The Yetzer Hara allows for Bechira:
...ועל כן ההכרח בעד יצר הרע, שיהיה לו להראות לאדם מן החיים, ולאמר, הלא תראה את פלוני ואת עשרו ואשרו בעולם הזה, ואף שחטא, הרי תראה כי אם בדרכי תלך אך אז יהיה לך עושר וכבוד וכל עניני העולם הזה. ואלמלא היתה האפשרות שיוכל להראות כזאת לאדם במציאות, לא היה אדם שומע לו. על כן למען תהיה הבחירה שוה לשני הצדדים נתן השי"ת ליצר הרע הכח לקבץ לו חיל של עושי רצונו, ובשבילו ינתן להם מן העולם הזה... (מכתב מאליהו חלק א עמוד יח)
Natural and supernatural Yetzarim
...האנכי של האדם היינו הנפש. האנכי הזה יש בו מדות טובות ורעות, אלו היצרים הטבעיים, יצר טוב טבעי ויצר רע טבעי. מלבד זה ברא השי"ת שני מלאכים, האחד ידרוש טובת האדם ומלמדו לטובה, וביום הדין מלמד עליו זכות. והוא יצר הטוב, והשני הדורש להרע לאדם, והוא כח הטומאה והחושך הרוחני שבבריאה, כאמור ובורא חושך, (לא כחושך הגשמי שהוא רק מניעת אור, אלא בריאה של חושך רוחני וטומאה, היינו ההסתר שבלתו אי אפשר שיהיה גילוי), והמלאך הזה הוא היצר הרע, הוא השטן המקטרג ביום הדין, והוא מלאך המות, היינו כח הרע הכללי שתוכנו כליון. מהו הטעם שהיה צורך ליצר רע רוחני ולא היה די בטבעי, על זה יש לדבר הרבה... (שם עמוד עא, האנכי וכו')
If your primary thrust is Torah then you are protected from the Yetzer. Otherwise....
בקדושין ל' תנו רבנן ושמתם - סם תם, משל לאדם שהכה את בנו וכו' ואמר לו בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה היא מעלה נומי, כן הקב"ה אמר להן לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. לכאורה משמע מזה, שהתורה מתבלת ליצר, שגם אם ילך בדרכי היצר התורה מתבלת אותו ונעשה טוב. אבל צא וראה איך הגמרא עצמה מפרשת הענין... מה שבמשל הוא "מעלה נומי", בנמשל הוא "נמסרים ביד היצר", כאדם הבורח משונאו החפץ להרגו, ומוסרים אותו ביד הרוצח, ורק על ידי העסק בתורה יוכל לברח, עוסק פירושו עשיית הדברים שאליהם שאיפתו העיקרית הממלאת את כל נפשו, ואינו מסיח דעתו ממנה... נמצאנו למדים כאן את כל גדר מלחמת היצר על ידי התורה, אם האדם ישים את כל שאיפתו לתורה, אין מקום ליצר ליכנס אליו, וכמובן צריך שלא יהיה שום סדק קטן אשר יוכל היצר ליכנס בו. אך אם יסיח האדם דעתו מן התורה אפילו כרגע, הוא נמסר ביד יצרו, פירוש שניתן רשות ליצר הרע ליכנס לקרבו... מה יעשה האדם אשר מעשיו במשא ומתן, הלא בהכרח יסיח דעתו מן התורה? באמת אינו כן, כי זבולון ויששכר שניהם כאחד עוסקים בתורה, זה בלימודה וזה בהחזקתה, אך שאיפת עסקי שניהם אחת היא, להגדיל תורה ולהאדירה... אבל מעולם לא הותר חס ושלום לישראל לעסוק בגשמיות באופן שתהיה נקודת שאיפתו הפנימית אל הגשמיות, לחיות חיים ערבים וכדומה, כי בזה נמסר ביד יצרו ונופל תחת ידו...
The Yetzer Hara [like the Woke movement] wants YOU!!
ואם יאמר אדם שהיצר אינו מתענין אלא עם בני אדם חוטאים הרבה ובחטאים גדולים, יסתכל במה שמוסיפה הגמרא: ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך וכו', שכלפי כל יחיד הוא כאילו אין לו התענינות אחרת אלא בו... (שם עמוד פט, העסק בתורה)
The Yetzer gets you on your Medreiga. You would never THINK to be מחלל שבת but he gets you on ביטול תורה לשון הרע or הסתכלות רח"ל.
...אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצר הטוב לצבאו של היצר הרע, הרבה נכשלים תמיד בלשון הרע מפני שהורגלו בו, ולא יעלה על דעתם כלל כי רע הוא, ואותם האנשים עצמם לא יבא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפלה וציצית ותפילין וכדומה, משום שבשבת ותפילין וציצית נתחנכו והורגלו כל כך, עד שאין שם כניסה ליצר הרע. אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד... וכן להיפך, הבחירה הרעה מגרשת היצר הטוב ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצר הטוב במקום ההוא, וזהו אמרם רז"ל (אבות ד' ב') עבירה גוררת עבירה... (שם עמוד קיג, נקודת הבחירה)
B/c the Yetzer doesn't want us to do Teshuva, he gets us to forget our Aveiros. Hashem doesn't.
...מפני השפעת יצר הרע מתחת לסף הכרתנו להעלים ממנו את ערכי עוונותינו לבל נתחרט עליהם ולבל נשוב בתשובה, על כן מדרך בני אדם לשכח את עוונותיהם, אבל השי"ת יזכירם להם אחר כך ואפילו את הקלות ביותר... (שם עמוד קכט, זכרונות)
Every generation has its own Yetzer Hara. Today it is excessive consumerism and materialism, addictions [smartphones, opiates etc.], sports and entertainment and a host of others.
ואיתא בזוהר פרשת בשלח, עמלק הוא גלית, הוא סמא"ל, הוא מלאך המות, מתלבש לכל אחד כפי אורחו. והנה ודאי כל מצוות התורה קיימות לעד ולא ישתנו לעולמים, אבל היצר הרע משנה את תכסיס מלחמתו תמיד, ואין דומה דרך הסתתו בדור אחד לדור אחר, על כן גם אופני המלחמה נגדו הולכים ומשתנים כפי דרכי הסתתו.
מצינו למשל חלופי דרכי היצר הרע בהסתה לעבודה זרה, א' כברמב"ם פרק א' מהלכות עבודה זרה, דמתחילה היתה הסתת היצר הרע לכבד לשלוחי השי"ת, והטענה היתה שכך הוא כבודו, כמו שהמלכים רוצים שיכבדו את פקידיהם, וחוצפה היא להגיש לפני המלך עצמו דבר פעוט של אדם שפל... כשבא היצר הרע בנוסח זה, תהיה חובת היחוד לשלול כל הבחנת אדנות משום אחד של משרתיו, רק הוא בעצמו ברא ויצר, והוא בעצמו משגיח במעשים ובוחן הלבבות ודן ושופט...
ב' שוב היו דורות בימי ממשלת היונים, לאחר שביטלו אנשי כנסת הגדולה את יצר הרע דעבודה זרה נוסח הנ"ל, והשטן בחר לו נוסח אחר. התפתחה חכמת יון והפילוסופיה קנתה לה אוהדים. נתנן אמון במופתים (ראיות) השכליים והקשיהם, (רק בדורות האחרונים התברר על ידי הנסיון כי כל דברי אריסטו וחבירו בעניני הטבע הם הבל, וממילא נפל גם האימון שנתנו בחקירות כאלו בענינים שלמעלה מהטבע). על כן בא גם השטן בהסתותיו בנוסח ההוא, להראות במופתים כי הכחות שונים, וממילא הרשויות רבות וכו'. אז היתה חובה במצות יחוד ה' לברר במופתים וחקר מפורט, כי השי"ת אחד הוא ואין אחר עמו. וזהו שרבינו סעדיה גאון ובעל חובת הלבבות והרמב"ם וכל דעימייהו דקדקו כל כך לברר את יחודו יתברך בדרך הפילוסופיה.
ג' שוב נתחדשו דורות, שגם האומות כבר רחקו ממחקרים כאלה, אינם מתענינים בחקר רוחני, ורק אשר יסייע בעניני עולם הזה הוא אשר ילמדו ויתענינו בו, והשטן גם כן מסית על פי מהלך זה, לעזוב את הרוחניות לגמרי ולדבק בעולם הזה בכל נימי נפשו, כלשון חובת הלבבות, ויעשו בטניהם אלוהיהם, ותורתם חיזוק משכניהם וכו' (פרק ב' מפרישות). חובת היחוד עכשיו היא הדביקות בהשי"ת לבדו, והתענינות אך בתורתו ועבודתו. (שם עמוד קעה, יחוד האלקים)
The Yetzer Hara penetrates in the gap between what we know and what we feel. Stop-gap measure [literally] - Be immersed in Chochma.
