בעברית בת ימינו משמשות שתי מילים קרובות בצורתן ובהגייתן: רְשׁוּת ורָשׁוּת – שתיהן ירושה שירשנו מלשון חז"ל.
רְשׁוּת בשווא ברי"ש קשורה למילים רישיון, להרשות, הרשאה, רשאי, רישוי. שורש המילה הוא רש"י והיא קרובה במשמעה למילה הֶיתר. למשל: "השַּׁמָּשׁ שעומד על שנַים אוכל עמהם אף על פי שלא נתנו לו רשות" (בבלי ברכות מה ע"א). ובימינו 'קיבל רשות', 'אין לך רשות' וכדומה. רְשות היא גם ההפך מ'חובה', למשל על הציווי "שבעת ימים מצות תאכלו" נאמר במדרש "לעשות את [היום] הראשון חובה ושאר הימים רשות" (מכילתא דר' ישמעאל ח), ובמבחנים בני ימינו יש לפעמים 'שאלת רשות'. נזכיר גם את המימרה "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג, טו), שעניינה הבחירה החופשית הנתונה לאדם.
בלשון חז"ל יש שימוש רחב במילה רְשׁוּת במשמעות 'בעלות': "המעות שאינן ברשותו" (משנה מעשר שני א, ב) הן מעות שאינן בבעלותו. 'רְשות היחיד' היא מקום שבבעלות אדם או גוף פרטי, ו'רשות הרבים' היא מקום השייך לכלל. מי שעומד ברשות עצמו – אין לאדם אחר בעלות עליו.
רָשׁוּת בקמץ היא מילה נרדפת ל'שלטון', 'שררה'. המימרות מפרקי אבות "הוו זהירין ברשות" (ב, ג), "ואל תתוודע לרשות" (א, י) מייעצות לאדם להיזהר ולהתרחק מן השלטון. המשנה אומרת "לפיכך נברא אדם יחיד בעולם… שלא יהו אומרים רשויות הרבה בשמים" (סנהדרין ד, ה), כלומר שלא נחשוב שאלוהויות רבות בראו קבוצות שונות של בני אדם.
כיום משמשת המילה רָשות שימוש נרחב. בדמוקרטיה מפרידים בין שלוש רָשויות (השופטת, המחוקקת והמבצעת), השלטון המקומי מורכב מרשויות מקומיות ואזוריות. מוסדות שלטוניים רבים מכונים רָשות, למשל רָשות המים, רָשות החשמל, רָשות המסים, רָשות הדואר, רָשות השידור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בכל השימושים האלה הקמץ ברי"ש נשאר בכל הנטייה.
האומנם מדובר בשתי מילים נפרדות או במילה אחת שהתפצלה?
רוב המילונים מפרידים בין שתי המילים לא רק במשמען אלא גם בגיזרונן: בעוד המילה רְשׁוּת משויכת לשורש רש"י, את המילה רָשׁוּת הם מסבירים כגזירה מן המילה רֹאשׁ – בהשמטת האל"ף. בכך הם הולכים אחרי רד"ק בספר השורשים שלו (בשורש רשה), המעיר על המילה רשות "שהוא מלשון ראש כי המלך נקרא ראש […] וכן נקרא בקמץ רָשׁוּת אבל הוא חסר אל"ף".
ואולם היו שלא הפרידו בין המילים וראו בהן מילה אחת הגזורה מן השורש רש"י (ר' יונה אבן ג'נאח בספר השורשים, יסטרוב במילונו ללשון חז"ל). כבר הצביעו חוקרים על שימוש מילים מן השורש רש"י במשמעות 'שליטה', 'משילה' בניבי הארמית ואף בעברית, לצד גוני משמעות נוספים (חיוב, תביעה). אפשר אפוא שהיסוד המשותף לשימושים השונים הוא עניין הבעלות, השליטה והסמכות: הרָשות היא בעלת השליטה והסמכות, דבר שנמצא ברשותי הוא בבעלותי ובסמכותי ואילו מה שיוצא מרשותי אין לי עוד שליטה עליו, ומי שנותן רְשות אוצל מסמכותו על הזולת. וכבר רמז לקשר בין גוני המשמעות של 'רשות' ר' עובדיה מברטנורא בפירושו לאבות א, י: "השררה קרויה רשות מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה". שני הניקודים רְשות ורָשׁות יכולים להתאים לשורש משורשי ל"י, דוגמת גְּנוּת (מן גנ"י) וגָלוּת (מן גל"י). את קיומם של שני הניקודים במילה אחת אפשר להסביר כחילוף משקלים. יתר על כן, בכתב יד קאופמן למשנה המילה 'רשות' במשמעות שלטון מנוקדת בשווא.
מכל מקום דורות רבים הבדילו בין רְשות לרָשות, ובוודאי בימינו שתי המילים מובחנות זו מזו במובהק.
אל רְשות ורָשות מצטרפת המילה המחודשת רָאשׁוּת[1] המציינת את תפקידו של העומד בראש, למשל 'התמודדות על ראשות העירייה', 'משלחת בראשותה של השרה'. בעברית בת ימינו נוכל אפוא למצוא משפט שבו משמשות שלוש המילים האלה וכל אחת מהן נושאת משמעות משלה: 'למועמדים לראשות הרָשות ניתנה רְשׁוּת להתראיין".
__________________________
[1] פרופ' שלמה נאה העירנו כי נראה שיש למילה ראשות מופע קדום כבר בספרות חז"ל: בירושלמי ראש השנה (א, ו; נז ע"ב) מסופר על אדם שהיה "ראש גדר" ('גדר' – שם מקום, ואולי מדובר ב'גזר', כלומר היה ראש מחוז גזר) "ושלח רבן גמליאל והעבירו מראשיתו". סביר שהמילה הייתה 'מראשותו', וכך אמנם מוצע במילון בן־יהודה.
מבחר מקורות:
מ' זולאי, "עיוני לשון בפיוטי יניי", ארץ־ישראל ופיוטיה, ירושלים תשנ"ו, עמ' 501–502
ש' שרביט, לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה, באר שבע תשס"ו, עמ' 187–188
ח"י גרינפלד, "מחקרים במונחי משפט בכתובות הקבר הנבטיות", ספר זיכרון לחנוך ילון, רמת־גן תשל"ד, עמ' 79–82
