שמעתי מהרב מרדכי שרגא שינפלד שיחי' שרבנו היה נמנע מלומר לשון של איסור בזה אלא שהיה אומר שדבר זה הוא שלא ברצון חכמים ושאין רוח חכמים נוחה הימנו, והזכיר את לשון המשנה במסכת שבת נ"ד בקשר לפרתו של ר' אלעזר בן עזריה שהיתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים ואת דברי הגמ' בקדושין י"ז דלפעמים אין רוח חכמים נוחה הימנו ושזה גופא צריך להיות מספיק סיבה שלא לנהוג בזה מפני שיודעים שאין רוח חכמים נוחה הימנו.