דוקא אם שמע בישן תשמע בחדש.
“If you heed the old, you will heed the new” (Berachot 40a).
אחד מהיסודות המציל את המחשבה מכליון, הוא ההתעמקות בהישן.
One of the foundations that rescues thought from annihilation is delving into the old.
יעלה החדש ויפרח, יציץ ציץ ויפרח וישגא מאד, בכ"ז אנו צריכים תמיד לעומק הרוח של הישן.
That which is new will rise and flower. It will blossom and flower and greatly increase. Nevertheless, we always need the depth of the spirit of the old.
ביותר הדבר אמור בהשקפות רוחניות מופשטות, וממילא הולך הדבר ומשתרג על עוד המון סעיפים המתיחשים להן.
This matter is pertinent, most of all, to abstract spiritual perspectives, and [this matter] extends [to affect] a multitude of other branches that relate to [these perspectives].
כל אשר רוחו נשאו לתור בחכמה, לדעת את רוח המדע הנאצל ברום חפשיותו, שיוכל להיות מתואר בזמנינו, הוא ודוקא הוא, ימצא אז את אוצרו, רכוש רב, כאשר יפנה אל הישן, אל התורה והמסורת, אל כל דברי חכמים וחדותם, אל ההגיון הגלוי והצפון.
The more that [a person’s] spirit raises him to travel upon [the paths of] wisdom, to know the spirit of awareness that emanates [from] its unencumbered height and that can be described in our times, [this person], and precisely he, will find his treasure, a vast property, when he turns to the old, to the Torah and to the tradition, to all of the words of the sages and their enigmas, to [the Torah’s] thought, whether revealed or hidden.
כל העושר יחד יציב לפנינו את קומת המחשבה במלא חטיבתה.
All of [this] wealth together sets before us the stature of thought as a fully [integrated] unit.
שוכח הוא הזמן בשאון גאונו, לדבר ע"ד הבורא, נחלש הוא מעז ההרגשה לברך את שם כבודו, נרפה הרוח מבהלות לצים ריקי מוח, והרעיון מתבלה והרגש מטפש.
The [present] era forgets, in the clamor of its pride, to speak about the Creator. It is weakened, due [its] extremity of feeling, so that it does not bless the glory of His name. The spirit is enfeebled by the agitations of scorners who are empty-minded. Thought withers and feeling grows obtuse.
צריך לשבר כבלי ברזל כאלה, בחופש ובגבורה צריכים לשוב אל הישן, אל הסגנון הבריא, אל הדרת קודש, להכרת היוצר והיצירה, להרגשת הטוב והמטיב.
[A person] must break these iron cables with freedom and with might. [We] must return to the old, to the healthy mode, to the holy glory, to recognize the Creator and creation, to feel [that He] “is good and does good.”
תשתחרר אז השירה, ינשא הפיוט למרומי שמיו, וכל השקפות העולם הנובעות מהחיים והטוב, המקושרות עם הטוהר והצדק, בין שהן השקפות גלויות, מתבארות בשכל והגיון, בין שהן השקפות גנוזות, אשר רק הסקירה הרזית ומעין של רוח הקודש, באיזה אופי שהוא מפכה פלגים כמו אלה. הכל צריך שיבואר, שיפורש, שיוסבר ויגלה;
The song will then be freed, the hymn will rise to the heights of its heavens. And all of the perspectives of the world that come from life and goodness, that are connected to purity and justice—whether they are revealed perspectives, [which may be] explained with intellect and logic, or whether they are hidden perspectives, which only the mystical overview and the wellspring of divine inspiration, in whatever manner, pours forth such streams—everything must be clarified, interpreted, appraised, and revealed.
ולא יבינו כל רשעים - אין בכך כלום, כי המשכילים יבינו.
And [even if] none of the wicked will understand, that is of no account, because the wise will understand.
החופש העליון של המחשבה יבטל את זחיחות הדעת ואת קטנות האמנה, ודברים שלא נשמעו סופן להשמע.
The supernal freedom of thought will nullify arrogance of mind and smallness of faith. And words that were not understood will in the end be understood.
והשמיעה תתקבץ לקשב גדול, לכח חודר, לקול מעורר, משיב נשמות נדחות למעון רבצם, מחזק רוחות נכשלים מכובד פשעם, משים שפלים למרום ומשגב קודרים ישע.
And [that] understanding will gather together to [become] a great focus, a penetrating power, an arousing voice that restores banished souls to their tranquil home, that strengthens spirits that stumble under the heaviness of their sin, that places the lowly in the heights, “and those blackened are exalted by salvation” (Job 5:11).
