ"כ המרכה"מ ז"ל שם.
ג] הנה לענין חרב כחלל מצינו דעת הרבה ראשונים ז"ל דכלי הנוגע במת דנעשה אבי אבות הטומאה מטמא נמי באהל, כ"כ התוס' בנזיר נ"ד ב' ד"ה והר"ש ז"ל בפ"א דאהלות מ"ג והרא"ש ז"ל בפ"ז דאהלות מ"ב.
ד] הנה ביומא ס"ח ב' אמרי' דאע"ג דבגדי כהונה אסור ליהנות בהם שלא בשעת עבודה מ"מ בשעת אכילת קדשים מותר ללבשם דהוי צורך עבודה, ואע"ג דהתם איירינן לענין האיסור ליהנות בהם, מ"מ מדדיקינן התם דבשעת אכילה לבשו בגדי כהונה הרי ממילא מוכח דלבשו ג"כ האבנט, ולדעת הרמב"ם ז"ל דכלאים לא הותר אלא בשעת עבודה בהכרח לומר דכלאים נמי הותר בדבר שהוא צורך עבודה.
ומעתה לפי"ז נראה בע"ה לומר דבר מחודד, דכיון דהשמירה הי' למנוע מטמאים ליכנס, והרי מי שנטמא במת איכא למיחש שמא בגדיו נמי נגעו במת ונעשו אבי אבות הטומאה ומטמאים מכאן ואילך גם באהל, וכיון דהעזרה היתה מקורה נמצא דמיד כשנכנס לשם אותו שבגדיו נגעו במת הרי הכל נטמא הכלי שרת והכהנים ונפסלו כולם לעבודה דאסור לכהן לעבוד בטומאה ואסור לשהות שם במקדש וחייב לצאת מיד, א"כ נמצא דהשמירה במקדש אין לך צורך עבודה גדול מזה דלולי השמירה לא היו באפשר לעבוד במקדש.
אמנם הרי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מטו"מ הי"ג ס"ל דחרב כחלל אינו מטמא באהל אלא במגע ולכאו' ליתא לכל הנ"ל, מיהו י"ל דשפיר איכא למיחש שמא מי שנטמא במת יגע בכהן והכהן נעשה ראשון לטומאה וחייב לצאת מיד ואסור לו לשהות בעזרה ושוב הוי צורך עבודה.
תמצית העולה מהדברים.
א] בגמ' ילפי' דעל שמירת המקדש נצטוו הכהנים והלוים, ואמרי' בתמיד דהכהנים היו שומרים בג' מקומות במקדש והלוים בכ"א מקומות, ונחלקו רבנן בתראי ז"ל האם שמירת המקדש אית בי' גדר עבודה, דעת המנח"ח ז"ל דאינה עבודה, דעת האבנ"ז ז"ל דהוי עבודה.
ב] האבנ"ז ז"ל הוכיח מהא דכ' הרמב"ם ז"ל בעבודת הלוים "עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום", ומדכ' עבודה שלהן שיהיו שומרין את המקדש מוכח דהוי עבודה.
ג] והנה נראה בע"ה כמה נפק"מ בספק זה, הנה מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל נמצינו למדים דגם גבי הלוים נחשב עבודה, אלא דלכאו' גבי לוים ליכא משמעות להא דהוי עבודה.
ד] מיהו נראה בעז"ה נפק"מ בזה, דהנה לוי שעבד עבודת חבירו לוקה, וכ' התוס' דהיינו מדכתיב 'ועבודה לא יעבוד', ולפי"ז לית לן מקור לאסור עבודת לוי בשל חבירו אלא בדבר דאיקרי עבודה, והשתא משורר או שוער שעבד עבודת חבירו הלוי בשמירה על המקדש תליא בספק הנ"ל דאם שמירה הוי עבודה חייב ואם אינה עבודה אינו לוקה.
ה] גדולה מזו י"ל בע"ה נפק"מ בזה, דהנה המנח"ח ז"ל חידש דרק כהנים אסורים לסייע ללוים בעבודתם או לוי בעבודת לוי חבירו אבל ישראל מותר בעבודת לויה, ולפי"ז נראה דגם במקום שהכהנים שומרים מותר לישראל לשמור, דהא האיסור לכהן לעבטד היינו רק בדבר שהוא עבודה וכדכ' הרמב"ם ז"ל.
ו] אבל להצד דשמירת המקדש הוי עבודה ודאי אסור לישראל לשמור, אמנם במקום ששמרו הלוים מותר לישראל, דהא לא הוזהר על עבודת הלוים כלל.
