(שבת סד.): "ונקרב את קרבן ד' איש אשר מצא טבעת עגיל וכומז, אר"א, עגיל זה דפוס של דדין, כומז זה דפוס של בית הרחם".
השפלת הנפש שבאה עד עמקי הזימה ע"י אותה רוח שטות שעברה בשיטים ע"י בנות מואב ומדין, היתה צריכה להתרומם הרע, אל גבהי הקדושה ורוממות הנשמה. הנטיה הגסה והנטיה האצילית הגנוזה בעמקי הרע של נטיית הזימה, כשם שהן משחיתות את העולם החמרי והרוחני כשהן במעמדן הרע והכעור, כך הן בונות את העולם ומשיבות את שלומו והדרו כשהן מכוונות למטרתן בטוהר נפש. מעמדת היא את הנטיה הגסה המינית השפלה ג"כ אותה הנטיה האצילית של הרבות החיים, יופי החיים גנוז הוא על כן בתואר שדי האם המשפעת שפע חיים ליצור בהולדו. וכשהנטיה הגסה הולכת ופונה למעלה, לצד אצילותה, היא הולכת ומתמרקת מכל שפלויותיה, ולהפך, כשהנטיה האצילית היא פונה לצד השפלות והכיעור הבהמי, היא מוספת אש זרה לאבד כל הוד נשמת האדם. נגד הרמת הצד האצילי של הרוח אשר נפל ע"י רוח זנונים, צריך להיות קרבן ד' עגיל, זה דפוס של דדין , אשר בעלייתו ירומם גם את הנטיה השקועה ביותר רק בצביונה הבהמי הגס, כומז , אשר הוד הנשמה תמרק אותה במירוק המוסר והצניעות, לכוונה לקדושת גו ורוח, להעמדת שורק כולו זרע אמת, אשר כל רואיהם יכירם כי המה זרע ברך ד'.