חלל גדול יש בנפש האדם העומד בין הידיעה לאימותה בלב, רק בהצטרף הידיעה אל הלב בלי מקום חלל ביניהם, יהיו מעשיו לפי ידיעותיו, אבל כשרב המרחק ביניהם, אזי בחלל הזה בונה לו יצר הרע את משכנו, שמה נכנסות כל שאיפות ודמיונות העולם הזה, שמה הן כל מחשבות המדות, ומשם הן כובשות את הלב, וזו היא בחינת "עין רואה", היינו כניסה לחלל הפנוי, ומשם תיכף "הלב חומד"... החלל הזה שבין ידיעה ללב, הוא מקום מלחמת היצר, מקום החדירה, אם כן הרי ברור שעלינו לכבוש את החלל הזה ראשונה. והנה יעץ לנו הרמב"ם ז"ל איך לכבוש את החלל, מה יעשה אדם ויתרחק מן התאוה, ירחיב דעתו בחכמה, פירוש שאם יאהב את החכמה ומחשבתו תמשכנו אחריה, וכל החלל הגדול יתמלא בחכמה, לא יהיה עוד מקום לכניסת מחשבות התאוה, ואם כך הוא בחכמה, כל שכן בתורה ה', שבהתענינו בה יתמלא מקדושתה ותשמרנו ברוחניותה... (שם עמוד ריב, דבקות המחשבה בתורה)
The Yetzer keeps coming back like an annoying mosquito. Do mitzvos with Chiyus.
אם נדחוק את המסמר בכותל לא יכנס, אבל כשנכה בו פעם אחר פעם יכנס, כן עושה היצר בהתקפותיו, הוא מתקיף ומניח ומתקיף ומניח. למשל יש אשר יעשן סגריות הרבה, ובלילה כאב לבו ייסרהו, וגומר בלבבו שלא יעשן עוד. אמנם כשקם בבוקר ותאות העישון מגעת, הוא מתחזק ואומר לא, התאוה תעזבנו לזמן קצר, ואחר כך זכרה שוב ביתר שאת עד שיעשן. ואמר הרש"ז ז"ל, כי הטעם יען שכאשר דחה את התאוה הראשונה לא בטלה ממנו אלא נדחתה, ואחר כך כששב וזכרה היא פי שנים בכחה, שההתקפות מצטרפות ומתכפלות. ממש כן הוא בחיזוקים בתורה ולמצות, ראשית כל החיזוק גובר, אבל לא נשבר היצר אלא נדחה, והוא חוזר ומקיים את נעימות העצלות לפני האדם.
ולפעמים ישתמש היצר בעצה עמוקה אחרת. כשהאדם מתחזק והולך ללחום את יצרו הרע ומנצחו, הוא חושב שכבר עלה, ויעמוד במדרגתו זו, כי כבר נצח את יצרו. ומכיון שהוא חושב שהוא בטוח מנפול, על כן לא יזהר עוד כדבעי. וזהו אשר יפתה אותו יצרו לאמר שכבר התגבר עליו ואין צריך עוד לחשוש... הלא ביררנו כי התורה והמצוות נקראים חיים כשמתחזקים בהם ועומדים בנסיון, אבל מה שעושים בלי חיזוק ונסיון אינו אלא לבושים, והחובה על האדם להיות תמיד במצב החיזוק וללחום תמיד את יצרו ולעמוד בנסיונותיו תמיד, ונמצא כי "חי תמיד" חיי תורה ומצוות, חיים אמיתיים.
אמנם היצר משתדל לבטל את האדם ממצב החיזוק, ואם גם לא יוכל לבטלו ממעשים הטובים ולימוד התורה שקיבל על עצמו, מכל מקום יגנוב את תוכן החיים מהם, בהניחו לקיים אותם בלי חיזוק ונסיון, ואינם אלא לבושים ושמירה לבד. והאדם בנקל טועה אחר יצרו ושבע רצון במעשיו הטובים שיעשה בלי מלחמת יצרו כלל, סובר כי חיי עולם המה לו... ושוב יטעה לחשוב כי צדיק וחסיד הוא שהרי מרבה במעשים טובים, וכה כבר נפל במכמורת יצרו לגמרי, בראותו את גדלות עצמו, דהיינו עבודה זרה.
