סימן רע
אי מותר לראות במשחק הימורים שעושים גוים ובדין משחק בקוביא
מע"כ ידידי וכו' הי"ו.
בדבר השאלה אי מותר לישראל לצאת ולראות שחוק העמים כשממרים ומריצים את הסוסים (רעיס טרעק בלע"ז) וכל הקודם סוסו ירויח וזוכה בפרס וקורין לו (הארס רעיס בלע"ז) אי יש בזה איסור משום משחק בקוביא או שדומה לצידת חיות ועופות שאסרו בפ"ק דע"ז י"ח ב'.
הנה כנראה דשאלה זו הוא רק לראות משחוק העמים ולא להרויח במשחק אבל באמת בתרוייהו השאלה ולענין להרויח יהי' הדבר תלוי אי זה הוא אומנתו או שיש לו אומנות אחרת בכדי שיפסל לעדות ועיין משנה סנהדרין פ"ג מ"ג ואלו הן הפסולין (לעדות) המשחק בקוביא והמלוה ברבית ומפריחי יונים ופי' הרע"ב מפריחי יונים אית דמפרשי אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך ואית דמפרשי שמגדל יונה מלומדת להביא יונים לבית בעלים בע"כ ויש בהן גזל מפני דרכי שלום ובגמ' שם ולא יונה בלבד אמרו אלא אפילו בהמה חיה ועוף בשלמא למאן דאמר אי תקדמיה יונך ליוני היינו דמשכחת לה בהמה פי' רש"י דאפשר שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו וביד רמ"ה שמלמדה לרוץ כגון הפרשים שמריצים את סוסיהן ומתנין ביניהם שהקודם לחבירו יטול הימנו כך וכך וכו' ע"ש ועיין פ"י מהל' עדות ברמב"ם ובש"ע ח"מ סי' ל"ד סט"ז דהמשחקים בבהמה חיה ועוף ואומרים כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו שניהם וכל כיוצא בשחוק זה והוא שלא תהי' לו אומנות אלא שחוק זה הרי זה פסול לעדות מדבריהם.
הנה פשוט לפי זה דכיון דפסול לעדות דאסור לשחוק בשחוק זה ואף דלא אמרו אלא שאין לו אומנות אחר מ"מ נראה דאפילו יש לו אומנות נמי אסור לשחוק אלא דאם אין לו אומנות אחר פסול לעדות ואם יש לו אומנות אחר אינו נפסל לעדות מ"מ אסור לשחוק בשחוק זה דעכ"פ לא הוי אלא אסמכתא.
וכתב הסמ"ע דלדעת הרמב"ם אפילו יש לו אומנות אחרת כל שאינו מספיק לו לצורך פרנסתו והוצאתו נמצא דנתפרנס ג"כ ממעות שחוק זה ופסול הוא ומינה דכל שאינו מתפרנס ממעות שחוק זה ויש לו ממון אחר אפילו אין לו אומנות אחרת אינו נפסל ולדעת רש"י הרי איפכא ומהתימא על הרמ"א שלא הזכיר סברתו ועיין שו"ת מבי"ט ח"ב סי' ע"ח וא"כ פשוט דלשחוק בזה הוא אסור וכ"ש אם נהנה מהריוח אם מרויח.
אמנם לצאת ולראות השחוק למי שנהנה מזה לפום ריהטא ליכא איסור ברם ראיתי בשו"ת מוהר"י ברונא סי' ע"א שנשאל בשחוק שעושים כזה וכתב ז"ל דלא דמי לצידת חיות ועופות כי אין זה לשמחה אך ללמוד אומנות ולקנות סוסים ולרוץ בהם להנצל מאויבים וכתב וכן ראיתי לבעלי מעשים, אך בהא מספקנא אם מותר לילך ולראות כשמשמחים יחד לרכוב זה כנגד זה במוטות וכדים שקורין לטעדין ע"כ.
הנה מבואר מדברי מוהר"י ברונא הנ"ל דלא התיר לילך ולראות אלא משום דהולך ללמוד אומנות שיוכל לקנות סוסים לרוץ בהם שכך הי' מנהגם בזמנן אבל אם לא הולך ללמוד אומנות אלא לראות השחוק ולשמוח בשמחתם אסור וא"כ בדידן דאין בזה נדנוד לימוד שהרי סוסים כבר חלפו ועברו מהם מתשמיש בעלי בתים אלא שמחזיקים קצתם בארוות רק לשם שחוק זה וגם ההולכין לראות הריצה אינם הולכין רק לשם שחוק ולא לשם אומנות כלום וגם אין בזה כיום מציאות ללמוד באופן שילמדו מזה אומנות או היאך להנצל מאויבים א"כ נשאר האיסור הדומה לצידת חיות ועופות שאסור כמו שדימהו לראשונה וכ"ש הוא מהא דהולכין לרכוב זה כנגד זה במוטות דהתם עכ"פ הלימוד הראשון איכא אלא כיון דנעשה כבר לשם שחוק נסתפק בזה אי מותר כ"ש בדידן שהכל רק לשם שחוק ודאי אסור לכ"ע.
ומינה נראה שאסור לצאת ולהמרות גם במשחקים בכדור (באל פליי בלע"ז) לבד ממה שיש בו משום ביטול זמן יש בו משום איסור הנ"ל ובגמ' ע"ז י"ח ע"ב ת"ר ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם נחשים ואת החברין בקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים אלו מביאים את האדם לידי ביטול תורה ופרש"י כולם מיני שחוק וליצנות. הרי מבואר דבכל אלו יש בהם איסור משום אשר לא הלך וביטול תורה ועוד וא"כ זה אסור אפילו לראות על הראדיא או טעלעוויזיא דג"כ יש בו משום ביטול תורה כמובן ופשוט הוא אפילו נימא דאין בו משום מושב לצים שהרי בביתו הוא אבל אסור משום בטול תורה ומשום אל תשמח אל גיל כעמים ולכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ירחק מהם.
והשי"ת שמו יערה עלינו רוח טהרה ונזכה ללמוד תורה לשמה עבג"א בלב ונפש.
מנשה הקטן
