לפני כשבועיים ימים הלך לעולמו 'רבי אלתר', הלוא הוא רבי אלתר יכנס ז"ל, הרבי האהוב ששירו הפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה היהודית בארץ ובעולם. עם הגיטרה והחיוך המיוחד שלו, בקולו המיוחד ובשירו הקליטים, נכנס לליבותיהם של ילדי ישראל. שעות של שירים וסיפורים סביב מעגל השנה נשמעים בשקיקה על ידי ילדי תשב"ר.
נדמה, כי אם היינו צריכים להכתיר את ה'ממשיך' (במלעיל) לרבי אלתר, הרי שמצאנו אותו. זהו בנו, יבדל לחיים ארוכים, ר' מרדכי יכנס. חמוש בגיטרה, חיוך ענק ושירים מהלב, נכנס רבי מרדכי לכיתה א' וכמו אביו, הוא מוסר את חלקם של השיעורים עם גיטרה, בשירה וזמרה.
ככלות השבעה על אביהם ז"ל היקר והאהוב, ולאחר שחזר לביתו שבפלורידה והתאושש מעט מן הדרך, שוחחנו עם רבי מרדכי לספר זיכרונות מבית אבא ולשתף על עבודתו החינוכית עם ילדי תשב"ר בשילוב הגיטרה.
ממשיך בדרכו של אבא
"הגעתי לפני עשרים ואחת שנים לפלורידה. הם חיפשו מלמד לכיתה א'", פותח רבי מרדכי בלבביות את שיחתנו, "אבא היה מאוד אוהב לבוא לכאן. הוא אמר שהשכונה שלנו היא עיר בתוך פארק".
"בזמנו, בית הספר היה קטן ואני לימדתי כיתת 'מכינה' וא' ביחד. רוב השנה אני מלמד בכיתה א' ועכשיו אנחנו מתכוננים למסיבת חומש שתתקיים בעוד שבועיים. לאחר חג הפסח נתחיל ללמוד עם הילדים חומש", מציין רבי מרדכי.
"אומנם אבא היה גר בארץ ישראל, אבל הוא שמח בשבילנו שיהיה לנו הכי טוב עבורנו. הפתיע אותי שלמרות שהוא הגיע מאמריקה לארץ ברוב אהבתו את ארץ ישראל, בכל אופן הוא שמח עבורי שטוב לי שם בפלורידה. כשהוא שאל רב על עובדת מעברי לחו"ל, אמר לו אבא שאני לא עובר לחו"ל אלא ממשיך את ארץ ישראל לפלורידה".
רבי מרדכי מציין שמאות אנשים מהארץ והעולם הגיעו לשבעה לנחם, חלקם אנשים שאף שלא הכירו אישית את רבי אלתר, אך חשוב היה להם לבוא לנחם כהכרת טובה על שיריו.
כפי שאני מבין, אתה עצמך מנגן בגיטרה...
"אני מנגן בגיטרה", משיב רבי מרדכי בחיוב, "כשגדלים עם אבא כל כך מיוחד, לומדים וסופגים. אז באתי לכאן, כאמור, ללמד, ובסגנון של אבא אני מלמד עם מוזיקה. יחד אנו שרים בכיתה".
רבי מרדכי משתף: "כשהגעתי לאמריקה שאלו אותי אם אני רוצה להתפלל לפני העמוד בראש השנה. התקשרתי לאבא, לבדוק אם אני מוכן עם המנגינות והנוסח, הייתי אתו על הקו שעתיים. עברתי על הנוסח והניגונים. פה ושם הוא העיר, אבל רוב הזמן אני ניגנתי את הניגונים. התפלאתי על עצמי איך אני מכיר את כל הניגונים כל כך טוב ואז נזכרתי שהוא היה חזן ואנחנו הילדים היינו יושבים לידו.
"זה מוסר השכל לכל מורה והורה, רק מלשבת ולשמוע – אתה סופג את התפילות והנוסח. הכל בתוכנו".
אז אתה ה'ממשיך' של אבא אפשר לומר...
"כולנו ממשיכים", מצטנע רבי מרדכי, "זכינו באבא כל כך מיוחד. בהיותו בבית הרפואה הוא אמר לנו 'תהיו ביחד'. ב"ה כולנו ביחד והוא אמר את זה רק כדי לחזק אותנו, כי כל האחים מאוחדים".
"בעניין החינוך", עונה רבי מרדכי לאחר רגע של נשימה, "אני היחיד שמלמד תשב"ר וממשיך בדרך הזאת".
ומנקודת מבטך, איך משפיעה המוזיקה על ילדים?
"תתחיל ממני קודם, איך המוזיקה של אבא עושה לי טוב על הלב", מחייך רבי מרדכי, "לפעמים שהקפה 'לא עשה את זה' – המוזיקה של אבא עושה את זה. אני מדליק איזה שיר של אבא שייתן לי את ה'סוכר' והיום נראה טוב יותר.
