עיין גמרא פסחים קז שנחלקו התנאים והאמוראים אם אפשר לקדש או להבדיל על השכר ועיי"ש דלוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני טעמיה הוה בסים טובא אמר כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר כל שירות ותשבחות שבעולם בליליא צעריה וכו'.
ויש שאומרים בשם הגר"ח מוואלאזין שלהיקרא חמר מדינה בעינן שיהיה המשקה מידי דמשכר ולא כאותם גדולים שנהגו להבדיל על תה או על קפה. ועיין מזה שו"ת הלכות קטנות חלק א' סימן ט' ושו"ת הרד"ל לוריא סימן ד' שהצריכו מידי דמשכר. ובכתבי הגאון הרוגאטשובר הביא ראיה מן הגמ' שאף חלב מיקרי מידי דמשכר ושפיר אפשר להבדיל עליו אפילו לדעת המחמירים האלו דאיתא בברייתא בכריתות י"ג אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש חייב וזהו הנקרא שכור משאר משכרים. הרי דחלב חשיב שפיר מידי דמשכר. וכשהציעו דברים אלו לפני רבנו ז"ל מאוד לא היה ניחא ליה מזה ואמר דמידי דמשכר להבדלה היינו משקה שיש בו אלכוהול ואין החלב בכלל זה. אכן המושג של שיכור לענין עבודה תלוי בזה שהמשקה מדמדם את המוח ומבלבל את המחשבה מפני שמביא את האדם לידי שינה וזה שפיר ישנו בחלב.