ז] תו איכא נפק"מ, דהנה המנח"ח ז"ל כ' דכיון דלא הוי עבודה כהן בע"מ נמי כשר לשמירת המקדש, וא"כ לדעת האבנ"ז ז"ל כהן בע"מ אינו כשר לשמירת המקדש, אמנם י"ל דכהן בע"מ אכתי הוי לוי ויכול לשמור עכ"פ במקומות שהלוים שומרים, מיהו המנח"ח ז"ל כ' במ"א דבהא דנאסרו הכהנים לעבוד בעבודת הלוים היינו גם כהן בע"מ, דסו"ס הוי ממשפחת הכהונה.
ח] מיהו נראה דכיון דבין הכהנים ובין הלוים נצטוו על שמירת המקדש אע"ג דכ"א מהם שומר במקום אחר מ"מ הוי עבודה אחת ואין זה נחשב ככהן העובד בעבודה המוטלת על הלוים.
ט] ילה"ע לדעת המנח"ח ז"ל דכהן בע"מ כשר, מהא דרש"י ז"ל בקידושין כ' דבע"מ נוטל חלק בקדשים כיון דמנתח ומפשיט ומתליע בעצים ושוחט, ותיקשי אמאי לא מנה רש"י ז"ל גם דשומר במקדש והרי בסוכה מבואר דהמשמר הנכנס נטל חלק גדול בלחה"פ דהם מגיפין הדלתות.
י] מיהו נראה דשאני שחיטה דגדר עבודה אית להו וכדמוכח מדברי הריטב"א ז"ל ביומא, וגם הפשט וניתוח כ' בעלי התוס' ז"ל דהוי עבודה אבל שמירת המקדש דטעמא דבע"מ כשר כיון דאין זה עבודה להכי לא הזכירו רש"י ז"ל.
י"א] תו י"ל נפק"מ האם קטנים כשרים לשמירת המקדש, והנה בריש תמיד תנן דבג' המקומות שהכהנים שומרים, הרובים היו שומרים, והמפרש והרא"ש והראב"ד ז"ל שם פי' דהכונה לכהנים קטנים שאינן בני י"ג שנה, והמל"מ הק' היאך נתנו השמירה לקטנים הא לאו בני מצוה נינהו, ולפי' כתב דהכונה לפחותים מבן עשרים שנה, ויליף לה מדברי פסקי התוס'.
י"ב] ולהנ"ל י"ל דפליגי אי הוי עבודה דלדעת פסקי התוס' הוי עבודה וקטנים פסולים לעבודה, ולדעת המפרש הרא"ש והראב"ד ז"ל אין זה עבודה וקטנים כשרים לזה.
י"ג] והנה המנח"ח ז"ל כ' ליישב קושית המל"מ ז"ל, דהא גם בקדשי קדשים דהוי מצוה כ' הרמב"ם ז"ל דהיו מאכילין את הקטנים ובהכרח דגם ע"י הקטנים המצוה מתקיימת א"כ ה"ה בשמירה, ולא ביאר כונתו ז"ל.
י"ד] ונראה דס"ל כדכ' החת"ס והבית הלוי ז"ל דמצות אכילת קדשים לא רמי אגברא אלא המצוה שיהי' נאכל, ולזה מהני גם קטנים, וס"ל להמנח"ח ז"ל דה"ה לענין מצות שמירה דהמצוה אינה מעשה השמירה אלא מה שהמקדש שמור, ולפיכך מהני נמי בקטנים.
ט"ו] מיהו לדעת האבנ"ז ז"ל קשיא דעכ"פ כיון דהוי עבודה והא קטן פסול לעבודה, מיהו נראה בע"ה דממקום שבא המנח"ח ז"ל משם מוכח דמהני נמי לדין עבודה, דהא ביומא אמרי' דאכילה צורך עבודה ומה"ט כ' התוס' דאע"ג דאין ישיבה בעזרה מותר לישב בשעת אכילת קדק"ד, והגבו"א ז"ל כ' דכהן שאכל קדק"ד ונודע שהוא חלל לא עבר על איסור אכילת קדשים דהוי עבודה,
ט"ז] ולפי"ז שוב ממילא אית לן מקור דגם גבי עבודה כל שמצות עבודה היינו בהתוצאה מהני נמי בקטנים, דמה"ט מאכילין אותן קדק"ד אע"ג דהוי עבודה, וא"ש.
