תהלים ל'
יְֽהֹוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃
Hashem, in Your favor, You had established my mountain as a stronghold. You hid Your face; I was terrified.
The joy of the elevated and lofty life and existence comes from knowing that we are completely in the Hands of Hashem and nothing and nobody else. This feeling is deepened when we remember that all evil, all pain, all darkness, are temporary blips on the Divne screen of history, designed to enhance our experience.
ד' ברצונך העמדת להררי עז. כל האשר האמתי של רוממות המצב הוא קשור רק בזה, שהעז והאמץ של העליה המצבית, העמדה של ההר שלי, מעמדי הגבוה, הוא נובע מרצונך, לא בקשר של שום מקרה, סבה או ענין אחר, שאין לו או שום ערך, ושום אידיאליות. והרגש הזה, שהכל בא ונוהר מרצונך הנשגב והמחלט, הלא הוא מתעמק ע"י הידיעה של רגע האף, של אותו המיעוט של הרע, השנוי והזעם, הנמצא בתכונת ההויה.
It is not what happens to us that really matters but how it is an expression of our relationship with Hashem. So if we get married/have a child [today known as an "it" or "them"]/make a ton of money etc. the reason we should be incredibly happy is b/c Hashem is [we hope] shining his loving countenance upon us. When things are rough, we should be concerned - and terrified - b/c it means that Hashem is hiding His face. There is a minimum of Divine wrath in the world ["כי רגע באפו" *] which shows that His ultimate goal and purpose for us is life and light.
הסתרת פניך, הייתי נבהל. שרש הטוב והאשר, במושגו האמתי הפנימי, איננו כי אם זה מה שאני יודע, שבזה הטוב, הארת פניך, המאיר בזיו החסד, היא מצויה. כל הבטחון שברוח בא מפני הנהרה של אור ד', הבא ומופיע בתוך ההתגלות של המעמד המרומם, מלא אדירות החסד, ובהסתרת הפנים – הבהלה נמצאת, גם אם כל המצב בחצוניותו היה עומד באותה הצורה הקדומה, עם כל תנאיה החצוניים. וכל הטוב הזה, כל אור החיים בכל מלא האמתיות שלהם, בא וחודר אלינו, מתוך אותה ההכרה של רגע האף, של מיעוט הרע שבמציאות, המורה על אי אפשרותה בכל מהותה להיות נערכת הערכה עצמית, רק הערכה תנאית, לפי ההבחנה של ההופעה אשר לאור אלהים חיים שחודר בו.
---------
* כי רגע באפו, חיים ברצונו. ההשקפה הכללית על חסד ד' המלא עולם תלמדנו, שהטוב והחסד של החיים הם היסוד הקבוע והמנצח במציאות. ואם אנחנו מוצאים את הרע, את האף והזעם, שמתגלה בעולם, הרי הוא לעומת הטוב הכללי דבר ארעי, יוצא מן הכלל, ובא רק כדי לבסס את הטוב, להעמיקו ולהרחיבו. כי אין שום ספק, שהמגמה הכללית מתגלה בהיסוד והתכן הקבוע בשטפו התדירי במלא עולם כולו. וכאשר אנו בודקים את כל מוסדי עולם וכל ההויה כולה, ומוצאים אותה כולה מלא חיים, אנו מכירים כי החיים הם ברצונו הקבוע, ביסוד הופעת ההנהגה, והמציאות הכללית, והאף הוא רק רגע, שוטף וחולף, עובר ומתבטל, כדי להבהיק על ידו יותר את יסוד החיים וההויה במלא טובם. כי רגע באפו חיים ברצונו.