...ובודאי שני הדרכים כאחד נחוצים לעלית האדם, אמנם השאלה היא, אם אי אפשר לקיים את שניהם איזהו עדיף. על זה מסיק שההסתלקות מן הגשמיות קודמת. הנה יש מצות בתורה שענינן לקדש את הגשמיות על ידי הכנסת מצוה לתוכה, למשל הנאה מעולם הזה אחר הברכה, הפרשת תרומות ומעשרות וכו'... שתכלית שאיפת האדם תהיה המצוה, ורק שיירי המצוה ניתנו לו ליהנות בהן... אמנם ערמה גדולה יש לו ליצר בעניני המצוות הללו, כי מטעה הוא את האדם לעשות אך ורק לעניני עולם הזה, ומכסה את הרע הזה במצוה אשר יעשה האדם באותו ענין, נמצא שהוא מהפך את הקדושה לטומאה, ונותן אפשרות לטומאה על ידי שהמצוה תכפה עליה.
במה ילחום האדם נגד היצר בעצתו זו? אך בהסתלקות משאיפת הגשמיות ושבירת התאוה, דוקא אם נשתמש בהסתלקות הגשמיות נוכל להצליח גם בהכנסת הרוחניות אל הגשמיות, אבל זולת זה ענין קידוש הגשמיות מסוכן מאד, שהטומאה לבדה תשלט, ועוד תשתמש במצוות להסתיר את עצמה בהן... גדולה היא הנפקא מינה בין המצוה שהיא חיים ובין המצוה שהיא אך לבוש, המצוה החיה, אשר כל שאיפת מקיימה היא לעלות בקדושה, לא על נקל יוכל היצר להפכה לטומאה, מה שאינו כן אם המצוה רק בחינת לבוש (מעשה בלי תוכן פנימי), בנקל יגנוב השטן את הלבוש מהקדושה, ויעשנו לבוש לכסות בו את טנופת הטומאה... (שם עמוד רכד, מצוות בחינת חיים ובחינת לבוש)
יש שהאדם דוחה את יצרו אבל אינו מבטלו, על כן אם גם לפי שעה מתגבר האדם עליו, אבל הוא כדוחק על גבי קפיץ, אשר כלעומת שידחוק יותר יתנגד הקפיץ יותר, והיינו הבחינה של כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו... (שם קשיות עורף, עמוד רלה)
The Yetzer Hara is a creation.
אין יצר הרע אחיזת עינים בלבד, אלא נברא הוא, כמו שכתוב, ובורא חושך, אמנם הוא נברא מבחינה עליונה, כי מלאך הוא, אבל הוא עבודה זרה, (שבת ק"ה) אל זר שיושב בלבו של אדם, ויושב על מפתחי הלב (ברכות ס"א), שלא תכנס בהם הקדושה, מלך - הוא מושל, זקן - מלומד בערמומיות, מלאך - שהוא למעלה מכל כח דלמטה. הסתר פנים פירושו שמוסרין מן השמים את ההנהגה לס"א, היינו שמנהיגים מן השמים כרצון הס"א, הנהגה שתגרום חילול, כמו שכתוב, צור ילדך תשי, ואמרו רז"ל שמתישין כח של מעלה. אז כל מה שיראה ויבחין האדם ילמדו היפך האמת, אז ממש ממשלה ניתנה לס"א... ובדורינו בעוונותינו הרבים גרוע עוד יותר, שכבר אין מרגישים אפילו ב' רשויות, אלא רשות אחת ממש, היינו רשות הס"א לבד ותו לא חס ושלום... (שם עמוד רלז, רשות הס"א גדולה מאד)
We need new strategies against the Yetzer.
...אינו דומה יצר הרע של אחד לשל חברו, ואינן דומים כלל תכסיסיו בדור אחד להתלבשותו בדור שני, סברות אחרות ודרכים אחרים לגמרי, וממילא יש שנויים גם כן בסדר מלחמת היצר. תורת ה' אין בה שינויים, אבל בתחבולות תעשה מלחמת היצר, והתחבולות משתנות לפי מצבי הדורות. אנו נגשים ללחום ביצרנו הנורא, אשר גם תותחים חדישים לו שנצח בהם את דורנו וגרש אותו מכל פנימיות עבודת ה', ובמה אנו מזדיינים, נשק צעצועים... (שם עמוד רמח, טעמים למעלות שבתשובת הצבור)
The Yezter tells you that your Aveiros are NO BIG DEAL!
