מאת: מיכי יוספי
שלום חברים יקרים , שבת זו חלה בתאריך י' שבט, שזהו יום ההילולא של רבי יוסף יצחק – הרבי הריי"צ – מלובביץ' זי"ע, וממילא גם יום התחלת ההנהגה של חתנו, הרבי מלובביץ' זי"ע, שהעמיד דור שלם של חסידים ושליחים מסורים בכל הארץ והעולם.
אתם יודעים, כשרבים מאחינו בני ישראל יושבים בלילות חנוכה, למשל, ספונים בבתיהם החמים, אוכלים סופגניות ונהנים במסיבה או במשחק משפחתי – שזה דבר גדול מאוד כשלעצמו – שליחי הרבי מתרוצצים להביא את שמחת החג לאלו שלא היה מי שידאג להם לחנוכייה ונרות, או לאלו שתוספת שמחה חסידית תטיב איתם מאוד. וכך גם בשאר מועדי ישראל ואכן, אנו פוגשים איתם בכיכרות הערים, במחנות הצבא, במרכזים הרפואיים ובביקורי הבית. זה כל כך מרגש שהרבי חינך לחשוב ולפעול בצורה כזו, שבכל אירוע של שמחה ובכל חג עלינו לנסות קודם כל לראות מי עוד זקוק לנו, למי עדיין חסרה שמחת החג, ופעולתנו יכולה להטיב איתו.
בתקופה האחרונה קראתי שיחות והתוועדויות של הרבי בטרם התמנה לאדמו"ר באופן רשמי. הרבי הריי"צ נפטר בי' שבט תש"י, ורק שנה לאחר מכן – בי' שבט תשי"א – הרבי קיבל על עצמו את האדמו"רות, ובמשך כל השנה שחלפה בינתיים כל ההתנהלות מבחינתו היתה כביכול לא רשמית. גם הדברים שנשא לציבור באותה תקופה הם מאוד מעניינים.
אולי אתם לא יודעים, אבל הסדרה 'תורת מנחם – התוועדויות', המכנסת את כל השיחות וההתוועדויות של הרבי, כוללת עשרות כרכים, בלי גוזמה, והכרך הראשון מאגד את השיחות מאותה שנה מיוחדת, תש"י, מאז ההסתלקות של הרבי הריי"צ.
עצה למרה שחורה
ברשותכם, אביא בפניכם שורות מתוך שיחה שהרבי דיבר בפני תלמידי הישיבה בחצר חב"ד באותה שנה:
"זהו החיסרון אצל כמה מהבחורים, שהם חושבים אודות עצמם יותר מדי. צריכים לחשוב אודות הזולת לכל הפחות שעה בכל יום, כי זו היתה אחת מדרישות הרבי [הריי"צ] בשיחותיו, מכתביו וכו' – לעסוק עם הזולת.
"כשנופלת מחשבה אודות עצמו, ורואים שזה מבלבל מעבודה, מגביר המרה שחורה וכו'" –
זאת אומרת, יש מחשבות אודות עצמנו ומצבנו הגשמי והרוחני שמניעות אותנו לפעולה לתיקון ולשיפור, אבל יש פעמים שהמחשבות הללו ממש מבלבלות או מגבירות את העצבות, או כמו שהרבי קורא לה כאן: "מרה שחורה" – אז מהי העצה?
"צריכים לדחותה. ואם אין במה לדחות המרה־שחורה, כי מצבו אינו כדבעי – יזכיר לעצמו ההכרח להתעסק בטובת זולתו, ולחשוב אודות הזולת איך להועיל לו".
כלומר, אומר הרבי, כשנופלת מחשבה אודות עצמנו שמביאה אותנו לדכדוך, צריכים לדחות אותה. פשוט להסיח את הדעת ממנה. ואם מדובר באמת לא בסתם מחשבה מבלבלת שנפלה במוח אלא כזו שמשקפת את המצב הרוחני האמיתי הירוד שלי, אז העצה היא דווקא להזכיר לעצמנו את ההכרח לעסוק בטובת הזולת ולחשוב איך להועיל לו.
חברים, בעיניי העצה הזו כל כך יפה, ואני מאמין שהיא יכולה לעבוד היטב אצל מי שנותן בה אמון ומוכן להקשיב לה.
