בס"ד, ז' בשבט ה'תשפ"ד
לחיות עם פרשת השבוע - בא - מה זה אומר לי?
דבר ידוע הוא, שאין נבואה בחוץ לארץ, אלא רק בארץ ישראל. ידיעה זו מעוררת לשים לב לפסוק מיוחד בפרשה (שמות י"ב, א'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
התורה מדגישה שהדיבור היה בארץ מצרים.
חז"ל בתחילת דבריהם במכילתא עומדים על ענין זה:
ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות.
מה פירוש "נבחרה ארץ ישראל"? והרי ארץ ישראל נבחרה מזמן בריאת העולם. "אבן השתיה" - שממנה הושתת העולם. ועוד דרשו שלא ירד המבול בארץ ישראל. כבר בבריאה נבחרה ארץ ישראל להיות המקום שמשיק לאלוקות, שממנו יוצאת הבריאה, ודרכו עולות התפילות וכל הקשר עם העולם הרוחני.
"נבחרה" במכילתא פירושו: "נבררה". קדושת ארץ ישראל קיימת מזמן בריאת העולם, אבל היתה זו קדושה בהעלם, לא קדושה גלויה. הקדושה נתגלתה כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל.
משל למה הדבר דומה, לכל אדם ולכל זוג יש פוטנציאל של המשכיות הדורות. כך ברא הקב"ה את עולמו, שכל דור מביא את הדור הבא. אך עד שלא נבחרו בני הזוג ובחרו זה את זה - הדבר לא מתגלה ולא יוצא אל הפועל.
כך עד שלא נכנסו ישראל לארץ, היו כל הארצות כשרות לדברות, והיה אפשר לקבל נבואה גם בחוץ לארץ. אך כשנכנסו ישראל לארץ הופיעה בגלוי הקדושה של ארץ ישראל, ומעתה רק בה ניתן להתנבא.
מהדברים הללו עולה שאלה מתבקשת - והרי היו נביאים שהתנבאו בחוץ לארץ, כמו ירמיהו ויחזקאל?
המכילתא מתייחס לשאלה זו:
אם תאמר, דן אנכי מן הנביאים שנדבר עמהם בחוצה לארץ? אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות. שנאמר: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך וגו'" (ירמיה ל"א).
הנצי"ב מעיר שהקשר לפסוק שמביא המדרש לא מובן. כיצד הפסוק על בכיה של רחל קשור לזכות אבות?
הפסוק המלא הוא (ירמיה ל"א, י"ד-ט"ז):
כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
נראה, שהלימוד הוא מן המילים "ושבו בנים לגבולם". הבנים שבהם מדובר לא היו מעודם בארץ. מדוע הנביא אומר שהם "שבים"? היה צריך להיות כתוב: "ובאו בנים לגבולם"?!
זוהי פעולתה של זכות אבות. האבות היו בארץ, ומכוחם אנו ממשיכים להיות קשור לארץ בכל הדורות. לכן כשבאים יהודים לארץ אנו מקבלים אותם בשירת "ושבו בנים לגבולם". הם שבים, כי מכח זכות אבות הם כבר היו בארץ.
הנבואה חלה רק בארץ ישראל, אבל נביא שנמצא בחוץ לארץ וקשור אל האבות - דרכם הוא קשור גם לארץ ישראל ולכן הוא יכול להתנבא גם בחוץ לארץ.
המכילתא מביא תשובה נוספת:
אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור של מים. שנאמר: "ואני הייתי על אובל אולי" (דניאל ח'), "ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל" (דניאל י'), ואומר: "היה דבר ה' אלי" (יחזקאל א').
גם בחוץ לארץ יש מדרגות, ומקום של מים הוא מקום טהור שבו ניתן להגיע לנבואה. יש מפרשים שמקום של מים הוא נהר שמקורו בארץ ישראל, וכך דרך הנהר נפגשים עם ארץ ישראל.
ותשובה שלישית במכילתא:
ויש אומרים, נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר: "היֹה היָה דבר ה'", "היה" - שנדבר עמו בארץ, "היה - שנדבר עמו חוצה לארץ.
מי שהיה בארץ ישראל ונאלץ לצאת לגלות בעל כרחו - ארץ ישראל מלוה אותו, ולכן הוא יכול להתנבא גם בחוץ לארץ .
כאשר אדם היה בארץ ישראל - היא מלוה אותו גם כשהוא נאלץ לצאת לחו"ל. זכות אבות מרחיבה ענין זה - האבות היו בארץ ישראל והם ממשיכים ומלווים את בניהם שנאלצו לצאת לחוץ לארץ דורות רבים אחריהם. עם ישראל הוא מציאות אחת ויחידה אחת, ולכן אנחנו והאבות זה ענין אחד. כל אחד מישראל היה בארץ ישראל - על ידי האבות.
