Upon entering the Tent of Meeting [אהל מועד] they will wash with water that they not die, or whenever they approach the Altar to serve, to burn a fire-offering to Hashem.
Why is one liable to DEATH for not washing before the Avoda?
The אהל מועד brings down the Divine intellect [as we discussed in previous passages]. This is POTENT!! If used well, it brings life. If misused, it brings death. Entering the אהל מועד requires washing in order to properly prepare oneself with purity for the intense flow of שכל עליון - Divine intellect.
Then the pasuk says that one must wash before approaching the Mizbeah to perform the service. This follows what it says about the אהל מועד b/c the Avoda [מזבח represents the correct רצון, as we have seen] must be done under the influence of the Divine intellect.
To burn a fire-offering to Hashem - The Avoda starts in the physical world but goes ALLLLL the way up to Shomayim where everything is completely pure!
בבאם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לד'. השפעת הטהרה, המכינה לקדושה, הבאה מצד קדושת השכל העליון, הנובע מדבר ד' הנשפע מאוהל מועד, מוכרחת היא להיות נשמרת בהערכתה, שתהיה ההשפעה העליונה מתאימה לפי המקבל. אם ההשפעה של האורה תהיה יותר גדולה מערכו של המקבל, שלא נטהר עדיין לבא למדה קדושה זו, אז במקום שהאור האלהי השכלי, הנובע ממקורה של תורה, הוא מחיה, בתור "עץ חיים היא למחזיקים בה", תוכל להיות נהפכת לרועץ ולסמא דמות אל מאן דלא זכי. ע"כ בבאם אל אוהל מועד ירחצו מים, להורות שההכשרה לההופעה השכלית, צריכה לבא ע"י טהרה מקורית פשוטה, שהיא הכשרתה של הנטיה הפנימית בתכלית הטהר, לפי היושר העליון, אשר שם בורא כל הנשמות במקור החיים של נשמת האדם בקדושתה. ירחצו מים ולא ימותו.
וגם בהכשרת העובד לעבודה מעשית, הבאה ממקור הרצון, "או בגשתם אל המזבח", צריכה לבא הרחיצה בתור המשך לאותה הרחיצה המוכרחת לבא מצד ההשפעה של השכל העליון, באשר הרצון והנטיה הנפשית הלא הם פועלים ג"כ על השכל והכשרת הרוח, ומפני שהמגמה העליונה היא הכשרת הרוח של השכל, הבא מהשפעת אוהל מועד, ע"כ הוזכרה בפירוש במקומה, בהדבור שמדברים על אודותה, "בבאם אל אוהל מועד ירחצו מים", ובהכשרת העבודה המעשית, מפעל הרצון, הוא מדבר בתור המשך וצירוף להיסוד העליון, "או בגשתם אל המזבח לשרת".
והטעם היסודי של הטהרה הוא, מפני שהמפעל הקדוש הזה הוא מפעל נשגב, שכחו עולה למעלה למעלה, פועל על הקשר האלהי, של היחיד ושל הצבור, ושל כל העולמים כולם, בשרשו העליון, ששם הוא מקור הטהרה והקדושה המזוקקת, שכל סיג ופגם לא יוכל להתערב שמה; אמנם היא מתחיל לכאורה ממפעל גשמי, דבר מעשי, שלכאורה הטהרה הגמורה אינה כל כך מסתגלת עמו, שהרי סוף כל סוף כל חומר איננו טהור לגמרי, אבל הלא הפעולה המגמתית מזה היא, "בגשתם אל המזבח לשרת", "להקטיר אשה לד'", העולה היא למעלה, בקשר הרוחני שלה, ובאוצר הקדש הזך והטהור העליון, ששם אין מקום לשום תערובת של איזו עכירות ומניעת טהרה כל דהיא.
