אמו של מרן הגר"א שפירא הייתה אלמנה שפרנסה את בני ביתה בקושי רב. ביתה של אמו
היה גדול יחסית, וכך יכלה להשכיר חדרים בביתה ומשכירותם נעזרה מעט בפרנסת בני
ביתה. והנה, את חדרו שלו השכירה אמו לשני בחורים מיוחדים, הלא הם: דוד רזיאל הי"ד
ויאיר שטרן הי"ד – שניהם היו מפקדים באצ"ל (קודם הפילוג בין האצ"ל ללח"י). בחדר
הקטן היו שתי מיטות, ורבינו ראש הישיבה שהיה חוזר בלילות מהישיבה סיפר כיצד היו
מתחלקים שלשתם בשתי המיטות. בדרך כלל יצא כך שבכל פעם יצא האחד מהבחורים-
המפקדים לפעולה לילית, פעם יצא זה ופעם יצא השני, כך שהייתה מיטה פנויה עבורו בדרך
כלל, אך כששניהם נשארו ולא היתה פעילות מיוחדת, ולא נשארה לו מיטה פנויה עשה
רבינו "משמר", היינו שהעביר את כל הלילה בלימוד.
לאחר זמן, כשעמדו שני המפקדים על אופיו המיוחד של ר' אברום, מתוך שיחות רבות
שניהלו, ראו את התמדתו וכח רצונו האדיר בעמל התורה, פנו השניים באחת ההזדמנויות
לרבינו והציעו לו להצטרף לשורות האצ"ל, שכן בכוחות הנפש הגדולים שראו אצלו הגיעו
למסקנה שאם יפנם לכיוון המאמץ המלחמתי בבריטים, בלי ספק ישיג הישוב העברי הישגים
משמעותיים על לוחמים כאלה, וכיון שידעו שיהיה קשה לשכנעו אמרו לו שאם יענה
לבקשתם יכתירוהו מיד כמפקד וישבצוהו בסגל הפיקוד. רבינו חייך והשיב להם שמפקדים
צריך גם בעולם התורה".
