לימוד גמרא לבנות ונשים

א. שיטת רבינו מפורשת גם היא בכמה מקומות, ומשנתו האחרונה בענין זה נדפסה בקונטרס שהגי' 'משיחת ש"פ אמור, ערב ל"ג בעומר, ה'תש"נ – ע"ד חיוב נשי ישראל בחינוך ובלימוד התורה' - (ספר השיחות תש"נ ח"ב עמ' 457) "שבדורות האחרונים ניתוסף גם בנוגע לכל נשי ובנות ישראל . . גם בנוגע ללימוד תושבע"פ (נוסף על לימוד ההלכות הצריכות להן) - שכיון שבלאה"כ לומדות הנשים והבנות לימודים שונים שעל ידם 'נכנס בהן ערמומית', הרי, לא זו בלבד שמותר ללמוד תושבע"פ אלא יתירה מזה ע"פ טעם הלכה זו עצמה צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות ועד לשקו"ט שבתורה, שמטבע האדם (איש או אשה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעי"ז תהי' אצלן התפתחות החושים והכשרונות ('ערמומית') ברוח תורתנו הקדושה. ומעשה רב - בהסכמת גדולי ישראל - שבמוסדות חינוך דבנות לומדים (נוסף על ההלכות הצריכות להן) גם עוד עניני תורה, כנ"ל, וטוב ונכון שיוסיפו בזה כהנה וכהנה"[1], ע"ש בארוכה ובמ"מ והערות לשם.

ב. עדיין צריך בירור בנוגע ללימוד גמרא (תלמוד בבלי וירושלמי) ומפרשי' עם נשי ובנות ישראל, כי הלא דבר הוא שלמרות אריכות הדברים בשיחה (המוגהת) הנ"ל לא הוזכר בהדיא שילמדו גמרא, ולאידך גיסא, מצינו באגרות רבינו בכ"מ שהגביל את הלימוד בגמרא לנשים לסוגיות ומסכתות הנוגעות להלכה ולמעשה, וכנראה ס"ל דע"י הבנת יסודי הלכה, והשתלשלות ההלכות שבתושבע"פ מדברי המשנה והגמרא ועד לפסקי השו"ע ונו"כ ('לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא'), יבינו יותר את גדרי ההלכה והשלכותיהן למעשה[2], וגם יקיימו את ההלכה הפסוקה ביתר חיות והתלהבות, וכנראה בחוש בכ"מ.

והנני בזה להעתיק מדברי רבינו באגרותיו מ"ש בענין זה (ולפלא קצת שרוב הדברים לא נדפסו בספרי המלקטים, גם לקוטי בתר לקוטי, כ'שערי הלכה ומנהג' וכיו"ב):

א) במכתב מיום ט"ו אייר ה'תשי"ג (אג"ק ח"ז עמ' רמז) כתב: "במענה על מכתבה מז' אייר, בו כותבת אשר בתור מורה של בית יעקב, רוצה לדעת, אם נכונה השמועה אשר התירו לימוד הגמרא לבנות, אבל אינה מפרטת, איזה גמרא ובאיזה אופן. הנה אופני הלימוד הנחוצים, וזה תלוי באופי של התלמידות, כשרונותיהן וידיעותיהן, והיסודות לקבוע פרטים בזה, הוא ע"פ המבואר בהלכות ת"ת . . אשר תמצית והמסקנא אחרונה תמצא בהל' ת"ת לרבינו הזקן . . סוף פ"א, וזה לשונו: 'גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם כל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים מוזהרות בהן כאנשים'".

ממכתב זה משמע לכאורה שיש מקום להתיר לבנים ובנות ללמוד גמרא השייכת לידיעת ההלכות שחייבות בהן אם כי הדבר תלוי "באופי של התלמידות, כשרונותיהן וידיעותיהן".