י"ז] ונראה בע"ה ליישב לפי"ז קושיא אחרת, דהנה מדברי הרמב"ם ז"ל דייק המל"מ ז"ל דכהן הי' מקיים מצות שמירה גם בזמן שישן, והביא קו' הבאר שבע ז"ל היאך ישן מקיים המצוה.
י"ח] אמנם לדברי המנח"ח ז"ל הנ"ל ניחא, דהנה המקור למצות שימור ילפי' מדכתיב והחונים קדמה מזרחה, ומשמע דהחניה עצמה היתה השמירה והרי ודאי ישנו בעת החניה. ובהכרח דהמצוה במה שזה נשמר ולא רמי אגברא, ולפי"ז י"ל דישן מהני דבודאי השינה עראית ויכול בקל להתעורר, והתוצאה מתקיימת בזה שהמקדש אינו פתוח לכל.
י"ט] ואכתי קשיא טובא הא יושב פסול ומחלל עבודה וכ"ש ישן, ונראה בע"ה דבר מחודד דהנה ילפי' דיושב כשר בבמה דכתיב לפני ד' ולא בבמה והנה בזבחים אמרי' דלפני ד' נקרא רק בעזרה, וכיון דכל מקומות השמירה לא היו בתוך העזרה שוב גם יושב כשר.
כ] ובזה יש ליישב בע"ה באופן נפלא קו' היד דוד ז"ל לרב נחמן דס"ל דיושב פסול משום דנחשב כזר, א"כ למאי בעי' לילפותא דלפני ד' להתיר בבמה הא זר כשר בבמה, ולהנ"ל ניחא מאד דנהי דלא בעי' הדרשא לבמה מ"מ בעי' הדרשא לשמירת המקדש, דזר פסול בזה, ועכ"ז מותר לישב כיון דאינו לפני ה'.
כ"א] ודע דאם נימא כהמל"מ ז"ל דקטנים פסולים לשמירה ונימא דישן כשר לשמירה ואע"ג דהוי מתעסק, ונימא דשמירה הוי עבודה, יש ליישב בע"ה באופן נפלא קו' המנח"ב ז"ל למאי בעי' קרא לפסול קטן לעבודה תיפו"ל דהוי מתעסק בקדשים דפסול.
כ"ב] ולהנ"ל יש ליישב באופן נפלא, דבעי' קרא לשמירה במקדש דהוי עבודה ומתעסק כשר וכדמצינו בישן ומ"מ קטן פסול.
כ"ג] תו י"ל בע"ה נפק"מ מחודשת, דהנה המנח"ח ז"ל כ' דכל המקומות ששמרו לא הי' בהם קדושת עזרה, והנה טמא מת אסור ליכנס לעזרה אבל להר הבית מותר, אמנם לעבודה ודאי טמא פסול, ולפי"ז נמצא חידוש דין, דלהך גיסא דשמירת המקדש לאו עבודה היא, מותר לכהן וללוי טמא מת להיות שומר במקדש, אבל להך גיסא דהוי עבודה אסור ושו"ר דכ"כ האבנ"ז ז"ל בסוף התשובה שם.
כ"ד] ובגוף הנדון אי שמירה הוי עבודה, האבנ"ז ז"ל כ' ראי' עצומה מהא דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דהכהנים היו לובשין בגד"כ בעת השמירה, ואי נימא דל"ה עבודה היאך שרי הא דעת הרמב"ם ז"ל דלא הוטר לבישת האבנט שהי' כלאים אלא בשעת עבודה.
כ"ה] ונראה בע"ה לתרץ בדרך החידוד ובהקדם ד' הקדמות, א] האבנ"ז ז"ל גופי' נקט דטעם השמירה היינו למנוע מטמאים וזרים ליכנס, ב] הנה טמא מת שבגדיו נגעו במת נעשו הבגדים אבי אבות מדין חרב כחלל ולדעת כמה ראשונים ז"ל מטמאין באהל, ג] הנה דעת הרבה ראשונים ז"ל דהר הבית והעזרה לבד ממה שמעל המזבח הי' מקורה, ד] ביומא אמרי' דשרי ללבוש בגדי כהונה בעת אכילת קדשים דהוי צורך עבודה.
כ"ו] ומעתה לפי"ז י"ל דשמירה על המקדש נמי הוי צורך עבודה, דאם טמא מת הי' נכנס בבגדין הי' נטמא כל הנמצא בעזרה משום טומאת אהל והכהנים היו אסורין לעבוד דנטמאו, ונמצא דשמירת המקדש מפני כניסת טמאים הוי צורך עבודה ולפי' מותר ללבוש האבנט וכדאמרי' לענין אכילת קדשים.
