ימים ראשונים
ש. את עבודתך כספרן התחלת בישיבת פוניבז'. ספר לנו על אותם ימים ראשונים.
באותם ימים שלמדתי בישיבה, בתחילת שנות החמישים, היה מנהג שבכל שנה היו ממנים שלשה גבאים חדשים של 'אוצר הספרים'. בישיבה היה חדר אחד ובו היו כאלף ספרים בלי סדר. הרב כהנמן – הרב מפונביז'- בטביעת עין שלו הוא ראה שבשנה שאני הייתי אחד מהשלושה, ה'אוצר' קיבל תורה, היה נעים להיכנס ולהסתכל. אז הוא קרא לי ואמר שהוא רוצה להפסיק עם הסדור הזה, והוא רוצה לקחת בשכר חלקי אדם אחד, שהוא יטפח את אוצר הספרים. אחרי שמונה שנים כשעזבתי זו היתה קומה שלמה עם עשרים וחמה אלף ספרים מסודרים.
ש. מאיפה הגיעו הספרים ?
לרב כהנמן היתה 'חולשה' לספרים. חוץ מתרומות שהיה אוסף לישיבה היה גם אוסף ספרים. אם היה שומע על רב שנפטר בארה"ב היה משקיע להביא את הספרים שלו לישיבה. לו היה לנו תקציב רכישה. היינו יושבים ושולחים מכתבי בקשה. יש ספרים מודפסים שבתחילת הספרים המחבר מביא מכתב שקיבל מאוצר הספרים של פונביז' – שהם זקוקים לספר, לא יכולים להסתדר בלי זה. דוגמא ספרים של הרב אשר רוזנבוים מרח' בוגרשוב בתל אביב.
ש. האם היו בספריית הישיבה גם כתבי יד ?
כמעט שלא. היה מזכיר בישיבה בשם הרב ציקונובסקי, שהוא בא מברזיל. הוא הביא איתו כתב יד של הרב סנדר מרגליות. אני השקעתי בזה עבודה לפענח ולהעתיק, ואפילו נסעתי לרב מצ'בין לבקש הסכמה. זה היה זמן קצר לפני המחלה שלו. הספקנו לבקר אצלו אבל לא לקבל. אחר כך הגעתי הנה, לספריה הלאומית, וראיתי שיש כאן כתב יד מסודר ומוכן לדפוס של בנו של הרב מרגליות, אז הפסקתי. הכתב יד שעבדתי עליו היה מכתבים שכתבו אליו – לרב סנדר מרגליות. רציתי להכין את זה לדפוס. בספריה הלאומית יש ספר שלו עצמו, כמדומני שחלק ממנו הדפיסו, אז אני הפסקתי לעבוד. כתב היד הזה היה בספריית הישיבה. אינני יודע אם היום הוא שם.
ש. והכתבים של הרב מפוניבז' ?
לרב מפוניבז' לא היו כתבים. החידושים שלו נשארו בליטא ואבדו.
ש. וכתבי האדר"ת ?
ת. הוא קיבל את כתבי האדר"ת מבנו של האדר"ת, שגר בבת ים. לרב מפונביז' היתה תוכנית להנציח את יהדות ליטא. הוא הקים את ארכיון יהדות ליטא והם הוציאו שתי חוברות על קהילות בילסק ואמדור. היה לזה בנין מיוחד. במסגרת זו היו גם כתבי האדר"ת. הכתבים נגנבו משם. הרבה אומרים שהיתה מצוה לגנוב, כי שם זה היה קבור... בישיבה עצמה לא היו כתבי יד.
ש. מה היה מקומה של הספריה בתוך הישיבה ?
