Mussar is the BEST b/c [among other things] learning it enables you to live the examined and meaningful life and saves you from so many cognitive errors made by the masses.
I can never get enough.
הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ
It's LIFE, man!!!!😄😄👍👍
From the wisdom of the Mirrer Mashgiach R' Yeruchem ztz"l.
Fix the heart [i.e. seat of emotion and desire] - you fixed Tyvah and all bad middos.
הבאנו (לקמן פרשת בא) דברי רבינו יונה (שע"ת א' ל"א) "והנה התאוה הנתונה בלב אדם שורש כל הפעולות, לכן אם יתקן התאוה, תחת אשר כל האברים ישרתוה, ימשכם אחרי השכל וילוו עליו וישרתוהו, יכשרו כל הפעלים"... הנה מורגלים לומר כי מהי תאוה, זוהי רצון. ומהו רצון? הנה חושבים כי זה סתם דבר בלי כל מהלך, כי אם כדבר פורח באויר, באין מקור ומוצא. אולם מדברי רבינו יונה ז"ל מבואר כי לתאוה אמנם מהלך יש לה, יש לה מקום ומקור, והוא לב האדם, אשר התאוה נתונה בו, ואינה כלל דבר הפורח, כי אם טבע שלם, בחקים ומהלכים, והיא שורש כל הפעולות, וכל האברים נתונים תחתיה, משרתים אותה, סרים למשמעתה, ועושים כל רצונה, וכבר שם הוכחנו לדעת כי התאוה הנתונה בלב, היינו כי היא ממש לב, והיא מנ"ח חלקי הלב שחשבו חז"ל (קהלת רבה א' ט"ז), והוא "הלב מתאוה", וכיון שזה ענין של לב הוא, הלא פשוט מה שהיא שורש כל הפעולות, כי זה לעומת זה, שאם "רוחב לב נבון אין חקר", כמו כן אין חקר להרע אשר בלב סכל.
והנה בחז"ל הקדושים מצינו עוד יותר, באמרם כי כל הפעולות הנן מכח היצר הרע, וכי הוא המקור לכל דבר ודבר. החושב והמעמיק בדברים הריבי רבבות שיטות שלכאורה סותרות אחת את רעותה סתירות מקצה אל קצה... אבל אחרי ניתוח היטב וגמור בכל חוטיהם ועורקיהם, הנה אשר יראה שכל השיטות למיניהם, כל הדעות ממקור אחד יצאו, הוא המלך הזקן והכסיל, אשר ממנו תוצאות כל רע... (דעת תורה שמות עמוד מז)
...ובהגר"א מובא כתוב, כי אף על פי שכל פעולות האדם אף תנועה קלה שבקלות, יש לכל דבר ודבר כח מיוחד באדם שהוא המוליד לאותה הפעולה, אבל התאוה והכבוד הם המקור לכל הכחות כולם, והכל כדברינו, כי כל דבר ודבר מכחות מוצאיהם, והכחות כולם משכנם בלב, ומשם שורש כל הכחות.
ועל זה בא הציווי של "ומלתם את ערלת לבבכם", להעמיד את הלב על מתכונתו ובריאותו. וכן להיפך אמרו חז"ל (יומא ל"ט) "עבירה מטמטמת לבו של אדם"... וזהו תכלית אחרית הימים כמיועד לנו (דברים ל') "ומל ה' אלקיך את לבבך", שיהיה הלב בבריאותו, וברמב"ן שם, "כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה"... (שם עמוד ק)
Tyveh is Dimyon-delusion. Rachmanus on King Charles!!
אגלה לכם כאן סוד גדול. הלא תדעו כי כל מציאות התאוה אינה ולא כלום, והרי "משביעו רעב" (סוכה נ"ב), עיקר הכל אינו אלא דמיון, אדם המתענג מכסף וזהב הסובבים אותו על כל צעד וצעד, מאי נפקא מינה ליה אם הזהב עומד באפריקה או אצלו בבית, כל המתדמים והעונגים הלא אינם כי אם דמיונות כוזבות. וציור לזה חלום... הסתכלתי בכבוד הגדול שעשו להמלך באנגליה, כבוד הכי גדול שיש בעולם, ואמנם כי הכל ודאי קנאו אותו, ואחרי כל זאת, אני ברחמנות הבטתי עליו, כי סוף סוף מה נשאר אצלך? הכלום יתקיים מה שבידך? הירד אחריך הכבוד?... (דעת תורה ויקרא עמוד טו)
Separate from Tyveh and you have Kedusha!!
