ויש למלך להתנות עמהם שיקח חצי ממונם או הקרקעות, ויניח כל המטלטלין או המטלטלין ויניח הקרקעות כפי מה שיתנה. {רמב"ם הלכות מלכים ו-ב]
דברי הרמב"ם כפי שהם לפנינו אין להם ביאור לכאורה, דאין טעם למש"כ חצי ממונם או הקרקעות, ואח"כ ויניח כל המטלטלין, וודאי ט"ס יש כאן בנקודה, וכך צ"ל, שיקח חצי ממונם, והאי חצי היינו או הקרקעות ויניח כל המטלטלין, או המטלטלין ויניח הקרקעות, אלא שגם זה צ"ב, א' מהיכ"ת דהמטלטלין הוי חצי והקרקעות הוי חצי מדקרי לה הרמב"ם חצי ממונם, וודאי משכח"ל שווי דזה הרבה יותר מזה, ב' מ"ט במטלטלין כ' הרמב"ם ויניח כל המטלטלין, ובנוטל המטלטלין כ' הרמב"ם ויניח הקרקעות, ולא כ' כל הקרקעות, ג' צ"ב לשון להתנות שכ' הרמב"ם דמה ענין תנאי לכאן, והו"ל למימר שיעור וגדר במס שיתכן כך או כך, ומה זה ענין לתנאי, ובעיקר אינו מובן סברת הדבר מה הענין של או מטלטלין או קרקעות, ולא מקצת זה או זה, ובפרט שבעניותי לא מצאתי מקור לזה גם לאחר חקירה ודרישה, ובע"כ סברא היא, ומה היא הסברא של חצי זה בכה"ג דוקא, וכן שחצי דוקא, והדברים מתמיהין.
ואולי י"ל, בהקדם מש"כ הרמב"ם בה"א, שענין המס הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם, ולא כן מבואר בדברי הרמב"ן בפי' עה"ת בפ' שפטים שם, עיי"ש שכ' וז"ל, דמס הוא שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין לבנות בית למלך וערי המסכנות, הרי שלאו דוקא למלך וע"י המלך הוא, אלא ה"ה גם ע"י סנהדרין, וכמו"כ לענין העבדות מבואר שם ברמב"ן, שהוא שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו וכו', ואילו בדברי הרמב"ם נת' לעיל בה"א, שהעבדות הוא מש"כ הרמב"ם בעבודת המלך בגופם, הרי שאין העבדות אלא למלך, ולא כמוש"כ הרמב"ן לכל איש מישראל, וצ"ל בביאור המחלוקת, דלדעת הרמב"ן הכיבוש הוא עבור כל ישראל וה"ה המס והשיעבוד הבא במקום הכיבוש, ומש"ה העבדות היא לכל אחד מישראל, וכמו"כ המס נקבע ע"י כל ישראל, דהיינו או מלך שהוא הכלל, כמושנ"ת בח"א בפ"ג ה"ה, וכמו"כ סנהדרין שכ' הרמב"ן, הוא מדין הכלל שיש ענין זה לסנהדרין, כמוש"כ בח"א בפ"א ה"ג מדברי הרי"ז הלוי, ולעיל בפ"ה ה"א וה"ב, אכן דעת הרמב"ם היא כמושנ"ת בדעתו בח"א בפ"ד ה"י, שיסוד קנין הכבוש והבזה במלחמה, למלך הן, אלא שיש בזה דיני חלוקה מכח המלך, עיי"ש, וכ"ז בקנין כיבוש, אבל מס ועבדות אין בהם דיני חלוקה אלו, והדר דינא שעיקרן למלך הוא, ומש"ה לא כ' הרמב"ם קביעת המס אלא במלך, וה"ה קנין העבדות למס אינה אלא למלך (וקצת צ"ע מקראי דיהושע פט"ז, ושופטים פ"א, על כיבוש כל שבט ושבט שנאמר בו ויהי למס, עיי"ש, ובע"כ הוא ע"י סנהדרין של אותו השבט דלא הי' אז מלך בישראל, וצ"ל דמלחמת כבוש הארץ אין זכותה למלך, כמושנ"ת שם בפ"ד ה"י, ומש"ה בזה מודה הרמב"ם שהמס הוא ע"י הכלל דהיינו סנהדרין של כל שבט ושבט, או ע"י נשיא השבט, וי"ל).