אמנם הרב כהנמן היה חובב ספרים כשלעצמו. ביום ששי אחר הצהרים היה בורח מכל בעלי החובות והיה נכנס לספריה. לראות מה חדש. הוא היה מביע את דעתו: הספר הזה הוא ככה, מספר לי כל מיני דברים. אספר לך אנקדוטה ששמעתי ממנו על הרב קוק ועל הרב ----. בזמנו יצאו נגד הרב קוק שאמר על תרגילי התעמלות שהם חשובים כמו אמירת תהלים. הוסיף הרב כהנמן, שהרב ---- החזיק בדעה שהם לא כמו אמירת תהלים אלא חשובים הרבה יותר מזה... לרב כהנמן היה פחד שלוקחים ספרים, שאלים ספרים ולא מחזירים. לכן היה שווה לישיבה לשלם (לספרן) ולשמור את הספריה סגורה
בפוניבז' ראשי הישיבה התנגדו לספריה. הרב שך היה מפורש נגד ספריה. הוא התנגד לאנציקלופדיה תלמודית כי היה בדעה שזה מקל ולוקח את העיון בלימוד. מחפשים בקיאות. כל אחד צריך שיהיה לו את זה בראש (מעצמו לא מלימוד בספרים אחרים). גם ב'מאירי' הוא לא עודד להשתמש. לכן באולם הישיבה מה שהיה צריך: גמרא, רמב"ם ורב' חיים. זה מה שנחוץ ללימוד.
אבל היו טיפוסים שהם היו חובבי ספרים. ראש ישיבת כפר חסידים של היום, הרב דוד מן, ה' ישלח לו רפואה שלמה, הוא היה אוהב ספרים. לבדוק מה זה אומר, מה זה אומר... היו כמה טיפוסים כאלה. אחד היה ה'ביאלה רב', הב בן ציון רבינוביץ מלוגנו (שוויץ). הוא היה היחיד שהרב מפונביז' נתן לו רשות להיכנס לפנים. היה פותח שולחן עם ערימות ספרים ולומד שם. היו עוד כאלו שבאו אלי כמו יצחק יודלוב, שלמד אז בישיבה, שבאו לראות מה חדש. לא שקנו אז ספרים אבל היו תרומות. אני נסעתי לילות שלמים לרב לוי גרוסמן, מחבר שם ושארית, בצפון תל אביב . היתה לו ספריה חשובה. אני נסעתי להכשיר את הספריה להעברה לישיבה. זו דוגמא לספריות שהגיעו.
אז התחילו המלחמות שלי עם הרב מפונביז', איך לסדר את הספרים. אני רציתי לסדר עניינית: לפי מפרשי התורה וכו' והוא לפי התורמים. כך הוא הבטיח. כמובן, שהוא היה בעל הבית וכך זה עמד לפי שמות התורמים, ובכרטיס הקטלוג היה רשום שספר זה נמצא בארון על שם... אבסורד.
היו עוד בעיות. היה ם אולם קריאה די רחב, ובפינות היו שני חדרים. זה היה מצויין. אם היה מגיע אדם חשוב הייתי נותן לו לשבת שם, וגם היתה בעיה של ספריה השכלה. בין הספרים שהגיעו – הגיעו גם כל מיני דברים גבוליים: "המגיד", "הצפירה". לא היה לו – לרב כהנמן - לב להגיד לי לזרוק, ומצד שני זה לא מתאים. אז הייתי שומר בחדר ההוא את הדברים האלה. פעם אחת הוא בא: "להרוס, להרוס את שני החדרים". האמת היא שלא הבנתי למה. האולם הספיק בהחלט. היו שם די שולחנות וכיסאות ולא היה קהל עצום כל כך שבא. אבל נודע לי אחר כך שזה היה אחרי שהוא ביקר בספריה הלאומית. הוא היה מגיע לירושלים להבראה ב"פנסיון רייך"., אז הוא בא לבקר בספריה הלאומית. וראה את הכניסות ואת המדרגות הרחבות וכו'. הוא בא חזרה לישיבה אז הקירות לחצו לו על הכתפיים ואז צריך להתרחב...
