לזכות ידיד נפשי הצדיק ר' דניאל קראטקא וכל ב"ב לברכה והצלחה
Note: I worked hard on this. I am intellectually and language challenged and this is very deep philosophically and linguistically complex. But I thought it important to grant it my most valuable asset - my time. This is b/c it dispels some critical theological errors people make - even שלומי אמוני ישראל, known in the vernacular as אנ"ש or אונזער מענטשען.
This is not a definitive translation/elucidation [we need Artscroll for that and "something tells me" that this is not on their list] and the words of the Rav ztz"l are עמוק עמוק so הפוך בהן והפוך בהן!!
כל דעה כוזבת, המהרסת את העולם, נובעת ע"פ רוב ממקור החפץ להתעלות בלא גבול ובלא הכנות הנאותות, שזה גורם לנפילה והשתברות. עבודה זרה חפצה להתקרב אל האלהות בחושים, וירדה לשפלותה. כי רצתה לעלות למקום שאי אפשר לעלות, ולא קנתה ההכנות הדרושות, שהן דרכי הדעה וההרגשה, המכשרת את האדם להיות מבקר בהיכל ד'. הנטיה מקו המקורי, ממקורם של ישראל, יש לה תמיד מעין עבודה זרה, דהיינו חפץ ופועל לצייר את האלהות בהכרה מוחלטת חיובית. רק גילוי האלהות שע"י מדת הענוה הגדולה של משה רבנו ע"ה למד לו, כי "לא יראני האדם וחי" ו"לא תוכל לראות את פני".
False viewpoints and faith systems that destroy the world stem from a desire to be elevated in an unlimited way and w/o proper preparation which causes downfall and destruction. Avoda Zara desired to get close to G-d with their senses and descended to its lowliness b/c it wanted to go to a place that you cannot go up to and didn't have the proper intellectual and emotional preparation that enables a person to enter the sanctuary of Hashem. Diverging from the original line, from the source of the Jewish people, is always a type of idolatry, in other words a desire to concretize G-d in an absolute and positive way. But our knowledge of G-d is not absolute. There is always a distance between Hashem Himself and our perception of Him. We also can only know what He is NOT not what He is. When we say that Hashem lives we really means that He is not dead. But His "life" is much different from what we perceive as life in the human sense. Moshe, the greatest of the humble people, was told that "man cannot see me [i.e. perceive me] and live". "You cannot see my face". It makes a person humble when he realizes how far he is from his Creator.
זאת היא תכלית ההתעלות של הצורך האנושי אל דעת האלהים, שידע את חלק הידיעה ואת אי אפשרותה במילואה, שע"י כן תהיה תמיד ההתעלות שבה, ע"י החלקים המתגלים בהכשרת האדם, הכח הדוחף את התרבות היותר נשגבה. הנצרות חשבה, שהיא יודעת את האלהים. היא מדדה את הבלתי נמדד באמת המוסר האנושי, ע"פ אותה המדה שהיתה יכולה להשתער בימי התגלותה. ומן הדמיון שיש לה ידיעה, במה שאין לה ולכל נוצר כל מושג, והרגשה במה שאי אפשר להרגיש, התקרבה, בטבעה לאליליות, ונסתבכה במושגים אליליים כ"כ, עד שלא תוכל להנקות מהם כ"א ע"י שברון גמור בעצמותה, שיגרום ביטול צורתה והשבת חלקיה הטובים למקור שמשם לוקחו, שהוא אוצר התורה ואור ישראל.
That is the purpose and end of man's need to know G-d - to know what he is able to know and that there will always be dimensions of G-d that are beyond the ken of human perception. That is what advances human culture. Christianity thought that they knew G-d, so they brought Him down to the level and made Him human רח"ל. They descended and got so caught up in their imaginary faculties that they incorporated pagan elements into their religion. Their only tikkun is to be nullified and to restore the good parts back to their Jewish and Torah sources.
מה שהיא הנצרות ביחס אל החסד והמוסר, שהיא חשבה שהיא מבינה בהם את האלהות ומרגישתה, כן היא המושלמניות ביחס אל החכמה והגבורה, שהיא חושבת שהכירה בהם את העצמיות של האלהות, ועל זה בנתה את יסודה. אמנם חכמה וגבורה מחזיקות את המעמד בלב בצורה יותר אמיצה מחסד ואהבה, המרככים אותו ומביאים לנטות פנים לכל צד. על כן תוכל המושלמניות להחזיק יותר מעמד בריחוק מהאליליות, ולא תשא פנים להרגשת הלב, שע"י שיתוף של ציורים וסמלים ודעות חלושות תוכל למצא את הרוך שהיא חפצה. אבל בכל זה לא תוכל להחזיק מעמד קבוע, ואין בינה לבין האליליות חיץ הגיוני. כי האלהות המובנת והניכרת ע"פ מדה נבראת, כחכמה וגבורה וכל מיני מעלות כאלה, ממה שהפה והלב של האדם המוגבל יכול לדבר ולחשוב, היא בעצמה תכונה של אליליות, מפני שקרותה והעדר מציאותה, ולעולם תנוצח מן הכפירה השוללת, שצדקה ממנה כשנעריך את שתיהן אל המושג האמיתי של האלהות.
