בס"ד
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
ונלע"ד בעז"ה סברא חדתא דגם אם בתרומות מותר להפריש תרומה וביכורים בב"א, מ"מ בתקיעת שופר גרע.
דהנה יש לחקור בהא דאמרי' בר"ה ל"ג ב' דכל תרועה צריכה פשוטה לפניה ולאחריה, האם זה רק דין בסדר התקיעות וכשמשנה הסדר לא חיסר בצורת קיום המצוה אלא בסדרה, או דילמא דין זה הוי נמי בצורת התקיעות דתרועה שאין קודמת לה תקיעה ואין אחריה תקיעה הוי חסרון בצורת התרועה. ולא שייך תרועה אא"כ קדם לה תקיעה.
ולישנא דגמ' התם בר"ה הכי דייקא כהצד השני, דקתני התם "ומנין שפשוטה לפניה וכו' ומנין שפשוטה לאחריה" ומוכח דהכל מתייחס לתרועה, והיינו דהא דתקיעה לפניה ולאחריה הוא דין בתרועה, והיינו בע"כ בצורת התרועה, דאי הוי דין בסדר התקיעות בלחוד הו"ל להגמ' למימר מנין שתוקע בראשונה ומנין שתוקע באחרונה.
והנה בסוכה נ"ג ב' ס"ל ר' יהודה דתקיעה תרועה ותקיעה הוי מצוה אחת ואסור להפסיק בינייהו כלל, ורבנן ס"ל דהוי ג' מצוות וילפי לה מדכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי הוי חדא מצוה היאך עשו רק פלגא דמצוה יעו"ש. והנה לדעת ר' יהודה דמצוה אחת היא, נראה ברור מסברא דאם הקדים תרועה לתקיעה, אין כאן רק חסרון בסדר התקיעות אלא חסרון בצורת התרועה, דכל תרועה שאין לפניה תקיעה ולאחריה תקיעה לאו תרועה היא.
והשתא יש לחקור, לרבנן דפליגי עלי' וס"ל דלאו מצוה אחת היא, ומ"מ מודו נמי דתרועה צריכה שתהא תקיעה לפניה ולאחריה וכדמבואר בר"ה ל"ג ב', האם ס"ל דתקיעה לפניה ולאחריה אין זה אלא דין בסדר התקיעות, ואם מקדים תרועה לתקיעה אין כאן שינוי בצורת התקיעה. או דילמא גם הם ס"ל דהוי שינוי בצורת התקיעה, אלא דס"ל דכיון דלאו מצוה אחת היא וכדחזי' דאיכא תקיעה בלא תרועה, א"צ להסמיכם בלא הפסק, ומ"מ גם לדידהו בתקי"ש שציותה התורה לעשות תקיעה ותרועה ה"ז דין בצורת התקיעות ולא רק בסדר.
ובפשוטו כיון דאפושי פלוגתא לא מפשינן מסתברא למימר דגם לרבנן הא דתרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה היינו דין בצורת התקיעות.
ומעתה דאתי' בע"ה להכי, נראה דתקיעת שופר לא דמי כלל לתרומה וביכורים. דהנה בביכורים ותרומה דבעינן שתיקדום הביכורים לתרומה, ודאי דאין זה דין בצורת המצוה, דהא כ"א מהם הוי מצוה בפנ"ע, אלא הוא דין בסדר המצוה תחילה ביכורים ואח"כ תרומה. ולפיכך בעשאן בב"א דלא הקדים המאוחר, שפיר י"ל דיצא ידי"ח. אבל בתקיעת שופר דהא דבעי' תקיעה קודם לתרועה א"כ התקיעה היא המאפשרת את התרועה שלאחריה דצורת התרועה הוא שתקדום לה תקיעה, א"כ בתקע בב"א תקיעה ותרועה לא נעשתה המצוה כצורתה ולפיכך לא יצא ידי"ח.
והשתא אי כנים אנו בע"ה בזה, נראה להוסיף בה מילתא. דהנה לדעת ר' יהודה דתקיעה תרועה ותקיעה הוי מצוה אחת, דלפי"ז בהכרח דהא דתרועה טעונה פשוטה לפניה ולאחריה הוא דין בצורת התרועה וכנ"ל, הנה לפי"ז נראה להוסיף ולחדש דאם לא הקדים התקיעה ותרועה אלא תקע הכל בב"א, לא רק שהפסיד התרועה אלא גם התקיעה הראשונה הפסיד. דהרי צורת המצוה הוי תקיעה ואח"כ תרועה והיינו שתקיעה תיתקע בפני עצמה והדר תרועה בפנ"ע, ואם תקע תרועה בהדי תקיעה לא היתה תקיעה עומדת בפני עצמה.
ומה יומתק לפי"ז לתרץ קו' הלח"מ ז"ל הנ"ל הא דפסק הרמב"ם ז"ל דבשמע ט' תקיעות מט' בנ"א בב"א לא יצא אפי' ידי תקיעה הראשונה והוא דלא כשיטת רש"י ז"ל ולא כהתוס'. אמנם לדברינו ניחא מאד, דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ג משופר ה"ו כ' חידוש גדול וז"ל, "ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל התשע תקיעות שכולן מצוה אחת הן לפיכך מעכבות זו את זו".
