לפני כמה שנים התקיימה ועידת בישופים נוצרים בקפריסין, ובתום ימי הדיונים פירסמו את ההחלטה הבאה: "מציאת מפלט בעמדות תנכיות תיאולוגיות, תוך שימוש בדבר הא-ל, וכדי להצדיק חוסר צדק, זה דבר לא מקובל. אנו הנוצרים לא יכולים לדבר על הארץ המובטחת לעם היהודי. אין יותר דבר כזה "העם הנבחר". כל הגברים והנשים בכל המדינות הפכו לעם הנבחר. הרעיון של הארץ המובטחת, אינו יכול לשמש בסיס להצדקת היהודים לחזור לישראל ולעקור משם את הפלשתינאים. ההצדקה לכך שישראל כובשת את השטחים הפלשתינאים, אינה יכולה להתבסס על כתבי הקדש" (פורסם בעתונות).
לכאורה משמיטים הנוצרים בהודעה זו את הקרקע מתחת רגלי עצמם, שהרי אם אי אפשר להתבסס על כתבי הקדש, אין קיום לנצרות, שכן כל קיומם מהתנ"ך הוא נובע.
אך באמת אין הנצרות מכחישה מכל וכל את המשתמע מכתבי הקדש שהעם היהודי הוא העם הנבחר, אלא שטענתם ואמונתם היא, שמה שהיה פעם, שוב אינו תקף כבר אלפיים שנה. וכ"כ למה? כאן נכנס חטא העגל לתמונה. חטא העגל לדעתם היה הפרה בוטה של ברית סיני, וכתוצאה מחטא זה שבר משה את הלוחות, ובזה בטלה הברית. אמנם ה' חידש אותה, אך לא היה זה אלא ברית זמנית, עד שיכרות ה' ברית חדשה, כפי שנאמר בירמיהו "הנה ימים באים נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי" (לא, ל-לא).
לדעתם נבואת ירמיהו התממשה, נסתיימה ברית סיני שהייתה על המצוות המעשיות, בא המשיח והחלה ברית חדשה, ברית שאינה מבוססת על מצוות מעשיות, אלא על אמונה. וזהו שנאמר על אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
מכאן ואילך השתנתה המגמה האלוקית – אלו המאמינים בשליחותו של אותו האיש, הם מעתה הנבחרים, "ישראל שברוח" הם נקראים, לאפוקי מ"ישראל שבבשר", הם היהודים, הממשיכים להאמין במצוות המעשיות, הם הודחו ונידונו לגלות נצחית ולהשפלה. והנה המציאות מוכיחה את נכונות האמונה הזאת, ואת תורת החילופין, כבר אלפיים שנה.
הרמב"ן והמהר"ל, התמודדו בעבר עם טענות אלו, ובמסגרת זו נציג כמה משפטים מדברי הרמב"ן.
"הנה משה אדוננו ע"ה מזהיר אותנו בכל מיני התראה ואזהרה, המפחידנו בכל עניין פחד ואימה ככל הבאות עלינו. ויותר מהמה לא התרה בנו מעולם [ולא איים] שאם נאריך לחטוא, שיחליף אותנו באומה אחרת או ישכח אותנו לגמרי, ולא נכרת הברית אשר בינינו לבין אלקינו בקבלת תורתו על התנאי הזה [שנהיה העם הנבחר רק בתנאי שנשמור על התורה והמצוות]...לא כאשר משיבים עלינו רבים כגון המינים הפורקים עול, ועם נבל נברא יהלל, ויתר הדתות" (ספר הגאולה, עמ' רסג במהדורת שעוועל).
המשפט "ועם נבל נברא יהלל", מבוסס על משחק מילים. בתהילים (קב, יט) נאמר "ועם נברא יהלל י-ה", שאנו הנבראים מהללים את ה'. ואילו הנוצרים, שהם המינים כידוע, הם מהללים את הנברא, היינו אותו האיש שנברא ועשאוהו אלהים.
ובזה יצא הרמב"ן נגד ההשקפה הנוצרית, כאילו הברית עם ישראל אינה נצחית, ויש אפשרות לשנותה עקב החטא.
אמנם גדולי הראשונים והמפרשים כבר הוכיחו שחטא העגל לא היה חטא עבודה זרה במשמעות הפשוטה, ומ"מ הוא גרם נזק בל ישוער לישראל ולחילול השם. ואלו דברי הרב קוק זצ"ל:
"לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ה' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא הייתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה הייתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים".
אילולא חטא העגל היו ישראל נכנסים לארץ בגאווה, ואומוה"ע היו מקבלים אותם בשמחה, מתוך יראת הרוממות והבנה שהם שלוחי הא-ל ליצירת עולם מתוקן יותר. גם בימינו חתם המלך פייסל עם חיים ויצמן, לפני כמאה שנה על הסכם שבו הוא מודה בברכה האמורה לחול על האזור כשיגיעו לכאן היהודים. אך החטא הנמיך את קומתם של ישראל, העמיד אותם בשורה אחת עם שאר האומות, ונתן פתח לנצרות לטעון שה' המיר את היהודים בברית חדשה.
על כך נאמר בפרשה "כי פרעה אהרן לשימצה בקמיהם", וכ' הרשב"ם שהכוונה לשונאי ישראל לדורותיהם. אך ר' יוסף בכור שור בפירושו על אתר זיהה בכינוי זה את הנוצרים, וכך כתב: "האומות מלעיגות עלינו על עגל אחד שעשו אבותינו, והם עושים בכל יום תילי צלמים עד אין קץ".
בימינו ניצבים הנוצרים בפני בעיה עצומה. חזרת עם ישראל לארצו והפרחת השממה מוכיחים בעליל שתקופת הגלות נסתיימה, ושהסברי חז"ל בתורה הם הצודקים ולא הפרשנות המוטעית של הנוצרים. העם הנבחר נתון עדיין תחת ההשגחה האלקית. וע"כ אין להתפלא על המסמך החדש שפירסם הותיקן בחנוכה תשע"ה, וכך נאמר שם: תחת הכותרת "כי לא יִנחם אלקים על מתנת ידו ועל קריאת פיהו". "הברית שאלקים כרת עם ישראל היא דבר שאין לשנותו או להשיבו, שנא' 'לא איש א-ל ויכזב, ובן אדם ויתנחם'. ועל השאלה איך זה יתכן אחרי כל מה שנאמר בכל הדורות, באה התשובה "דבר זה נותר בגדר מִסתורין עליון".
אשרינו שאנו חיים בדור כזה שנבואות הנביאים מתגשמות לעינינו.
הרב מרדכי גרינברג שליט"א