Christianity made G-d into a man. Islam humanized G-d by turning Him into a being filled with wisdom and power [not with G-dly might and power but the human kind. According to the Radba"z quoted by R' Tzadok in Tzidkas HaTzadik 54, converting to Islam is יהרג ואל יעבור]. Islam is stronger than Christianity b/c for them, god is a powerful force who is distant from man, as opposed to the Christians who lack fear b/c their god is soft and loving which makes them softer and less durable. Still, Islam is close to paganism and idolatry b/c they claim to understand G-d and ascribe to Him human traits [such as wisdom and power]. Absolute denial of G-d רח"ל is in a sense closer to coming to the real G-d than Islam and Christianity who sort of created god in the image of man.
כי ההעדר והשלילה הם סוף כל סוף סוביקטיביים לאדם, ובזה הם אמת,
When a person says that there is no G-d רח"ל he is essentially saying that from his subjective standpoint there is no G-d and that is close to the truth b/c those who believe also don't know G-d on any objective level b/c He is so far beyond us. So subjectively we understand how far we are from the truth. [It goes without saying that objectively, the ONLY reality and existence is that of G-d, as the Rambam makes clear at the beginning of Hilchos Yesodei HaTorah. We are talking here about our subjective and thus very limited reality.]
שכל מה שהאדם משיג, משער ומשכיל, באופן חיובי, הכל הוא שלול ואפוס מאמתת האלהות,
Anything perceived by man about G-d in a positive way is negated and nullified when compared to the objective reality of His existence.
The Rav writes [Zironim 1]:
"אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס".
G-d is above any reality that we can feel or comprehend and anything above feeling and comprehension is, from our perspective, nothing and non-existent.
מפני שההגבלה והאפסיות הנן הדברים היותר מסמנים את כל המושגים האנושיים, ממה שתהי מוצצת [מלשון להציץ] בהן ההתעצמות של ההויה והישות, שהן במציאות הנבראים רק מפני הופעת האלהות עליה ולא מצד עצמה.
We can understand that we are limited in our perceptions and those are closer to truth than our positive knowledge which is never of Hashem as He is in reality but only as He reveals Himself to us. [It took me a long time until I understood that line and I am still not sure...] That is a Kantian idea that we only see things as they are revealed to us [ding fur mich] but not as they actually are [ding an zich]. That is certainly true when it comes to Hashem. "אילו ידעתיו הייתיו" - If I would know Him, I would be Him". [Rav Yosef Albo - Sefer Ha-Ikkarim 2-30]
Note - I mentioned Kant. The Rav writes in a letter to a gentleman who got a little too excited about Kant that we don't need to return to Kant but to Rebbe Akiva [see Igros Haraayah 1-47 and Ikvei HaTzon Maamar Da'as Elokim].
ע"כ יסוד דעת אלהים העומדת לעד היא האלהות המתעלה על כל התבונה וההרגשה, והחתומה בתוך התבונה וההרגשה בחותם של הענוה, ושל אי אפשריות ההשגה. ודוקא מצד זה היא גדולה בפעולתה על החיים. היא מישרת אותם, מעלה אותם תמיד עדי עד, וכל החיים כולם, וכל התנועות החפשיות שבעולם הרוחני והחמרי, בעולם הפרטי והכללי, מוצאים דוקא בה את תפקידם. אמנם כדי להיות אומה שלמה יכולה להתפרנס במזון רוחני דק ונאצל כזה, בפנימיות נשמתה, צריך לזה הכשר גדול מאד, הכשר גזעי והכשר מוסרי והכשר הסתורי, וכל אלה נשלמו רק בכנסת ישראל. "אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע".
Knowledge of Hashem that is eternal is the Godliness that transcends any full understanding and feeling accompanied with personal humility that we can never fully comprehend Him. In that way, Hashem will be most relevant in our lives. He is not a small god that we have in our back pockets ח"ו but an incredibly transcendent G-d who is also intimately involved in the daily affairs of man. The nation who has the ethnic, ethical and historical capacity to best connect to this concept is Am Yisrael.
ישעיהו ס"ג:ח'
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃
For He said, "Surely, they are My people, children that will not deal falsely". So He was their Savior.
When we know Hashem in a true way, He is our Savior.
