מה אנחנו זוכרים

לפי התפיסה השטחית האישיות מעוצבת ע"י החוויות והרשמים החקוקים בזכרוננו והם המה הקובעים את דמות הדיוקן שלנו כאילו אנחנו רק הסך הכל של מה שאנו זוכרים. ואכן ודאי שכן הוא ברובד העליון. אבל במעמקים האמת היא כלפי לייא. מה שאנחנו זוכרים ומה שאנחנו שוכחים תלוי במי ומה אנחנו כאשר מתרומם האדם לגבהים חדשים ובכחו של כל בעל בחירה בכל יום להתרומם לגבהים חדשים, הרי שדברים שעד עכשיו היו במרכז זכרונו מעתה הם נטולי משמעות וערך והם נמחקים מזכרונו. עבודת יום הזכרון היא העמדת זכרוננו במקום הנכון לקלף את הקליפות החיצוניות שנערמו סביב הסתם זכירה לטובה של הנשמת חיים שנפח בנו בוראנו. יעלה זכרוניכם לפני לטובה. יום הזכרון.  [באור פניך]