קשה לתאר אדם שעמד במשימה זו
יותר ממו“ר. כל חייו לא היה לו שום דבר
בחיים, רק מה השם רוצה ממני ברגע זה,
הוא לא התחבר לשום מציאות אחרת חוץ
מהשאלה כרגע מה יביא אותי לקיום רצון
השם.
רבי ברוך נולד במשפחה עשירה בשכונה
המנוכרת מאד לתורה, הוריו אמנם
אהבו תורה, אך לא ידעו יותר מדי מהו
תורה. סיפור ששמעתי ממו“ר ימחיש את
הדברים:
תלמידו ידידי הגאון רבי שלמה כהן
שליט“א פתח ישיבה בעיר חיפה, אולם
במשך כמה שנים היו גורמים ”ליברלים“
שונים שהחליטו להתנכל בכל צורה
אפשרית לישיבה בשם הליברליות. רבי
שלמה ביקש ממו“ר שיגיע ויחזק את
התלמידים, ומו“ר השיבו שבקרוב יש
חתונה של בחור מהישיבה בטבריה,
והוא יקדים את היציאה כדי לעצור קודם
בחיפה. רבי שלמה אמר למו“ר שבקרוב
הישיבה עורכת סיום וסידרו את תאריך
הסיום ביום ההוא ובזמן המתאים מבחינת
מו“ר.
אולם כאשר מו“ר הגיע למקום הוא
ראה מחזה לא שגרתי, עשרות צעירים
עם כלבי תקיפה אימתניים מתגודדים
באיזור. הוא שאל את רבי שלמה במה
מדובר. ורבי שלמה הסביר לו שזה ’הפגנת
הכלבים‘, אמנם בחור ישיבה בחיפה לא
מפחד מכלבים, אבל הליברלים מגיעים
עם כלבים שגם בחור חיפאי מפחד מהם
להפגין בשם חופש הביטוי.
מו“ר שהיה אז קרוב לגיל שמונים ניגש
אל הצעירים והסתובב בין הכלבים, ואמר
להם: תראו אני גדלתי בשכונת בוכרוב
בגבעתיים, אתם כנראה לו יודעים מה זה,
תשאלו את ההורים שלכם. כמה שאתם
חושבים שחיפה אדומה - שם זה היה
המעוז של מפא“י – היא היתה קרויה
שכונת הפועלים הראשונה. שם לא ידעו
בכלל מה זה ישיבה, שצריך להפגין מולה.
[אמנם על בנית בית הכנסת היחיד בשכונה היו
מאבקים רבים מתוך טענה כי בשכונת פועלים
אסור שיהיה ח“ו בית הכנסת]. כשהורי שלחו
אותי לישיבה תיכונית הסתכלו עלינו
כאילו נפלנו מהירח, כאילו אני הולך
בשכונה עם סיר על הראש. וכאשר משם
עזבתי ועברתי לישיבת פונביז‘ הם אפילו
לא הבינו את ההבדל. ותראו אותי היום
ראש ישיבה של 550 בחורים [היום כבר
מעל 700 ב“ה]. ואז הוא פנה בנימה אישית
אל המפגינים ואמר להם אל תתייאשו אם
אני הצלחתי להגיע לפסגה בעבודת השם
גם לכם יש סיכוי...