על האזהרה של לא תחמוד כבר רבו המתמיהים, איך שייך אזהרה על דבר שבלב? מה יעשה האדם אחרי שמאליו החמדה באה? ודאי צריכים לנפש זכה לשלילת החמדה, אבל לא נאמר כי ההיפוך של חמדה הוא קדושה כאילו שאדם שאין לו קדושה הנהו בהכרח משחת בעריות? מבהיל מאד הענין לראות מזה כחה של תאוה, והענין אשר בקדושה כאילו התאוה סרה ובטלה, הוא אשר חידש לנו רש"י הקדוש, והוא ביאור חז"ל, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ההיפוך של תאוה הוא קדושה, והוא יסוד נורא ונפלא.
זכור נזכור שני יסודות אלה, תקפה של תאוה, וכי ההיפוך שלה הוא קדושה. התורה מפלאת מאד מעשה הנזיר, ומה כל כך עשה, כי הזיר עצמו מלשתות יין שלשים יום. האומנם כי מזה המעשה שלו אנו רואים ודאי כי יד לו בשמירת הדעת, וכי על כן פרש עצמו מכל דבר המשכר, אשר מקפחים ומבטלים הדעת שבאדם...
אבל הם הדברים אשר דברנו, כי הצד השני של תאוה ההיפוך של תאוה הוא רק קדושה, רק במדת הקדושה פורשים מן התאוה, ולא בשום מעלות ודרגות אחרות, ועל כן נזיר כי פרש עצמו מתאוה, ותהיה תאוה שתהיה, אפילו פעוטה כשתיית יין שלשים יום, ותיכף פוגשים עם קדושה. וזו היא ההפלאה הגדולה שהעמידה התורה בנזיר כי קדוש הוא, כי כן הוא הענין ודאי. (שם עמוד קעא)
Tyveh is mental illness which can literally kill a person.
...ובהיפוך אם יצא מגדרי התורה והשכל, ויכנס בגדר הרצון, אזי היא בעצמה תחליאהו ותיסרהו בחלאים רבים, כי ענין הרצון הוא מחלה בנפש, כידוע מה שכתב הרמב"ן על ענין התאוו תאוה, "כמתאווים לאכול הפחמים והעפר", וזו היא בלי ספק חולי רעה, כי הבריא לא יבקש דברים נבאשים כי אם דברים בריאים ומתוקנים, ולכן לדור המדבר אשר נכשלו פעם אחת במחלת התאוה לפי ערכם, זכו שנענשו במדה אשר חטאו, כדי להורותם כי הרצון היא מחלה בנפש ובגוף, וישובו בתשובה שלימה, ונענשו במילוי התאוה כנאמר "ואל העם תאמר התקדשו וגו' עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא".
נמצא כי במה שבקשו בזה נענשו, למלאות להם תאותם, עד כי התאוה המיתה אותם, ולפי זכות נפשותם וגופם לא יכלו לסבול את מחלת התאוה ומתו... וזהו הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, מוציאין ממש... (דעת חכמה ומוסר חלק ג עמוד יז, וראה שם עוד)
Much of the world is ראשו ורובו involved in the sexual urge. What nobody talks about is how one feels after it is satisfied. It becomes as interested as the weather two weeks ago in Singapore. THAT is Tyveh. Until one fulfills it, he is consumed with this desire. After he fulfills it is is nothing. Ask Bill Clinton who takes 750K to share his great, deep Solomonic wisdom. Was it worth it to embarrass yourself in front of the whole world, ruin your marriage and get impeached in exchange for a few minutes of frolicking around with a young girl in the White House? No, of course not. So why did you do it? Weren't you THINKING?? Hellllllooooo tyvos. Thinking mode - off. Acting impetuously mode - on in full force. Afterwards - only regret and remorse. In the meantime - the life of his girlfriend was ruined [she is still not married to this day - not that she doesn't also bear guilt. She KNEW that this relationship was a "bit sketchy"] and he moved happily on. At least we got a book out of it.
