כשם שההויה המוחשית היא טבועה על התנועה התדירית, כן ההויה הרעיונית טבועה היא על השמחה הבלתי פוסקת, שמח הוא העולם, שמחה היא ההויה הפנימית כולה.
Just as sensory existence is impressed upon continuous movement, so [too] ideational existence is impressed upon unceasing joy. The world is joyful. All of inner existence is joyful.
מעכבים חלקיים משביתים תנועה חלקית, ומעכבים כדוגמתם בעולם הפנימי משביתים את השמחה.
Partial obstructions partially stop movement. And obstructions of that type in the inner world stop joy.
יורד הוא רוח החיים מתנועת שמחתו העצמית, ע"י ההשבתות של אסורו בעבודת החיים הטבעיים הגלמיים, משלים הוא את חוסר שמחתו בתקוות אושר, שהוא מציירם לפי מצבו;
The spirit of life descends from the movement of its intrinsic joy due to the stoppages [caused by] its imprisonment in the work [required in] natural, unformed life. For its lack of joy, it substitutes hopes of happiness, which it visualizes in accordance with its situation.
הולך הרוח ומתגדל, ומכיר ביותר מדי גדלו, את האפסיות שבתקוות הללו, ונקודת שמחתו יורדת, עד שהוא מתגדל כ"כ, עד שהוא מכיר שאין כל סבה להשבתת השמחה המקורית, השמחה ההויית, שמחת מעון עולמים, ואינינו נזקק עוד לרקם ציורי תקוות נובלים.
The spirit continues to grow [until] it recognizes clearly, in accordance with its growth, the sorts of emptiness in those hopes, and its core of joy descends. [But] it [continues to] grow a great deal, until it recognizes that there is no reason for the stopping of the original joy, the existential joy, the joy of the “eternal habitation,” and [that the spirit] need no longer weave images of disappointing hopes.
וצדיקים ישמחו יעלצו לפני ד' וישישו בשמחה.
“And the righteous will rejoice, they will exult before Hashem and they will delight with joy” (Psalms 68:4).