ולפי"ז י"ל, לפי המבואר בדברי הרמב"ם לעיל בפ"ד ה"י דהקרקעות שכובש המלך הכל שלו, ורק בשאר הבזה נוטל המלך מחצה ושאר אנשי הצבא מחצה, עיי"ש בה"ט, ומבואר מזה שמצד עצמו ב' עניני ביזה וכבוש הוי, א' ענין מיוחד של הקרקעות שע"ז דין חלוקה מיוחד משאר הבזה, בזה שהמלך נוטל כולו, וב' דין ביזה במטלטלין שאע"פ שנת' שם שגם זה עיקרו למלך הוא, מ"מ מדחזינן דיש לו דין ליתן חצי לאנשי המלחמה, מבואר שעכ"פ דין אחר של ביזה וכבוש הוא, ומש"ה יש בו דינים אחרים מכבוש הקרקעות, ולפי"ז י"ל שדין הרמב"ם כאן אינו אופן של אשוויי מס (וכמשמעות דברי המג"ע כאן עיי"ש וי"ל) שהמס אינו ענין לתנאי, אלא למה שיטיל עליהם המלך אח"כ לאחר שישלימו, כפי צרכו וראות עיניו, אלא הוא דין נוסף עמש"כ בפרשה דע"י קבלת מס ועבדות אין עושין עמהם מלחמה, דמ"מ יש למלך זכות שלא להפסיד זכותו לביזה וכבוש בקרקעות ובמטלטלין, והיינו להתנות שכ' הרמב"ם שהוא כגדר תנאי, שאמנם במס ועבדות מצד עצמו צריך לקבל השלום, אבל מ"מ כח המלך להתנות הקבלה באופן שלא יפסיד ע"י השלום את זכותו לזכי' שע"י המלחמה, וזכות זו הרי כנ"ל בתרי מילי הוי, א' דין זכי' של קרקעות, וב' דין זכי' של מטלטלין, ואמנם א"א לו להתנות לקבל כל מה שיזכה במלחמה, דסו"ס עכשיו אינו עושה מלחמה וזכותו היא רק שלא להפסיד זכותו לביזה, וקרקעות ומטלטלין שהם ב' עניני ביזה, בכל אחד מהם יש קיום דין ביזה דמלך, ושוב א"א לעכב השלום, אלא שיכול לבחור בין ביזת קרקעות לביזת מטלטלין וכמוש"כ הר"מ, ומבואר היטב מש"כ הרמב"ם או הקרקעות ויניח כל המטלטלין ולא כ' כל בקרקעות, דאו דלמשנ"ת גם כשנוטל המטלטלין אינו נוטל אלא מחצה שהי' זוכה בו במלחמה, וא"כ הנפק"מ בין נטילת הקרקעות או נטילת המטלטלין אינה אלא לענין כל המטלטלין, שמניחם כשנוטל הקרקעות, ומשא"כ כשנוטל המטלטלין אינו מניח כולם אלא חצי, ומשא"כ בקרקעות אין הנפק"מ לגבי כולן או מקצתן, אלא לגבי אי נוטלן או לא, ומש"ה אין מקום לפרש שמניח כל הקרקעות, שהרי בלא"ה הנידון הוא על כולן, או די"ל דאדרבה איפכא קמ"ל הרמב"ם, שאמנם במלחמה מדין חלוקת שלל יש דין מחצה לאנשי הצבא, אבל כאן שאין חלוקת שלל, הדר דינא שזכותו היא ג"כ לכל המטלטלין, וזהו שכ' הרמב"ם דרק בשנוטל הקרקעות הרי הוא מניח כל המטלטלין, ומשא"כ באינו נוטל הקרקעות הרי הוא נוטל כל המטלטלין, וכ"ז קמ"ל במטלטלין, אבל בקרקעות פשוט הוא שהנידון הוא על כולן, ומש"ה לא הוצרך הרמב"ם לאשמעינן ענין זה בקרקעות.
