David Senra of the wonderful Founders podcast recently told a story about Steve Jobs:
Steve was in his 20s and he goes and meets [Polaroid founder] Edwin Land. And Steve says, “Visiting Edwin Land was like visiting a shrine … he is my hero.”
And Jeff Bezos took a lot of ideas from Sam Walton. Both Steve and Jeff took a lot of ideas from Sony.
You always find these people where you’re like, “Oh, I thought this was a Steve Jobs idea.” No, no. It’s an [Sony founder] Akio Morita idea, or an Edwin Land idea.
Watch the presentations that Steve Jobs gives where he says, “We’re building at the intersection of technology and liberal arts.” Edwin Land said those exact words!
You’re never going to find anybody who gets to the top of the profession without studying the people that came before them and learning from them and admiring them.
This is so true.
Thomas Edison took a lot of ideas from Michael Faraday.
Bill Gates took ideas from a computer inventor named Henry Edwards Roberts.
Warren Buffett learned from Ben Graham and Phil Fisher.
Edwin Land himself was massively influenced by a Harvard physics professor named George Wheelwright, who became a Polaroid co-founder.
The question is: Did George Wheelwright know that he would influence Edwin Land, who would then influence Steve Jobs, who would then design a phone that 2.5 billion people would use?
Did Michael Faraday, who died in 1867, know that his ideas would directly influence the light bulb, which effectively led to the creation of everything from the modern power grid to nightlife?
Did Ben Graham know that his 1950s finance class would lead to 45,000 trekking to Omaha every year to hear his student speak?
Of course not. It’s so hard to know what an idea, or an invention, or a philosophy, will influence, and what a person who’s influenced by it will go on to create.
Visa Founder Dee Hock says, “A book is far more than what the author wrote; it is everything you can imagine and read into it as well.” An author might write something that’s dull or obvious, but it could inspire a reader to go do something incredible.
Ideas compound.
Inventions compound.
Education compounds.
A trivial thing can grow into a massive thing, and faster than most people realize.
Science writer Matt Ridley says most innovation happens when several different ideas come together.
Most new ideas and inventions are pretty bland on their own. But when you mix several of them together, you can get magic. Plastic is great. Electronics are neat. Metal is special. But mix them together in the right way and you get an iPhone, which is pure magic.
It’s ideas combining, joining, and merging, that create the modern world.
Ridley once explained this further:
I’m not interested in the debate about whether some groups have higher I.Q.s than other groups. It’s completely irrelevant. What’s relevant to a society is how well people are communicating their ideas, and how well they’re cooperating, not how clever the individuals are.
Small ideas mixing and compounding into big ones – that’s what really drives the world.
I think part of the reason pessimism is so much easier and more common than optimism is that compound growth is not intuitive.
It’s hard to imagine, say, our incomes doubling over the next few generations. That seems like such a massive leap, like we’d have to boil the ocean to get it done. But doubling the average income over 30 years works out to about 2.3% growth per year. It’s not crazy at all. It’s actually quite achievable. What made it seem so ambitious to begin with is that compound growth is easy to underestimate.
If you look at the end result of a long period of compounding, it’s astounding. But all it took to get it done was little bits of incremental growth strung together for a long time.
All progress is like that.
Technological progress is easy to underestimate because it’s so counterintuitive to see how, for example, the philosophies of a guy who invented Polaroid film would go on to inspire the iPhone. Or how an 18th-century physicist would write a notebook that would set the foundations for a modern electrical system.
If you view progress as being driven by the genius of individuals, of course it’s hard to imagine a future where things are dramatically better, because no individual is orders of magnitudes smarter than average.
But when you view it as one person coming up with a small idea, another person copying that idea and tweaking it a little, another taking that insight and manipulating it a bit, another yet taking that product and combining it with something else – incremental, tiny bits, little ideas mixing, joining, blending, mutating, and compounding together – it’s suddenly much more conceivable.
----------
This also describes how Torah knowledge develops and expands. From the pasuk, to Chazal to the Rishonim to the Achronim - each building on the former. This is called in our literature "ננס על גבי ענק" - A midget of [the shoulders] of giant[s].
