קידושין ל: - אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: את והב בסופה, אל תקרי בסופה אלא בסופה.
ברכות לא. - תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו.
מציאות קטן רפה' - י"ל על דרך רמז, שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ומחלוקת מביא לידי שכחה, וכמה שאמרו חז"ל (ספרי מטות קנז) כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות. ובשם האר"י נמצא (ילקוט ראובני פ' תולדות וחת"ס שבת קמז, ב בשם ר"ש מאוסטרופולי בס' ליקוטי שושנים), שהשר הממונה על השכחה רי"ב שמו, ועל כן נתחלף לר' אלעזר בן ערך בשכחתו החר"ש הי"ה לב"ם. והנה, עיקר השלום ניכר על ידי קטטה שמתחילה, כמו שיתרון האור מתוך החושך, ועל ידי מה שאב ובנו רב ותלמידו שנעשים אויבים במלחמתה של תורה, על ידי כן נתחזק אהבה, 'את והב בסופה'. והנה, ענין האהבה אחדות הלב, וכאילו לב אחד להם. ותלמידי חכמים שבבבל שונאים זה את זה (פסחים קיג, ב), והיינו על ידי פלפול ושנאת אויבים בשער, ואחר כך נעשים אוהבים, והאהבה קיימת יותר מאלו לא הייתה קטטה מעולם, שאפשר שעל ידי איזה שינוי רצון תפרד, אבל האהבה ואחדות שבא אחרי מחלוקת שהיא לשם שמים, מתקיימת (אבות ה, יז). וזהו שאמרו 'הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה', במשא ומתן של הלכה, ואפילו אב ובנו כו' נעשו אויבים ואחר כך נעשו אוהבים, ו'מתוך כך זוכרהו', שזוכר אהבתו ומתקיימת.