ב) במכתב מיום כ"א תמוז ה'תשי"ט (אג"ק חי"ח עמ' תסה) כתב: "במענה למכתבו מט"ו תמוז, בו כותב אודות הצעת הוראה בגמרא בכתה מעורבת בנים ובנות. והנה מעורבות בזה שתי שאלות: א) לימוד גמרא עם בנות, ב) לימוד בנים ובנות ביחד, והרי כנראה מהשאלה, מדובר בגדולים וגדולות. במענה לשאלה הא' - בכלל יש להזהר בכגון דא, שלא לפרוץ גדר הנהוג במקום, ובפרט באה"ק ת"ו . . ובאם אין בזה נוהג קבוע, יש לנהוג מתאים לפסק דין המובא גם בשו"ע לרבנו הזקן הלכות ת"ת ספ"א, בהנוגע להלכה, שגם נשים חייבות ללמוד, ולבחור במסכת ששם מובאות הלכות האמורות. בהנוגע לשאלה השני' - מכמה נקודות חמורה היא משאלה הראשונה. ולכן יש להשתדל ככל האפשרי, שילמדו בהפרדה, ואפילו את"ל שבלימודם אצל מורים האחרים לא תהי' הפרדה האמורה, הרי עליו להפגין עכ"פ בשטח שלו, נחיצות הפרדה, וזה ישמש בתור מחאה מצדו, ויתן מקום להתבונן בשאלה זו, לאלו שלע"ע אין מסכימים על הפרדה, בראותם ההצלחה במקום שהפרידו, וק"ל".

במכתב זה מפורש יותר שמותר למורה ללמוד גמרא לבנות (לבדן), אבל חייב הוא לבחור במס' השייכת להלכות שמחוייבות בהן הנשים.

ג) במכתב מיום כ' מ"ח ה'תשי"ז (אג"ק חי"ד עמ' צט) כתב: "ובמ"ש שספק אצלו במה שלומד עם נערה בת י"א שנה, גמרא. אם רק בקל הוא יש לסדר ללמוד סוגיות כאלו שיש להם שייכות לענינים של פועל, שאז הרי נכנס זה בסוג הלימודים לנשים, כמבואר בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן סוף פרק א', עיי"ש. ומסכתות כאלו וסוגיות רבות במספר, ובפרט שהרי היא סמוכה לגיל קבלת עול מצות בת שתים עשרה".

במכתב זה מפורש ג"כ, ובפרטיות יותר, חלקי הגמרא השייכים לנשים ובנות, ושאפשר ללמוד גמרות כאלו גם עם קטנות הסמוכות לגיל הכניסה לעול המצוות.

ד) במכתב מיום ל"ז בעומר ה'תש"ל (אג"ק חכ"ו עמ' שצח ואילך): "במענה למכתבה . . בו שואלת בנוגע לימוד גמרא לנערות. מועתק בזה לשון אדמו"ר הזקן בהל' ת"ת ספ"א . . בהתאם לפסק הלכה הנ"ל הרי יש לנערות לימוד גדול שאפשר בגמרא ובעיקר בשולחן ערוך וקצור שולחן ערוך, לימוד המביא לידי מעשה".

ה) בשיחת רבינו עם האדמו"ר מבעלזא שליט"א (שיחות קודש ה'תשמ"א ח"ב עמ' 812), בענין לימוד גמרא עם נשים, אמר: "לגבי גמרא - לדעתי ילמדו עמהן את הגמרות הקשורות להלכות הנצרכות בחייהן: גמרות הקשורות בשבת, בברכות, וכיוצא בזה".

ג) והנה, שמעתי אומרים, שבכמה מוסדות מאנ"ש בזמנינו לומדות הבנות סוגיות שאינן נוגעות כלל להלכה, וכנראה ס"ל שע"פ משנתו האחרונה (הנ"ל) של רבינו אין להגביל כלל את לימוד התורה לנשים לסוגיות ומסכתות מסויימות.