בזמן ההוא התחיל העניין המקצועי של ספרנות. התחלתי אז לראות את הבעיות של ארגון ספריה. יש עשר מהדורות של חובות הלבבות, אדם רוצה בפירוש מסויים של חובות הלבבות אך כולם יעמדו בקטלוג כחובות הלבבות, אותו דבר על כל המהדורות. ובעיות של ספרים עם שמות כפולים, כמו מהרש"ל, ושו"ת רש"ל ושאלות ותשובות מהרש"ל – איך להעמיד את זה ? אז התחלתי ללכת לקורס של ארגון הספרנים ושם ראיתי שיש פתרונות לכל הדברים האלה. שאלתי את הרב מפונביז' אם ללכת לקורס כזה. הוא אמר לי "אם יש תורה בגויים – אל תאמין, אם יש חכמה בגויים – תאמין", הם הקדישו את החיים שלהם לחקור ולמצוא שיטות איך להקל - למה לא ?
הלכתי לקורסים שלהם ובמשך הזמן הייתי גם מרצה בקורסים של אס"י בכל הארץ, בבאר שבע, ברמת גן, הרבה מקומות. אז ראיתי שיש ספריות תורניות אחרות שאין להם את כל הידע הזה, והכל שיטות של מתושלח, בגלל שלא יודעים. כך נולד העניין של "המרכז לספריות תורניות", והתחילו קורסים וחומר הדרכה. הכל התחיל מאפס, בלי שום תקציב. המשתתפים בקורסים שלמו קצת. אחר כך רצינו לעשות את "מפעל הקיטלוג לספר התורני", שספריות יקבלו כרטיס קטלוג מוכן. זה כבר היה גדול עלינו.
ש. מי היה שותף איתך לכל העשיה ?
התחלתי את זה לבד. במשך הזמן חפשתי לי שותפים. יודלוב היה בהתחלה. אחר כך היתה שגיאה שלקחתי את ----. הוא היה מנהל ספרית היכל שלמה. הספריה הכי גדולה והוא רב ודוקטור הוא היה הנציג של הספריות התורניות במוסדות של ארגון הספרנים. במשך הזמן הם לקחו אותי מפני שהייתי פעיל. יכול להיות באיזה מקום זה חרה לו. בגללו קבלתי הסכמה מהרב שך... סיפור המעשה כך הוא: ריכזתי את כל הבעיות וכתבתי עבודה גדולה על הספריות התורניות ובעיותיהם, על כל מה ששונה (שאי אפשר לתת שם איסרליש, משה). – אתמול היה פה בספריה הלאומית, ערב זיכרון לד"ר מרדכי נדב. אמרתי למרצים שלא הזכירו נקודה אחת בקריירה שלו, הוא היה עורך של "יד לקורא", ביטאון הספרנים. הוא זה שקירב אותי מאד. "תביא לי חומרים, תביא מאמרים", והוא פרסם את המאמר. זו עבודה אחת. עוד עבודה הוא המאמר "מפעלי כינוס ואיסוף בספריה התורנית". כשהתחלתי לעבוד על זה, לא ידעתי מה ההיקף העצום של עשיה תורנית לפני חמישים שנה. היום זה כבר לא פלא, אבל אז, חוץ מהאנציקלופדיה התלמודית היו מילונים למדרשים ולקבלה ועוד. בסוף המאמר הזכרתי דברים כלליים ואת ספר האגדה, זה גם סוג של אוסף. ספר האגדה מאת חנ"ב. חיים נחמן ביאליק בראשי תיבות. הוא (----) מצא הזדמנות להתנפל עלי. מה אני לא מזכיר את השם של ביאליק. הוא שלח את המאמר לרב שך ואמר: "ראו גידולים שגדלתם"! הרב שך קרא את כל המאמר ואמר: לציבור הזה, שקורא "יד לקורא" ככה צריך לכתוב. כמובן שהוא לא קרא אותי לסדר.
