מתוך ידיעה לקראת הבחירות לאספה המכוננת של מדינת ישראל:
המועצה הציבורית ליד "קול ישראל" החליטה ברוב קולות, לאפשר למפלגות השונות לשדר חומר תעמולה באמצעות המשדר של הרדיו הישראלי […] המועצה קיבלה את החלטתה בתנאי, שדברי התעמולה לא יכילו דברי וויכוח והשמצה על יריבים, אלא רק דברים הבאים להסביר את מהות המפלגה ואת מצעה לקראת הבחירות.
מעריב, 22 בדצמבר 1948
בעברית בת ימינו, ובייחוד בתקופת בחירות, נשמעת הרבה המילה תעמולה. מניין לנו מילה זו?
את המילה תעמולה מצאנו לראשונה בעיתונות העברית של שלהי המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים – בעיקר בעיתון 'המליץ' שיצא לאור ברוסיה הצארית. בכמה כתבות וידיעות משנת 1898 אפשר לראות שהמילה שימשה בעיקר לציון פעילות למען הפצת רעיון או אידאולוגיה. לפעמים המילה באה במירכאות ולצידה בסוגריים המילה הלועזית אגיטציא או אגיטציון.
הקישור של המילה תעמולה דווקא למילה אגיטציה – ולא למילה פרופגנדה המוכרת יותר כיום – עשוי לשפוך מעט אור על גיזרונה המשוער. אגיטציה בהקשר זה היא פעילות מרובה למען הפצתו של רעיון. המילה רגילה ברוסית ומשמשת גם בשפות אירופיות אחרות. מקור המילה אגיטציה בפועל לטיני המציין תנועה ותזוזה, פעילות ועשייה, אימון ותרגול. נראה אפוא שהמילה תעמולה חודשה על פי המשמעות היסודית של הפועל הלטיני, שהרי השורש עמ"ל מציין פעילות מאומצת וטרחה למען דבר, ואף משמש לעיתים במשמעות של אימון ותרגול, כגון בפועל התעמל (מלשון חז"ל). למעשה כבר בעיתון 'המליץ' עצמו מצוין הקשר בין המילים תעמולה ועמל: בידיעה מיום כ"ט בתמוז תרס"ג (24 ביולי 1903) העורך מסביר לאחד הקוראים כי "אגיטציה היא הערה לאיזה עמל נחוץ, לכן תקרא היום בשם 'תעמולה'".
במילונם של יהודה גרזובסקי (גור) ודוד ילין משנת תרע"ט (1919) המילה תעמולה מוגדרת "השתדלות רבה לטובת איזה דבר, התאמצות להפיץ איזה רעיון או ענין ברבים" – כלומר גם כאן אנו רואים קשר ברור בין התעמולה לעמל. במילונים מוקדמים יותר של גרזובסקי – "מלון של כיס מעברית לרוסית ואשכנזית" משנת תרס"ז (1907) והמילון "מלון רוסי–עברי–אשכנזי" שכתב עם אליעזר בן־יהודה משנת 1912 – המילה תעמולה באה במשמעות של טורח, מאמץ והשתדלות ולא במשמעות של פרופגנדה.
יהא משמעה המקורי של המילה תעמולה אשר יהא – אין ספק שהיא נחלה הצלחה רבה בלשוננו, וכיום כמעט אין שומעים את המילה פרופגנדה שבעבר הייתה רגילה מאוד בתקשורת העברית.
הערות
א. מי היה מחדשה של המילה תעמולה – קשה לדעת. ראובן סיוון שיער כי מדובר בדוד ילין (לשוננו לעם לא, תש"ם, עמ' 276), אך לא נימק את השערתו ולא הצלחנו למצוא לה שום עדות אחרת. במאמר מאת אברהם זינגער "על דבר השפה העבריה והרחבתה" (המליץ, 29 בדצמבר 1901) הכותב מייחס את המילה דווקא לאליעזר בן־יהודה: "ה' [=האדון] בן יהודה הוא סופר מובהק לכל הדעות ולא מעטים הם החדושים אשר הביא בשפתנו הטובים והנוחים להתקבל, אבל הרשות לנו להטיל ספק בדבר אם, למשל, חדושים כ'עזמה', 'תעשיה', 'תעמולה', 'תזמרה', 'רצינות' וכאלה רבים, שהם בודאי יבאו במלונו, כאשר הבטיחנו, טובים וראוים להתקבל בשפתנו אף אם רבים מתלמידיו המובהקים קבלו אותם ב'נעשה ונשמע' ומשתמשים כבר בהם, כמו להכעיס, בין לצורך ובין שלא לצורך". ואולם המילה תעמולה איננה מובאת כלל במילונו העברי הגדול של בן־יהודה (אך כאמור היא מובאת במילון התלת־לשוני עברי–רוסי–גרמני שכתב עם גרזובסקי במשמעות של טרחה והשתדלות).
ב. אברהם אבן־שושן קושר במילוניו את המילה תעמולה למילה הערבית עמיל שפירושה סוכן, ואולם אנו לא מצאנו יסוד לקשר זה – לא במילונים אחרים ולא בעדויות מוקדמות יותר על המילה כמובא לעיל. נציין גם כי המקבילה הערבית של המילה תעמולה גזורה משורש אחר ואיננה קשורה לעמיל או לעמל.