כי הנה יש שתי בחינות ביצר הרע, איתכלליא ואתכסייא, כלומר יש שמעורר באדם רצון כביר, ואומר לו עבור במזיד, ויש שמשתמש בערמימות מחליף ענין בענין ומקטין את ערכי החטאים, למשל אומר לבן תורה הרי אתה לומד תמיד, רק זה עתה הנך צריך לבטל מעט, ומסתיר ממנו נוראות ערך החטא של ביטול תורה.
למה אין האדם מתבייש מחטאיו, הרי בהכרח יבא ליתן דין וחשבון? א' מפני שאינו משים אל לבו, וב' מפני שהיצר מסתיר ממנו את ערכי חטאיו. לימוד המוסר מתקן ב' חסרונות אלו ומביא לידי בושה מהחטא... (שם עמוד רנג, תשובה מתוך בושה)
We identify with our Yetzer Hara.
הסתת היצר מגיעה עד כדי שנחשוב שרצונו הוא רצוננו, הוא מסתנן אל תוך עצמיותנו, מעולם לא נבחין אותו טוען הלא אתה צריך וכו', אלא הלא אני צריך וכו', ולעומת זה ה"אני" האמיתי, האני הרוחני שלי, שכשבאה מחשבת תוכחתו בלבנו נבחין את לשונו, עורה למה "אתה" תישן, בלשון אתה ולא אני. היצר גנב את הבחנת האני שלנו, הוא שם בנו שנאה לעצמיותנו הרוחנית האמיתית, ועשה אותנו אוהבים אותו, את שונאנו בנפש להכחידנו... (שם עמוד רנה, רוחקנו מכל מקום אל יאוש)
"Fake out" your Yetzer Hara.
...על כן במלחמת היצר צריך להלחם בערמה רבה, שלא יבא עם היצר למלחמת פנים בפנים, כי במלחמת פנים בפנים הרי ידחוק על הקפיץ, וישוב הקפיץ לדחוק אותו כל עוד יותר. ומן העצות היותר מוצלחות בזה הוא, להשביע את העקשנות באיזה דבר קטן חיצוני, שיהיה נראה כאילו חס ושלום מט צדיק לפני רשע, ויצליח לרמות את הסט"א ולחסל את העקשנות המחרבת, וזהו גדר שוחד לשטן כשכוונתו לשם שמים ממש... (שם עמוד רסב, יום הכפורים שוחד לשטן)
On Yom Kippur the Yetzer is weakened so the gate is open and Teshuva is easier.
עצומו של יום הכפורים יש לו כח מיוחד שהשי"ת הסיר את השטן ממנו. לא שביטל את יצר הרע לגמרי, אלא חסם בפני פעולותיו, הפיל עליו תרדמה. מכיון שהאבן המטמטמת את הלב אין בה כח להשפיע, הרי השער פתוח, והתשובה קלה ביותר. ואם יתעורר האדם ויכנס למוצאי יום הכפורים לעבודת הקדש כדבעי, הנה לא ישוב הטמטום להיות חוזר וניעור, ולאט לאט ימות ויתבטל... (שם עמוד רסז, עיצומו של יום מכפר)
The Yetzer fools us into thinking that our Aveiros are Mitzvos. Hard to do Teshuva on that...
והנה מערמת היצר תדיר, שאומר לאדם לקחת מדרגה פשוטה יותר, (למשל מה שמדמה בבחינת תורה ודרך ארץ, כי כשיעמוד בה בנסיון יקדש שם שמים). וכבר ביארנו שכזה היה חטא אדם הראשון, ירידה לשם עליה. וקשה מאד התשובה לחטא זה, שיש בה מבחינת אחטא ואשוב. ושורש חטא זה מערמת היצר, להשפיל את האדם ולהשליכו למטה. ויכול האדם להכיר את ערמת היצר בזה, כי עם כונתו המדומה לשם שמים ילך שלוב יד גם רצון התאוה, וכן אמרה חוה, כי טוב העץ למאכל וגו', וכן כל אדם ברדתו לתורה ודרך ארץ, תחת מסוה דמיונו לשם שמים רובצת תאות העולם הזה. (שם עמוד רעז, חטא העגל)
[עפ"י תורת הרב דסלר זצ"ל]