ומבואר ג"כ מש"כ הרמב"ם חצי ממונם, אע"פ שכנ"ל אינו חצי בערך ובשוויות וגם לא בכמות, די"ל הכונה בחצי, היינו לא מצד הממון אלא מצד זכויותיו בממון, שכנ"ל ב' זכויות אית לי' א' זכות בקרקע וב' זכות במטלטלין, וע"ז ביאר הרמב"ם דחצי ממונם דהיינו חצי זכות בממונם, יש לו להתנות לקבל בשלום, או די"ל במש"כ ראב"ע בפ' תרומה (שמות פכ"ו י"ב) עיי"ש במש"כ חצי היריעה העודפת וכו', דיש חצי שהוא בדרך קירוב, כמו וחצי שבט המנשה, עכ"ד, והיינו חצי יתכן בלשון חלק ולא כהגדרה על כמות, וה"ה כאן חצי היינו חלק אחד מב' חלקים, וכנ"ל שהם ב' דיני זכי', ועי"ז ב' חלקים מיקרי.
וי"ל בזה סיום דברי הרמב"ם שכ' כפי מה שיתנה, דאם כונתו כפי מה שיתנה היינו או קרקע או מטלטלין הרי כבר כ' זה בפירוש בדבריו, ומה הוסיף עכשיו, ואם הכונה שיכול להתנות גם בדרך אחרת ולקחת הכל או קצת מזה וקצת מזה, א"כ הכל תלוי ברצונו, ומה הוצרך הרמב"ם לפרט או חצי דמטלטלין או חצי דקרקעות, ובלא"ה יקח מה שירצה אחרי שהוא תלוי ברצונו, ולמש"כ י"ל, לפימשנ"ת בח"א בדברי הרמב"ם בפ"ד ה"י שאחרי שכ' דיני חלוקת הכבוש והביזה, כ' שבכל אלו הדברים דינו דין, ונת' שם דאמנם כ' הרמב"ם דיני חלוקה כפי המבואר בתורה, אבל קמ"ל כח מלכות לאשוויי דיני חלוקה וזכותו בה כפי רצונו, ועי"ז החלוקה לפי קביעתו היא, ולא כמוש"כ שם הרמב"ם, עיי"ש, ולפי"ז ה"ה כאן מיירי הרמב"ם בענין זה, דאמנם כפי דיני השלל שנת' בדברי הרמב"ם, איכא ב' דיני זכי', ועי"ז זכותו לחלק אחד מהזכי', נותנת לו זכות או לקרקעות או למטלטלין, אבל כח המלך הוא לשנות דינים אלו ולקבוע דיני ביזה באופן אחר, של קרקע אחת ושאר כל המטלטלין והקרקעות, ובכל צורה שירצה, שהרי בכל הדברים האלו דינו דין, ועפ"י דינו זה ישתנה זכותו לחלק מהשלל ממש"כ הרמב"ם, שיתכן לאשוויי חלק באופן אחר לגמרי, וכן יתכן לאשוויי ע"י מלך את הקרקעות והמטלטלין לדין ביזה אחת ואז יזכה בכל, ומש"ה סיים בזה הרמב"ם שהכל תלוי כפי מה שיתנה, שאם יתנה אחרת ישתנה הדין, ומ"מ כל שלא שינה המלך את הדין איכא דין חלוקה של מטלטלין וקרקעות שע"ז כ' הרמב"ם את הדין של חלק זה או זה, וכמושנ"ת.
מורנו ורבינו הגאון המופלא רבי דוד זצ"ל שלשמו ולזכרו תאות נפש