והנה מדבריו ז"ל יש להכריח דס"ל דגם רבנן מודו לר' יהודה דבתקי"ש דר"ה הכל מצוה אחת היא, דהא הרמב"ם ז"ל שם בה"ה פסק כר' יוחנן דשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא והיינו כדעת רבנן דא"צ להסמיכם, ובהכרח דס"ל דרבנן נמי מודו דמצוה אחת הן, אלא דנחלקו אהא דס"ל לר' יהודה דתרועה בלא תקיעה לאו מידי הוא, ומ"מ בתקי"ש דהתורה ציותה שיתקעו תרועה ופשוטה לפניה ולאחריה הכל הוי מצוה אחת, ומ"מ א"צ להסמיכם מדמצינו במ"א דאיכא תקיעה בלא תרועה.
נמצא לפי"ז דכיון דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם לרבנן הוי מצוה אחת וא"כ בהכרח דהא דתקיעה קודם לתרועה הוא דין בצורת המצוה ולא רק בסדר המצוה, וא"כ גם תקיעה הראשונה הפסיד דלא היתה תקיעה בפני עצמה וכנ"ל, ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל דהפסיד גם תקיעה הראשונה.
תמצית העולה מהדברים.
א] אמרי' בר"ה ל"ד ב' שמע ט' תקיעות מט' בנ"א לא יצא, והק' רש"י ז"ל הא קיי"ל דתרי קלי משתמע בדבר החביב ותקי"ש הוי דבר חביב, ולפיכך כ' דגרסינן 'יצא' וכ"ה בתוספתא.
ב] התוס' כתבו לקיים הגירסא 'לא יצא' וה"ט כיון דתרועה בעי תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה ולא שישמע הכל ביחד.
ג] ומ"מ גם לדבריהם ז"ל יש למצוא ג' אופנים דיצא, א] התקיעה הראשונה עכ"פ יצא, ב] ב' תקיעות מב' בנ"א יכול לצאת ידי"ח אחת לתקיעה אחרונה ואחת לתקיעה ראשונה של הסדר הבא, ג] ט' בנ"א ששה מתוכם צריכים רק תקיעה ושלשה מתוכם צריכים רק תרועה כולם יוצאים ידי"ח.
ד] וכ' מהר"ם חביב ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל דהא דבעי' תקיעה לפניה ולאחרי' היינו רק שלא יהפך הסדר שלא יעשה תרועה קודם ב' תקיעות או אחר ב' תקיעות אבל בב"א שפיר דמי.
ה] ולפי"ז נמצא דבתקיעות תשר"ת דהתם בעי' בדוקא שהשברים יהי' קודם התרועה דמקמי גנח והדר יליל יהי' הדין דבשמען מכמה בנ"א כאחת לא יצא, ותיקשי א"כ נוכיח מהתוספתא דתשר"ת אינו הנכון, וי"ל דס"ל לרש"י ז"ל כרה"ג ז"ל דבכל סוגי התקיעות יוצא ידי"ח.
ו] יש להוכיח כשי' התוס', מהא דאיתא בירושלמי בהא דאסור לאחר ביכורים לתרומה ואם עשאן בב"א עבר על איסור עשה דכשאסרה התורה לאחר איכא נמי מצוה להקדים הביכורים לתרומה וא"כ ה"נ בתקי"ש, ומה מתוקים הדברים, דדינא דהתוס' גבי תקי"ש איתא מפורש בירושלמי מגילה וא"כ י"ל דהירושלמי לטעמי' אזיל.
ז] אמנם לפי"ז מהתוספתא שהביא רש"י ז"ל מוכח איפכא, ולפי"ז גם בתרומה וביכורים מותר להפרישן בב"א, ובזה יש ליישב הא דהרמב"ם ז"ל השמיט האיסור להפרישן בב"א ולהנ"ל ניחא דמקורו מדברי התוספתא כאן, ואע"ג דלא פסק כהתוספתא אלא כהתוס' היינו מטעם אחר.
ח] י"ל בע"ה סברא חדשה, דהא דתרועה בעי תקיעה לפניה ולאחריה אין זה רק דין בסדר התקיעות אלא בצורת התקיעות והיינו דכל תרועה שאין תקיעה קודמת לה ומאחרת לה לאו שמה תרועה, ולפי"ז גם אם נימא דמותר להפריש תרומה וביכורים בב"א מ"מ בתקי"ש לא יצא דשינה מצורת התקיעות.
ט] ולפי"ז יש לדון דאפי' תקיעה הראשונה לא יצא, דצורת התקיעות היינו שכל תקיעה תעמוד בפני עצמה, והכא התקיעה הראשונה לא עמדה בפנ"ע, ונרויח לפי"ז ליישב קו' עצומה שהק' הלח"מ ז"ל בהא דפסק הרמב"ם ז"ל דשמע ט' תקיעות מט' בנ"א לא יצא אפי' ידי תקיעה הראשונה.
