יש לנו ילדה בכיתה ה' שהיא מאותגרת מבחינה חברתית. מורכב לה להבין סיטואציות חברתיות ולא תמיד היא נמצאת בקצב המתאים, מה שגרם עד עכשיו לתגובות לא תמיד רצויות ואוהדות מצד ילדים שיכולים להיות גם אכזריים בהתנהגות שלהם.
מאז כיתה א' כמעט שהיא לא שותפה בפעילויות ותמיד היינו צריכים להתערב ולבחוש ולהתערב בשביל שהיא תשותף ותוזמן גם לאירועים החברתיים. אף אחד מהחברות שלה לא עשתה לה דווקא, זו האיטיות שלה שגרמה לו להיות שקופה בעיניהם.
זה כאב לנו. וזה כאב לה. למרות שהלכנו כמה פעמים למכונים שעוסקים בפיתוח מיומנויות חברתיות הדברים אפשר לומר די נשארו כמו שהם. תקועים. וכך היא עלתה לכיתה ד' וכבר לא ציפתה לכלום.
חברות שלה היו הולכות אחת לשניה, מתארחות בכל סוכות אחת אצל הסוכה של השניה ורק לסוכה שלנו אף חברה לא באה למרות שהילדה שלנו הזמינה אותן כמה וכמה פעמים.
הילדה שלנו אחראית על קישוט הסוכה והשנה היא אמרה לנו בפעם הראשונה בחיים שלה שהיא לא רוצה בגלל שגם ככה אף אחד לא תבוא לסוכה שלנו אז בשביל מה?
אתם יודעים מה החלום שלי? היא שאלה אותנו לאחר מכן. ואז אמרה לנו:
שכל החברות בכיתה יהיו האושפיזין שלי ויתארחו בסוכה שלנו!
המילים האלו שלה חתכו לנו את הלב. לא מאחל לאף הורה לשמוע את הילדה שלו מדברת בצורה הזו...מציאות שנחשבת לאלמנטרית עבור בנות מסוימות נחשבת עבור הילדה שלנו בגדר חלום רחוק...
השנה הגיעו לבית הספר שלנו מחנכת חדשה ומנהלת חדשה. שיתפנו אותה בכאב שלנו ואמרה לה שהשנה הילדה שלנו לא קישטה את הסוכה כי היא אמרה שגם ככה אף חברה לא תבוא לסוכה שלנו...המחנכת הייתה בהלם כשהיא שמעה אותנו מדברים כך.
היא לא הבינה מה זאת אומרת שאף חברה לא תבוא לסוכה שלנו?
הסברנו לה שזה כבר ככה מאז שהיא עלתה לכיתה א'.
המחנכת ביקשה מאיתנו כמה שעות עד שהיא תחזור אלינו והבנו שבזמן הזה היא דיברה עם המנהלת של בית הספר ושתיהן ביחד תיאמו להגיד לבנות הכיתה שאם כל הכיתה תתייצב ותגיע כאורחות בסוכה של הילדה הזו, אז הכיתה תצא מיד אחרי חופשת סוכות לטיול על חשבון בית הספר של יום אחד.
המחנכת שאלה אותי אם אנחנו בסדר עם המהלך הזה. בהתחלה קצת נרתענו ממנו: כי מה באמת התועלת בזה? אם הם לא ימשיכו להזמין את הילדה שלנו אז מה זה כבר יעזור שהם יעשו טובה לאנושות ויהיו מוכנות להיות חברה שלה רק בגלל שהם רוצות לצאת לטיול? עד לשם אנחנו צריכים להגיע בשביל שהם יואילו בטובם לבוא לסוכה שלנו?
אבל אז המחנכת שכנעה אותנו שהיא מתכוונת לעשות מהלך חינוכי רחב לאורך כל השנה בכל מה שנוגע לעניין החברתי ומתוך שלא לשמה בא לשמה וזו רק ההתחלה וחשוב להעביר מסר לילדה שלנו שהחלום שלה הוא לגמרי מציאותי וזה ייתכן כל החברות שלה יגיעו להתארח בסוכה שלנו
אז הסכמנו ואתמול בלילה סידרנו את הדברים כך שבכל כמה דקות חברה אחרת נכנסה לסוכה והפתיעה את הילדה ההמומה שלנו שלא הבינה מאיפה כל החברות האלו הגיעו לסוכה שלה ואנחנו הסתכלנו עליה וראינו שאחרי החברה השמינית היא כבר התחילה לדמוע.
כך נכנסו חברה אחרי חברה ובאיזה שהוא שלב החברות שנכנסו קודם היו צריכות לצאת החוצה בשביל לאפשר לבנות החדשות להגיע לסוכה כי לא היה מקום לכולם.
כשאחת מהילדות רצתה לצלם את האירוע בסרטון המנהלת והמחנכת ביקשו ממנה שלא לעשות זאת כי הם אמרו לילדות שזה לא מופע מיוחד ולא צריך להפוך את זה לאיזה סרטון ויראלי בגלל שמדובר בהתנהגות שאמורה להיות אלמנטרית ובסיסית.
בשעה עשר וחצי יצאה הילדה האחרונה מהסוכה. ניגשנו לילדה שלנו שהייתה רטובה מדמעות ורק ביקשה מאיתנו להישאר בסוכה לבד. היא אמרה לנו שהיא לא רוצה לעזוב את הסוכה והיא פוחדת שהחלום שהיא חיה בו ייגמר
נודה לך אם תפרסם את הסיפור שלנו מתוך תקווה שיגע בעוד הורים שיפנימו ויבינו כמה שמדובר כאן בדיני נפשות וכמה שזה חשוב להיות מעורבים בחיים החברתיים של הילדים שלהם ושיבינו שהם צריכים לעודד את הילדים והילדות שלהם להיות איכפתיים ורגישים לאחר.
