סיפר לי לפני שנים הרב ר' משה פראנק, שהרב [משה שפירא] קרא לו יום אחד בדחיפות, ומספר לו שיש לו תלמיד בעל תשובה שיש לו בעיה חמורה של אי ספיקת כליות, וזקוק באופן דחוף להשתלת כליה. הסכום היה למעלה מאלף דולר, והרב חתם לו התחייבות, "אין מי שיחתום לו, ומנין אני משיג כזה סכום, מה אפשר לעשות?" ר' משה פראנק הציע לו לפרסם מכתב בעיתונות, ובעז"ה יאסף הסכום. הרב אמר לו שמעולם לא עשה דבר כזה... אבל לא היתה ברירה, והמכתב פורסם לציבור, וב"ה נאסף הסכום בתוך שלשה ימים.
סיפר ר' משה פראנק ששאל אח"כ את הרב, "אבל מה הרב חשב כשהוא חתם על הערבות, מנין ישיג את הכסף?" אמר הרב, "אני אכן שאלתי את אשתי רשות, שאם לא נשיג את הסכום נמכור את הדירה שלנו".
עכשיו סיפר לי משהו שקרובה שלו סיפרה בימים אלו של השבעה את הסיפור לרבנית (ששמעה מר' משה פראנק) וענתה לה הרבנית "פעם אחת זה היה?! – היו כמה פעמים שדיבר איתי שנמכור את הבית, לכל מיני צדקות".
