לקמן ולהלן

 לקמן ולהלן

הביטוי הארמי לְקַמַּן מובנו 'לפנינו', 'בהמשך (הדברים)'.

ביטוי זה משמש בעיקר בטקסטים רשמיים ועיוניים ורווח במיוחד במכתבים ובמסמכים משפטיים. למשל: "ועל סמך כל האמור למעלה לוקח לו מדרש הלשון הרשות להציע ההצעות שלקמן:…" (תזכיר מחברי 'מדרש הלשון העברית' לנציב העליון בארץ ישראל, תרפ"ב)

מקורה של המילה לקמן בארמית: 'קַמַּן' היא מילת היחס קַמֵּי 'לִפְנֵי', בנטיית המדברים ־ַן, כלומר לְפָנֵינוּ.

מילת היחס קַמֵּי התגלגלה מן המילה קֳדָם (בהידמות הדל"ת). תהליך דומה חל גם במילים אחרות הנגזרות מן 'קדם'. המפורסמת שבהם היא המילה קַמָּא המוכרת מן הצירופים 'תנא קמא' ו'בבא קמא' וגם ממילים שנגזרו ממנה בעברית החדשה – קַמָּאִי וקַמָּאוּת.

במקורות חז"ל אין לקמן נפוץ במיוחד, ואולם בספרות הרבנית בימי הביניים התפשט שימושו כתואר הפועל במשא ומתן ההלכתי, הנזקק תכופות לציון סדר המקורות או הטיעונים. כך נעשה השימוש בו רחב לאין שיעור, והוא השתלב בטבעיות בלשון ימינו.

בעברית החדשה משמשות גם צורות מורחבות של הביטוי לקמן בתוספת מיליות: במילה דִּלְקַמַּן נוספה המילית הארמית דְּ־ (מקבילותיה בעברית הן שֶׁ־ או שֶׁל), ואם כך פירושה 'שלקמן', 'שלפנינו'.[1] במילה כְּדִּלְקַמַּן נוספה המילית כְּ בהוראת כְּמוֹ, ושיעורה 'כפי ש(מובא) לקמן'.

גם הביטוי לְהַלָּן משמש בימינו במשמעות 'אחר כך', 'בהמשך (הדברים)': "להלן מובאים כללי יסוד בתורת הניקוד".

לדעת רוב החוקרים להלן אינה אלא הָלְאָה המקראית, אלא שחלו בה שני שינויים: נוספה לה המילית לְ־; כדרכן של מילים בלשון חכמים שנסתיימו בהברה פתוחה (בדרך כלל בתנועת a) היא נחתמה בנו"ן: ל+הלאָה > להלָן. כך גם: למעלָה > למעלָן, למטָה > למטָן. ואולם לא מן הנמנע כי 'להלן' נשאלה מן הארמית: להל (או להלא) הארמית (במובן הָלְאָה) בתוספת הנו"ן.

הביטוי 'להלן' נקרה כבר בלשון חכמים אלא שבהוראה מעט שונה – 'הלאה מכאן', 'במקום אחר' – כלומר ההפניה יכולה להיות הן לפנים והן לאחור. כך למשל במופע הראשון במשנה 'להלן' מפנה לפסוק קודם: "[…] תלמוד לומר 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד, א) ולהלן הוא אומר 'על פי שנים עדים יקום דבר' (שם יט, טו) – מה להלן על פי שנים עדים, אף כאן על פי שנים עדים" (סוטה ו, ג).

כמו כדלקמן ישנו בעברית גם כְּדִלְהַלָּן, ושיעורו 'כפי ש(מובא) להלן'.

_______________________________

[1] המילית הארמית דְּ־ נוספה בעברית החדשה גם במקרים אחרים: ריבית דריבית, יום א' דחול המועד ועוד.