יש משפחות שמאמצות ילדים, ויש משפחות המקבלות ילדים לאומנה (בניקוד: אָמְנָה).
אומנה היא הסדר זמני בין המדינה לבין משפחות המסוגלות להעניק בית אוהב לילדים שהוריהם מתקשים לגדלם. המילה שקולה במשקל מילים כמו חָכְמָה, עָרְמָה, שָׂבְעָה.
את אומנה ירשנו ממגילת אסתר. במגילה מסופר שאסתר גדלה אצל מרדכי, והוא היה לה אומן: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם" (אסתר ב, ז). לקשר הזה המגילה קוראת אָמְנָה: "…וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" (שם, כ). אסתר הייתה אצל מרדכי באומנה, ולכן מילאה את דברו ולא אמרה לאחשוורוש את מוצאה. נעיר כי יש המפרשים את המילה אומנה לא כשם עצם מופשט אלא כצורת מקור בעלת כינוי הנסתרת: "בְּאָמְנָהּ" – כשהתחנכה (אצלו).
עוד מילה מקראית מן השורש אמ"ן שהפרשנים קשרו אותה לטיפול ולהדרכה היא אָמוֹן. בפרק ח בספר משלי החוכמה היא הדמות הדוברת, ובין השאר היא מספרת על היותה בת חסות של האל: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" (משלי ח, ל). לפי הפירושים המסורתיים אמון הוא חניך, מי שגדל אצל מישהו. בספרות המדרש פירשו את "אָמוֹן" במילה היוונית "פדגוג", כלומר דווקא האומן, המחנך. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם משקלה של המילה – משקל פָּעוֹל – המתאים למשמעות של עושה הפעולה (כגון במילים לָקוֹחַ, כָּרוֹז). פירוש אחר למילה אָמוֹן היא אָמָּן.
נזכיר כאן גם את המילים אִמּוּן, מְאַמֵּן ומְאֻמָּן – גם הן שייכות לתחום החינוך וההדרכה.