"ולגבי הילדים, זה מדהים לראות כמה אנשים באים ואומרים 'אני לא זוכר כלום מכיתה א' חוץ ממי היה הרבי שלי וכל השירים ששרנו'. זה היה הכוח של אבא. לקחת מחודשי השנה ולהפוך את זה לשיר", וכאן, מבלי שהוא יכול לעצור את עצמו מתחיל רבי מרדכי לשיר את המנגינה הידועה של רבי אלתר ז"ל על חודשי השנה: "ניסן, אייר, סיון"...
רבי מרדכי מציין: "לאבא היה את החוש, לי הכל הגיע על מגש של זהב".
אי אפשר לתאר את מעלת השירה
תוכל לספר לנו סיפור שלעולם לא תשכח עם אבא ז"ל?
לרבי מרדכי סיפורים לרוב. הוא בוחר שניים: "אחרי הקורונה הגיע אבא לארה"ב ומכיוון שהוא חלה בקרונה, הוא נשאר כאן. באותה תקופה הוא איבד את קולו. אחי התקשר אלי ואמר שאנשים רוצים שאבא יקליט אבל לצערנו הוא לא יכול. החלטנו שהוא יעשה את כל המוזיקה ואני אעשה את השירה עצמה.
"מצאתי אולפן בפלורידה של אדם לא דתי והגענו אליו להקליט. אבא הגיע לחלק שלו בהקלטה והתחיל לדבר. איך שאבא אתחיל לדבר, מנהל האולפן עזב את המחשב והעיניים שלו נדבקו באבא. הוא לא הוריד ממנו את העיניים.
"לאחר שאבא יצא הוא אומר לי 'אבא שלך אלוף'. פעם אחת הקליט והכל יצא חלק. אנחנו הרי יודעים שתמיד יש עריכות ואילו אצלו הכל היה חלק. ואז הוא אומר לי עוד משהו 'אבא שלך דיבר למיקרופון אבל הוא דיבר כאילו הילדים יושבים מולו ואת זה אף פעם לא ראיתי'".
"מאולפן לאולפן, אספר לך על משהו שקרה לנו באולפן בארץ", ממשיך רבי מרדכי לסיפור השני, "עשינו הקלטות של חנוכה עם ילדים ויש שם שורה: "הלוואי ויום אחד נהיה תלמידי חכמים", הילדים הגיעו להקליט את השיר וכשהגיעו לסוף השיר הם לא יכלו להגיע לטון הגבוה של סיום השיר. רק אחרי כמה פעמים הצליחו להקליט נכון.
"לאחר שהם סיימו הם יצאו לחדר ההמתנה, שם היתה קבוצה של לא דתיים שחיכו להקליט שירים שלהם. שמענו שכל אותם צעירים שרו לעצמם 'הלוואי ויום אחד נהיה תלמידי חכמים'...".
"מי יודע אולי אחד מהם כיום כבר בישיבה בירושלים", מחייך רבי מרדכי, "אין לתאר את הכוח של השירה. אי אפשר לדעת לאן זה ייקח אותם".
רבי מרדכי לא יכול להתאפק והוא מספר עוד סיפורים על אבא, רבי אלתר ז"ל: "אחד מהאנשים שבאו לבקר בשבעה סיפר שהנכד שלו, בן השש, אמר לאמא שלו לפני שהוא הולך לישון: 'אמא אני רוצה לשמוע רק סיפורים של רבי אלתר'. היא שאלה אותו 'למה רק אותו?', והוא ענה: 'כל הסיפורים של רבי אלתר אמיתיים, וגם אם לא, יש כל כך הרבה מוסר השכל שאני רוצה דווקא אותו'. אח, טהרה של ילד בן שש".
"רבי סוקי בארי, אף הוא מלחין ויוצר, היה עובד עם אבא ופעמים רבות הוא היה מגיע אליו אחרי שאבא היה מסיים ללמד. לא פעם הוא ראה את אבא יושב על כיסא אחר, פעם בצד הזה של הכיתה ופעם בצד אחר. הוא שאל אותו: 'למה כל פעם אתה יושב בכיסא אחר?', ענה לו אבא: 'אני יושב על כיסא שונה כדי להרגיש איך הילדים רואים את הרבי, איך הם מסתכלים על הכיתה מהכיסא שלהם. אני צריך לשים את עצמי בנעליים שלהם'".
אתה עצמך מלחין שירים?
"הלחנתי כמה. אני שר אותם בעיקר בכיתה ובאירועי חלאקה וכדומה, אך את רוב השירים יש מאבא".
איזה שיר הכי פופולרי של אבא?
רבי מרדכי מחייך: "כולם טוענים ש'פרעה בפיג'מה באמצע הלילה' זה השיר המנצח, כמו גם 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.
"לא פעם שאלו אותי 'אבא הפסיק להוציא שירים?', ואני רוצה שיידעו, אבא תמיד חשב עד הרגע האחרון איזה שירים אפשר ללמד את עם ישראל כדי שיצאו עם איזה מוסר ואיזה חינוך. הוא רצה שכלל ישראל יכירו את שיריו. כסף היה בצד. הדבר הראשון היה שכלל ישראל ידעו את שיריו".
"יש לנו את הזכות להפיץ את שיריו", חותם רבי מרדכי בערגה.