אבל: א) כיון שמצינו מכתבים מפורשים מרבינו שהדגיש שתלמדנה דוקא בסוגיות הנוגעות להלכה למעשה לנשים, ולאידך גיסא בשיחה הנזכרת אינו מפורש להדיא שילמדו גמרא בכל מקום שחפצות הנה; וגם ב) הרי בלאו הכי זמני הלימוד (בגמרא עכ"פ) במוסדות לבנות מועטים הם, נ"ל שבוודאי יש לתת דין קדימה ולנצל זמנים אלו ללימוד סוגיות הנוגעות להלכותיהן, ולא לבחור דוקא בסוגיות שאין להן שייכות (כ"כ) להלכה למעשה.

ד. ועוד יש לעיין בכללות נושא זה ע"פ מ"ש רבינו (כנ"ל) ש"יש להזהר בכגון דא שלא לפרוץ גדר הנהוג במקום, ובפרט באה"ק", והרי נראה שבכמה מקומות ובכמה חוגים, ובפרט באה"ק, אכן עשו גדרים מסויימים בענין זה, דאף שנשותיהן ובנותיהן לומדות שאר חלקי תושבע"פ, ואפילו משנה [וכמפורש בשו"ת זקן אהרן (להגר"א וואלקין, מהדו"ת, יו"ד סי' סו) ש"הפרוגרמא אשר בחדרי בית יעקב" לבנות ה"ה "ללמדם מתוך הספר, לא רק חומש כי אם גם נביאים וכתובים ומשניות, ועוד"][3], מ"מ הן נמנעות הנה מלימוד הגמרא[4]. ולכאורה, אם הוראה זו בתקפה עומדת, אין לשנות ממנהג המקום, ובמקום שנהגו לגדור גדר בענין זה יש להמנע מלימוד הגמרא עם נשים ובנות.

ושמעתי אומרים שנשתנו העתים ואכשור דרא, וכבר פשטה לימוד הגמרא לנשים גם בקרב כו"כ חרדים לדבר ה' עד שאין בזה משום פריצת גדר ח"ו. או שבימינו אין כבר צורך בגדר שגדרו ראשונים, ולאידך גיסא, ישנה תועלת חינוכית גדולה בלימוד הגמרא דוקא לנשי ובנות ישראל, ועי"ז יש להציל כו"כ שלא ילמדו גמרא ממורים ומורות ומפי ספרים וסופרים שאין רוח חכמים נוחה מהם (בל' המעטה)[5] ושלא יפלו ברשתות המוסדות שאינן בנויות עטה"ק[6]. ועצ"ע בכ"ז.

* * *

טרם אחסום את פי קולמסי, הנני להבהיר שלא באתי לקבוע מסמרים בענין זה, ואדרבה, מטרתי היא לפתוח את הדיון בענין חשוב זה, והנני מבקש מאלו שעיינו בסוגיא זו שיחוו את דעותיהן – מילתא בטעמא – כדי שנוכל להגיע למסקנא ברורה בעז"ה.

[1]) בשיחה הובאו עוד טעמים לנחיצות לימוד התורה לנשים בדורינו, ומהם: כדי שתוכל לעזור לבניהן בלימודן כאשר חוזרים מבית הספר, ע"ש. ונראה דס"ל לרבינו דכל כה"ג שישנו צורך נשים ללמוד תורה למטרה אחרת (לא לשם הלימוד עצמו) – בנידון דידן לצורך חינוך הבנים – אין לאשה להמנע מכך. וי"ל שהוא ע"ד מה שהתירו לנשים ללמוד הלכות הצריכות גם מתושבע"פ, דלכאורה, הטעם ד"כאילו מלמדה תפלות" שייך גם בהלכות אלו, אלא ע"כ צ"ל דכיון שצריכות הנה לדעת את ההלכות שמחוייבות בהן הרי צורך זה דוחה את 'איסור' הלימוד, כי מעולם לא אסרו במקום צורך, וא"כ הוא הדין והוא הטעם בנדו"ד. [ולהעיר משו"ת משנה הלכות ח"י סי' קסא שהעיר דממה ששנינו (קידושין פב, א) "לא תלמד אשה סופרים", ובגמרא מפורש הטעם "משום אבהתא דינוקי", "קצת הי' נראה . . [ד]בלאו הכי היתה מותרת ללמוד עם אחרים, ואולי דוקא זכרים, והכי משמע לשון ינוקי ולא קאמר משום תינוקת", ע"ש].