ננס על גבי ענק הוא משל מחכמי אומות העולם המובא פעמים רבות בספרי גדולי ישראל בתורת הנגלה ובתורת החסידות, על מנת להמחיש את מעלתם של הדורות האחרונים על הראשונים, על אף ירידת הדורות.
בפעם הראשונה מובא משל זה בתשובתו של רבי ישעיה דטראני (הרי"ד), בבואו לחלוק על אחד מגדולי ישראל שקדמוהו, שם מתנצל ואומר:
שמעתי מחכמי הפילוסופים - שאלו לגדול שבהם ואמרו לו: "הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו, והלא אנחנו מודים שאנו מדברים עליהם וסותרים דבריהם בהרבה מקומות, והאמת אתנו. היאך יכון הדבר הזה?!"
השיבם אמר להם: "מי צופה למרחוק, הננס או הענק? הוי אומר - הענק, שעיניו עומדות במקום גבוה יותר מן הננס. ואם תרכיב הננס על צוארי הענק, מי צופה יותר למרחוק? הוי אומר - הננס, שעיניו גבוהות עכשיו יותר מעיני הענק. כך אנחנו - ננסים רוכבים על צוארי הענקים, מפני שראינו חכמתם ואנו מעניקים עליה, ומכח חכמתם חכמנו לומר כל מה שאנו אומרים. ולא שאנו גדולים מהם"
— תשובות הרי"ד, תשובה ס"ב
משל זה מובא בשמו גם בספר "שבלי הלקט", וכן בספר "מגילת אסתר" על ספר המצוות לרמב"ם. גם בעל ה"חוות דעת" רבי יעקב מליסא מביא משל זה בהקדמתו לספרו (אם כי שם מוסיף ואומר שדורותינו אלו גרועים מאשר הננס שבמשל, כיוון שאנו חלושי ראות; ולכן אפילו על כתפי הענק קשה לנו לראות היטב).
הרבי הרש"ב מביא משל זה כדוגמא לעבודה בדרך אור ישר - עבודה שאינה בכח עצמו, אלא רק בכח הגילוי המאיר מלמעלה.
הרבי מביא משל זה פעמים רבות, על מנת לבאר באמצעותו את הכח של דורנו לחדש בתורה, היות שיש לנו את הכוחות שנצברו בדורות הקודמים. הרבי מוסיף שבנוגע ללימוד התורה בדורותינו ישנו כח גדול עוד יותר מאשר במשל - כיון שבנמשל מדובר בכך שאנו לומדים את תורתם של חכמי הדורות הקודמים, ונעשים כתלמידיהם. ומכיון שישנו ציווי ללמד לתלמידים - וציווי זה מופיע בפסוק "ושננתם לבניך", המופיע בהמשך ל"ואהבת את ה' אלוקיך", אהבת ה' הקשורה לאהבת ישראל - הרי זה כאילו ה"ענק" (חכמי הדורות הקודמים) מעמיד בעצמו את ה"ננס" (דורותינו אלו) על כתפיו, ומתוך אהבה אמיתית.
כמו כן מבאר הרבי על ידי המשל ענינים נוספים: העובדה שבדורותינו זכינו לגילוי ענינים חדשים בתורה, וכן גם בחכמות חיצוניות, על אף שנשמות הדורות הללו נמוכות יותר.
נתינת הכח שישנה לכל אחד מאיתנו להוסיף בעבודת ה' בזכות עבודתם של רבותינו, על אף שאיננו יכולים להידמות אליהם.
מעלת דורותינו אלו, שאף על פי ש"איננו יכולים להדמות לאבותינו", בכל זאת יש לנו מעלה על אבותינו - שהם עבדו את ה' בעבודת הצדיקים, ואילו לדורות אלו ישנה מעלה דוקא מצד הירידה, של עבודת הבעלי תשובה.
בעיקר, מביא הרבי את המשל כהסבר לכך שהדור שלנו הוא זה שיזכה לגאולה האמיתית והשלימה, למרות שלכאורה הוא הדור הנחות ביותר. באותו אופן מתבארים גם דברי הרמב"ם שעל ידי מצוה אחת יכול יהודי להכריע את כל העולם לכף זכות ולהביא את הגאולה - כיון שמצוה זו מצטרפת לחשבון כל הפעולות שנעשו בדורות הקודמים, כננס על גבי ענק.