הדברים שאמרנו כאן ידועים ומפורסמים. ניתן להניח שאין בהם חידוש לאנשים רבים.
האם זה אומר לנו משהו? כשאני שואל את השאלה הזאת, רבים עונים שזה לא אומר להם כלום. הרי אף אחד מאיתנו איננו נביא, אז מה זה משנה אם אפשר להתנבא רק בארץ או לא?
אך אין זה כך. הרב קוק, על פי דברי חכמים, מלמד שכיון שאנו נמצאים בארץ הנבואה, יש לכך משמעות (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת ק"ג):
על כן בארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה, יש רושם לשפע הנבואה בסדר הלימוד, וההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית ואין צריך כל כך אריכות בירורים, והיינו "אוירא דארץ ישראל מחכים".
האויר של ארץ ישראל הוא מיוחד. הוא מחכים את מי שנושם אותו. מה יש באויר? יש קדושה של הארץ. הקדושה שייכת למדרגת החכמה ולכן האויר מחכים.
הרב קוק מבאר היבט נוסף של ענין זה, שזהו אויר של ארץ הנבואה ולכן הוא מחכים.
יש לנבואה השפעה עלינו. אין אנו נביאים אבל אנו יכולים לקבל השראה מהנבואה, וזה נותן לנו התבוננות עמוקה יותר.
הרב חרל"פ מדגיש ענין חשוב ביחס לדברים אלו (מעייני הישועה, עמ' ש):
מי שאינו מאמין בממשות פעולת אוירא דארץ ישראל גם בזמן הזה, ותולה מה שאמרו "אוירא דארץ ישראל מחכים" בדרך העלם וכעין מידה סגולית, אינו מרגיש באמת בממשות האויר הקדוש הזה, ורק על ידי האמונה באה ההרגשה הזאת.
צריך להאמין בפעולת אוירא דארץ ישראל כדי לזכות לכך שהוא יחכים את האדם.
עלינו לכוון את הלימוד שלנו שיתאים לאויר הקדוש והמחכים של ארץ ישראל. כאשר אנו לומדים, אנו צריכים לשאול: מה דבר ה' העולה מן הסוגיא, מה החכמה האלוקית בסוגיא הזו?
כאשר מודעים לפעולת אוירא דארץ ישראל ומחפשים זאת בלימוד - ניתן גם למצוא. בזכות הנבואה יש בארץ ישראל השראה שניתן על ידה להבין את ההנהגה האלוקית, בסוגיות וגם בעולם.
בארץ ישראל מתרגלים להביט על העולם במבט עמוק. מבינים מה באמת קורה בהתרחשויות סביבנו. לא ניזונים רק מהחדשות, אלא ממבט מעמיק על המציאות. מבינים מה דבר ה' שעולה אלינו מן המציאות, מה הקב"ה אומר לנו במלחמה שאנו בעיצומה?
בדרך כלל אומרים על כך: אין לנו כלים לדעת מה ה' רוצה לומר לנו. אך בארץ ישראל יש לנו כלים. אנו בארץ הנבואה ויש לכך השפעה על כל אחד ואחד. אנו יכולים לענות גם תשובות לשאלות עמוקות של הנהגת העולם.
הדבר הזה הוא המבדיל אותנו מן העמים. "שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורץ אמת". הנקודה הישראלית המיוחדת שבה אנו נבדלים מאומות העולם, היא הנבואה. לכל אחד ואחד מישראל יש השראה מן הנבואה, אם רק יהיה מודע לכך ויאמין בכך. זהו ההבדל בינינו ובין העמים.
בימים אלו אנו צריכים להדגיש את מעלתנו על פני אויבינו. יש לנו כלים שאין לאומות העולם, כדי להביא לעולם את דבר ה'. אם נצליח להופיע את הכלי הזה של הנבואה בצורה גדולה - זה יהיה הנצחון שלנו על אויבינו, וזה ישפיע גם על המערכה הצבאית.
כל אחד ואחד ששואף לכך, יכול להטות את הכף. די ב"חדא כנישתא" שתבין שארץ ישראל ראויה לנבואה, ומכוחה יבקשו להבין את עומק התקופה וההנהגה האלוקית בעולם. גם אדם אחד שזו שאיפתו - יכול להפוך את העולם, ציבור שלם שעוסק בכך - על אחת כמה וכמה.
משימה זו מוטלת עלינו, היושבים כעת בישיבה. מי שבחזית - נלחם. אך מי שבישיבה - יש לו נשק בלתי קונבנציונלי, קישור לנבואה ולדבר ה'. זה קשור לכל אחד ואחד מאיתנו. לכולנו יש "זכות אבות" שעל ידה אנו קשורים למעלת ארץ ישראל ולנבואה.
נזכה בע"ה להבנה עמוקה של התורה ושל המציאות, ולנצחון גדול על אויבינו.
הרב ויצמן