[2]) להעיר ממ"ש המשנ"ב בהקדמה לספרו ח"ג (הל' שבת): "כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת, אם לא ילמוד כל הדינים על בורים היטיב היטיב, ואי אפשר להבינה היטיב מתוך השו"ע אם לא שידע מתחלה מקורי הדין מגמרא ופוסקים".

[3]) להעיר גם מהמסופר בספר 'ארחות רבינו' ח"א (בני ברק תש"נ) עמ' קצג ('בענין תורה עם אשתו ובתו') ע"ד הרב בעל קהלות יעקב (הגרי"י קניבסקי ז"ל) שאמר "שבנוגע ללמד בנות משניות וכדומה (אבל לא גמרא) שאין איסור היום בזמננו, ואדרבה מצוה ללמדם כדי שלא ילעיטו עצמן בדברי כפירה וכדומה שהרחוב מלא מהם". [וע"ש שהגר"ח קניבסקי שליט"א קיבל הוראה "היות ואחותו בקשה ממנו שילמד עמה איזו סוגיא בגמרא" ש"רק באקראי מותר"].

וראה גם 'חשוקי חמד' (להגר"י זילברשטיין שליט"א) עמ"ס מגילה (ירושלים תשס"ז) טו, ב (עמ' רב) שמסיק: "אולי יש מקום להקל [בענין] לימוד המשניות [לבנות] אם יש צורך בדבר. וגיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א אמר לי דיתכן שרק לנו אסור [ללמדן] אבל אין עליהן איסור שילמדו לבד".

אבל ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' פז [בתשובה להרב "אליהו שווי שליט"א הר"מ בפילאדעלפיא"] "בדבר שנמצאו בתי ספר לילדות ולנערות שנקראו בשם בית יעקב וכדומה שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עמהן משניות, הנה הרמב"ם . . פסק . . שאין ללמד לבנות תורה . . עכ"פ משניות שהוא תורה שבע"פ צוו חכמים שלא ילמדום והוא כאילו למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה ורק פרקי אבות משום שהוא עניני מוסר והנהגות טובות יש ללמדם בהסבר לעוררן לאהבת תורה ולמדות טובות, אבל לא שאר המסכתות".

[4]) ואולי י"ל שטעם הגדר באיזהו מקומן הוא בגלל שבלאו הכי רוב הנשים אין זמנן פנוי ללמוד גמרא לאשורה על בורי', וחוששות שאם לא ילמדו כראוי לא תהי' בלימוד זה שום תועלת, ואדרבה. או שמא טעמם ונימוקם הוא כדי שלא יראה הדבר כלפי חוץ ככניעה ללחצי "הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים . . ולא תועיל שום מלחמה כי אין שום כח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר, והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות הן בחשיבות כופרות בתורה" (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' מט), ואם כי בוודאי לא נניח שיאבד עולמינו מפני השוטים, מ"מ כיון שיש די והותר לנשים שילמדו וימלאו כריסן בשאר חלקי התורה, ס"ל שבכה"ג יש להעמיד גדר נגד המתפרצים עי"ז שמחלקים בין אנשים לנשים בענין לימוד הגמרא. ושערי הסברות לא ננעלו. ועצ"ע בכ"ז.

