לא הספקתי להיפרד, התעלית מאיתנו בחטף, והשארת חלל גדול.
הייתה ביננו ידידות של כמעט ארבעים שנה. חז"ל אמרו שקדמוננו הסופרים נקראו כך משום שהיו סופרים אותיות שבתורה. גם אתה אחזת בשיפולי גלימתם וספרת ודקדקת היטב בכל האותיות – אותיות ספר התורה ואותיות הספרים הרבים שעליהם עמלת כדי להוציאם כסולת נקייה. לא הרשית לעצמך להוציא מתחת ידיך דבר שאינו מתוקן בשלמות, אחר שעברת עליו פעמים אין ספור. דקדוק האותיות והמילים היה נאמן אצלך לתוכן, שהרי היית תלמיד חכם הבקי ורגיל בתורתם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בנו ותלמידיו.
חז"ל אמרו: "כל מעשיך יהיו לשם שמים". אצלך זה היה פשוט, הכול לשם קידוש שמו יתברך, לשם הוצאת התורה ודברי רבותינו, לשם עם ישראל ולומדי התורה.
לא הסתפקת במגע עם הספרים והסופרים, תלמידי החכמים שעימם התייעצת ומהם שאבת. רצית גם מגע עם תלמידים קטנים וגדולים – קטנים כילדי תלמוד התורה בו לימדת שנים רבות בירושלים, וגדולים בשנים – בחורים העומדים להתחתן, שעימם למדת הלכות טהרה ובניין הבית. כולם היו בניך ותלמידיך, את כולם אהבת, הערצת ואירחת בשבתות וחגים ואף באמצע השבוע. השקעת בהם את כל נשמתך, וגם כאן לא היה אצלך בערך ולא למחצה, לשליש ולרביע, אלא לימוד יסודי של הכול. לא ויתרת על שום דבר.
דאגת שהקשר עם תלמידים ימשיך בפגישות, בטלפון ואף בפגישות ארעיות.
והחיוך – תמיד חיוך קורן ומאיר, תמיד עין טובה המחפשת לעשות עוד טוב, עוד מצוות, עוד הנהגות, עוד שימוש תלמידי חכמים, עוד הוצאת חוברת או ספר.
אחרי שנפטר בננו משה-יהודה ז"ל ביקשנו מרבנים להעביר שיעורים בענייני חינוך לעילוי נשמתו, מתוך מחשבה להוציא בהמשך את הדברים בספר. השיעורים שוכתבו אך לא נערכו לקראת הוצאה לאור. כיוון שראית שאני משתהה, לקחת אחריות והחלטת לקחת את המשימה לידך, וכך הוצאת אותם בספר "חנוך לנער".
כל ההנהגה שלך הייתה מלאה אחריות. כשספר שעבדת עליו עמד לצאת לאור עמדת על עבודת הכריכה וההדפסה בעצמך. הלכת לבתי הדפוס כדי לראות שהכול מתבצע לפי רצונך. רצית את המושלם ביותר.
אך מעל הכול הקפדת על עצמך ולא ויתרת על כלום – להתפלל בנחת ודקדוק מתוך סידור, לברך מאה ברכות בכל יום כולל בשבת, לבקר חולים, לנחם אבלים ועוד ועוד. הקרנת כוח, נחישות וודאות לכל הסובבים אותך. עשית הכול מתוך עוצמה ושמחת המצוות. היה ניכר שהמצוות מתוקות בפיך ואתה רוצה להמתיק אותן בפי כולם. יראת שמים הייתה נסוכה על פניך תמיד, והכול בענווה וצניעות, הכול בחיוך ושמחה. אמנם תחסר לנו מאוד, אך כל הנטיעות שנטעת בעולם הזה, כל הזרעים שזרעת עוד יניבו פירות מרובים מכוחך ומכוח כוחך.
בכאב ובצער, אך גם באושר שזכיתי להכירך.