Same thing with other Tyvos. You are DYING to buy something. You buy it. How excited are you about it three days or three weeks later?? You smell delicious food. You CAN'T WAIT to dig your teeth into it. You dig. Five minutes later - nothing. If you eat too much of it it will make you sick.
Only ruchniyos is real, lasting and eternal.
נחזור להנ"ל, כפי הנראה מדברי הרמב"ן ז"ל השיגו מדת הבחירה והרצון אך ורק בתאות אכילתם, מאכילתם השיגו החמדה והחפץ, אשר היא ערלת הלב. וזהו באמת סוד בכל התאוות והעבירות בעת אשר תקל התאוה והרצון אז יראה האדם גנות העבירה, ובטבעו לא יוכל עשותה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אודות תענוג המשגל (סנהדרין פ"ז), כי תענוג המשגל לאחר המעשה זה פונה עורף לכאן וזה פונה עורף לכאן, כי אין ערבה רק לשעתה, וכל נעימותה היא רק מפני תקיפות היצר, וכן בכל חמדת העולם, אשר האדם להוט כל כך, לא יעף ולא יגע, הנה כאשר יתבונן האדם יראה כי אין זאת כי אם באשר התאוה והיצר לנגדו, מקנאה, מתאוה, ומכבוד, מחמדת הממון ומתאות האכילה, ועוד ועוד ועוד, כי מעולם לא נפסק ממנו היצר החמדה והחפץ, ולכן להוט הוא אחריה כל כך ולא יוכל לכובשם. אכן לכל איש ואיש בעת שיתבטל תאותו מכל דבר ודבר לא יוכל עשוהו. והנסיון יורנו כי הזקן בעת שכבר נפסק חומו אז יביט על הבחורים כמשתגעים...
היוצא מדברינו, כי סוד כל העברות הוא רק תקיפת היצר עליו תמיד, וכל מגמתו היא איך למלא תאותו, ובעת שהיצר נגד עיניו אז רצונו חזק, ויכול לעשות היפוך רצונו ית'. היוצא מזה, כי מכל מלוי התאוה מלבד עצם העבירה יוליד בו גם כן מדת הרצון, אשר בה יתחזק גם כח של החמדה והתאוה, הוא הרצון אשר השיג אדם הראשון לפי ערכו, ולכן היה קרוב אל החטא, כי נכנס בו הרצון, ויוכל בזה לעשות היפוך רצון השי"ת, ולולא זאת לא היה יכול בשום אופן לעשות היפוך רצונו ית'...
ואני קורא את הכח הזה בשם דלת, כי הוא כמו דלת שתוכל להפתח אנה ואנה, וכל אשר תתחזק בו התאוה והרצון הוא יותר מכונה בשם דלת, כי יוכל לסבב על הציר לכאן ולכאן, וכל אשר תתבטל ממנו התאוה והיצר, כן לעומת זה תכבד הדלת לסובב על הציר, רוצה לומר לא יכול לעשות דבר והפכו, ועומד חזק על מקום אחד כחומה... והוא ענין קרוב לבטול היצר, דהיינו שיתבטלו החמדה והחפץ, דהיינו כח הרצון... (שם עמוד צז)
Tyvos make you their slave. Much like the legendary smartphone.
ככל אשר תארנו ופרטנו בעבד חומרי והחומריות, החיצוניות, מעידות ודאי על התכונה, ותכונה זוהי מציאות, זוהי יצירה באדם, אין זה מעשה רוח בעלמא, כח הוא באדם מקיפו כל כולו. בדיוק ככה הוא הדבר אשר הגיד לנו החכם האבן עזרא בעבד תאוני. אני רוצה להגיד לכם האמת, כי תדעו כי התאוה עושה את האדם לעבד ההולך אחרי התאוה הוא נעשה לה בטל במציאות, עומד הוא לפני התאוה בהוקרה הכי גדולה, לרמז הכל דהו של התאוה, הוא תיכף ממלא הצו שלה, היא המושלת עליו על כל כולו, גם על מחשבתו גם על רצונותיו, עבד הוא לה בתכלית במלא מובנה של מלת עבדות, בכל תכונת שפלותה והכנעה... (דעת תורה במדבר עמוד מד וראה שם עוד)