אחרי הדברים האלה הרבי מדבר שם גם על כך שאצל חסידים יש עניין גדול להתבונן בזמן התפילה בפירושי החסידות למילות התפילה. כמובן שזו עבודה שדורשת תשומת לב, ריכוז והעמקה, ובהקשר לזה הרבי אומר לבחורים: "כשתעסקו עם הזולת – הנה זה גופא יעזור לכם בהתבוננות שלכם". זה מדהים. דווקא היציאה מעצמנו אל העיסוק עם הזולת, היא שתעזור לנו בלימוד העיוני ובהתבוננות בתפילה.
המחשבה על האחר היא מיסודות עבודת השליחות, ולעיתים כשאין לנו מושג כיצד לעזור לעצמנו, ובעת שכזו אנו נזכרים בשליחותנו ובאפשרותנו להיטיב למישהו אחר, מחשבה זו אודות הזולת ורצוננו להטיב עימו פותחת שערי סייעתא דשמיא למעלה מטעם ודעת גם עבור העבודה האישית שלנו.
חברים יקרים, לרגל היום המיוחד הזה, י' שבט, בואו נאמר ברגע זה 'לחיים' על הזכות הזו – להניח לרגע את מצוקותינו האישיות ולהיענות להזמנה הנהדרת להיות בנתינה ושליחות עבור היקרים שבסביבתנו הקרובה או הרחוקה.
שכם אחד
בעניין הנתינה לזולת אני רוצה ברשותכם לחזור לסיפור שהזכרנו בשבוע שעבר, מתוך הספר 'בשבילי ראדין', כשה'חפץ חיים' נועד לפגישה עם ראש ממשלת פולין. הפגישה הזו הייתה בקשר לנושא חשוב ביותר – גזרה נגד החינוך היהודי. לפני אותה פגישה, החפץ חיים יזם כנס של חשובי רבני פולין, או מזרח אירופה בכלל – לפי התיאורים היו שם כארבע מאות רבנים – והייתה התעוררות גדולה לעשות למען ביטול הגזרה.
העניין הוא, שבתוך כל הפעילות החשובה הזו לכבוד שמיים. החפץ חיים זיהה הרבה פוליטיקות קטנות שרחשו ובחשו שם. קשה להאמין, אבל גם בנושאים העומדים ברומו של עולם אנשים לעיתים מכניסים שיקולים קטנוניים וזרים, בתוך סיטואציות כל כך מהותיות. מתואר שם שהחפץ חיים התייחס לניסיונות של קבוצות שונות שרצו לנצל את המעמד להגברת כוחן והשפעתן, ובכך גם גרמו לוויכוחים שונים אודות מי בדיוק ישתתף וכמה רבנים תמנה משלחת זו לעומת משלחת אחרת… לחפץ חיים חרה מאוד שגם בעיסוק בעניין הרה גורל מכניסים נגיעות אישיות.
יצוין כי בתקופה המדוברת החפץ חיים כבר היה זקן ורבים חשבו בהתחלה שהוא לא באמת בעניינים, אבל בהמשך כולם התפעלו כיצד ידע להתייחס למתיחויות שהתרחשו מאחורי הקלעים, ולכן בדבריו בכנס דרש במפגיע שכולם יעבדו שכם אחד – אך ורק למען כבוד ה'.
המילים הללו ממש תפסו אותי. ובאמת, לפעמים כל כך קשה להינצל מדברים מהסוג הזה. זו נראית לנו נטייה כל כך אנושית וטבעית שאנשים מגיעים לכל עניין עם הדעות הקדומות והאינטרסים האישיים, אבל החפץ חיים מלמד אותנו לנהוג אחרת.
חברים יקרים, אין לנו אלא לבקש מריבונו של עולם שייתן לנו הכוח בשעת מבחן להניח את השיקולים האישיים בצד ככל שנוכל, ולפעול שכם אחד למען כבוד שמיים. ובנוסף, כשאנחנו מרגישים לא מרוצים מעצמנו, נזכור את העצה של הרבי – שזה בדיוק הזמן לפעול עם הזולת. לחיים, לחיים ולברכה!
