Bi-nafsho Yavee Lachmo

הגר"י אברמסקי זצ"ל היה רגיל לומר שבפיוט ונתנה תוקף כולם בוכים כשהם אומרים "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר", ואני לא בוכה כיון שאדם יסודו מעפר וסופו לעפר, זה דבר הגיוני, וכך הוא דרכו של עולם. אבל כשאני אומר "בנפשו יביא לחמו" אז אני בוכה. למה? כי אז עולה בדעתי עם מה האדם מביא את הלחם שלו, את הפרנסה שלו, 'בנפשו' מיט זיין נפשיות מיט די רוחניות - עם הנפשיות עם הרוחניות שלו הוא מביא את הפרנסה, על זה יש לבכות.