[5]) וראה שו"ת זקן אהרן (הנ"ל בפנים) שלאחר שהאריך לבאר יסוד ההיתר לייסד בתי הספר המכונים בשם בית יעקב וללמד תורה לבנות ש"רוב הלמודים המה מהדינים הללו אשר נצרכים להם לידע מה שמחוייבות לקיימם" כתב עוד וז"ל: אלא דאכתי תוכל הקפידה למצוא מקום לנוח, בהיות שידוע שמנהלי בתי הספר של בית יעקב חכמו והשכילו לשכלל וליפות בתי הספר הללו בפרוגרמא רחבה היוצאת מגבול הלימוד לצורך ידיעת הדינים, ולומדים שם הרבה דברים שאינם נוגעים כ"כ נגיעה ישרה לידיעת הדינים רק לצורך שכלול והתפתחות, או שיהי' להם כח המושך למשוך את לבות של האבות והבנות הרוצים גם בלימודים כאלו שאינם באים אלא לפתח ולהעלות למדרגה ידועה גם בהשכלה, וגם יפיפותו של יפת ישכינו באהלי שם והכל לעשותן כח המושך, דאי לא הא לא מתקיימי הא, גם הלימודים הנחוצים וגם הרוח היהדות והמוסריי השורר שם, בהיות שכל אב רוצה לתת לבנותיו גם השכלה והתפתחות במדה ידועה, ואם יחסר בבתי ספר הללו הפרוגרמא הבחוצה לא ירצו לילך שם וילכו לרעות בשדות אחרות אשר קטב המרירי ושארי משחיתים יקננו שם, וא"כ האם יוכל להעלות על הדעת חשש פקפוק כל דהו גם באותן הלימודים שאינן נחוצות כ"כ לצורך ידיעת הדינים ולומר עליהן דהוי כמלמדן תיפלות ולחוש לתקלה שמה יקלקלו את הבנות, ולו נניח כי חולין גמורים הם, אבל כלום חשש תקלה אפשר לצאת מזה, והלא קי"ל חולין שנעשו על טהרת הקודש אינן מטמאות את הקודש, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, וכל עיקר החשש דר"א דאמר דהוי כמלמדה תיפלות הוא משום דנשים דעתן קלות וחלושות וחייש שמא כשיוסיפו דעת יוסיפו מכאוב ויצא מזה תקלה לבלע את הקודש, אבל בעתות כאלה שהרחוב מלאה הוללות וסכלות בורות וקלות וגם רוח הכפירה והמינות נזרקה בצעירים, ואנן סהדי כי רק אותן הבתולות הזוכות להסתופף בבתי ה' ובחצרות אלקינו יפריחו, ואין לו להקב"ה בעולמו כעת אלא ד"א של בית יעקב אשר שם רוח הקדושה שורר, ורק כל באי' לא ישובין עוד לתרבות רעה חלילה, אם כן לו נניח שנמצא שם קצת לימודים שאינן קודש כ"כ, ועיקרן הם לצורך חולין, יופי ושכלול, אבל כלום יוכל לצאת תקלה מחולין כאלו שנעשו רק על טהרת הקודש, והלא כלל הוא בידינו בכל מקום וחשש סכנה דשומר מצוה לא ידע דבר רע ואין תקלה יוצאת מזה . . ולכן אפילו לימוד כזה שמצד עצמו אין בו תועלת גדול כ"כ אבל עכ"פ כיון שהוא גורם שעי"ז יתוספו ספסלי ויתרבו המבקרות בבתי הספר וינצלו מזרם מכפירה המנשב ברחוב ודאי דחיוב גדול יש ללמדן, עכ"ל.

[6]) ולהעיר גם ממ"ש רבינו בשיחתו הנ"ל עם האדמו"ר מבעלזא: "יתרה מזאת, היום אף אם לא ילמדו עם הבנות גמרא, בין כך הן תלמדנה זאת, אלא שלא נדע ממי ומאיזה ספרים".

הרב חיים רפופורט

הערות וביאורים