זה היה לפני כעשר שנים. אדם כבן חמישים לבוש בחליפה מהודרת, שיער מלא, מקטרת בידו, נכנס לבית חב"ד באזל. הוא בא לרכוש ארבעה מינים. אני לא הכרתי אותו, לא ידעתי אם הוא יהודי או לא. כן ידעתי שהוא גר באיזה יישוב באחד מהרי שוויץ, ידעתי גם ששמו סרג'.
קיבלתי את פניו והלכנו יחד לחדר בו היו הלולבים והאתרוגים, כדי לאפשר לו לבחון את ארבעת המינים ולי לבחון אם הוא יהודי או לא, ובכלל לנסות להבין למה אדם שגר בהרים הגבוהים זקוק לארבעת המינים? הסוכה שלנו עמדה מוכנה בחצר. "בא תראה את הסוכה" אמרתי ונכנסתי לסוכה. הוא הלך בעקבותיי אבל לפתע נעצר. רק דרכו רגליו בתוך הסוכה והוא מיד יצא ממנה בקפיצה לאחור ובשקט שאל "מותר לי להיכנס לסוכה?" ומיד הפטיר באנגלית "I am a sinner – אני חוטא, מותר לי להיכנס?". כל כמה שהופתעתי מהדברים נבהלתי ממראה פניו, הוא היה נראה נסער מאוד. ׳חוטא׳? אין ביהדות חוטא, לא נתקלתי בזה. ביהדות יש חטא בעבר או אולי חס ושלום יחטא בעתיד.
הגדרת אדם כ'חוטא', עד כמה שאני מבין, מגיעה מהנצרות. ישבנו זה מול זה והוא החל לדבר ברצף. ״גדלתי בפריז לאמא יהודיה ואבא נכרי. לאמא שלי קראו 'מזל' והיא גדלה בבית מאוד דתי, אבל היא עצמה ממש שנאה את הדת. היא דאגה למנוע מאתנו כל קשר עם היהדות. אני, יש לי נשמה רוחנית סוערת, שלא נתנה לי מנוח. "כשהייתי בן שתים עשרה ידעתי שיש דבר שנקרא בר מצוה והתחלתי לחפש יהודים. נכנסתי לבית הכנסת ברחוב פאווה וחיפשתי עזרה. הרב חיים רוטנברג קיבל את פני מאוד יפה, שמע את סיפורי ומיד סידר לי ללמוד ביחד עם בנו, מרדכי, שהיה בערך בן גילי. פעמיים בשבוע הייתי מגיע בשקט לבית הכנסת, לומד תורה ונפשי התרחבה והתמלאה, היו אלה שעות של עונג.
"שבועות ספורים לפני בר המצווה אמא שלי גילתה שאני הולך לבית הכנסת והודיעה לי: או בית כנסת או בית. אם תלך עוד לבית הכנסת אתה יוצא מהבית. תחליט! ואני, ילד בן שתים עשרה, מה יכולתי לעשות? ויתרתי על בית הכנסת, יותר לא באתי. ויתרתי גם על הנשמה שלי. אבל הנשמה שלי לא נתנה לי מנוח. "עברו כמה שנים ויום אחד ראיתי תהלוכה של יהודים ובידיהם דגל ישראל והם שרים ׳הבה נגילה׳. הוקסמתי ברגע, הלכתי אחריהם, התחברתי איתם ונעשיתי חלק מהם ולא ידעתי שהם 'יהודים משיחיים', נוצרים. משם המשכתי ללימודי דת והיום אני משמש ככומר פרוטסטנטי באותו יישוב על ההר ממנו הגעתי אליך. לפחות אני פרוטסטנטי ולא קתולי...״.
ולמה לך ארבעת המינים? שאלתי. ״לפני שנתיים נסעתי לטיול מאורגן לאנשי דת לארץ הקודש. היה מתוכנן לנו סיור בכל הארץ, בעיקר במקומות היסטוריים וקדושים לכל הדתות. התאכסנו במלון ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. לעת ערב, כולם הלכו לנוח, כי למחרת מתחיל מסלול עמוס בן שבוע ברחבי הארץ, אבל אני זרקתי את המזוודה שלי בחדרי והלכתי מהר אל הכותל המערבי. אתה מבין? אני לא כמוהם, אני קוראים לי יצחק בן מזל! הגעתי לרחבת הכותל ומשום מקום פרצתי בבכי ושאלתי שוב ושוב ׳רבונו של עולם, האם תקבל אותי בחזרה?׳ לא יודע כמה זמן בכיתי, אולי שעה אולי שעתיים״. תוך כדי הסיפור סרג׳ ישב מולי ודמע, גם אני דמעתי עת הייתי מקשיב לנשמה מתוקה מיוסרת שכזאת.
"כשחזרתי לשוויץ התחלתי לחפש את היהדות. מצאתי אתר של חב"ד בשם "askmoses'' בו היה מענה אנושי כל הזמן, שאלתי ושאלתי בלי סוף. במשך הזמן קניתי תפילין וסידור ואני כל בוקר נסגר במשרד שלי בכנסיה, מניח תפילין ומתפלל. השנה קניתי לי סוכה מתקפלת, אני רוצה לקיים מצוות סוכה וכעת גם ארבעת המינים".
סרג' יצא ואני שוב הבנתי את מה שאמר רבי שלום בער שניאורסון לגביר ר' מאניע מאנעסזאן, שתמה על כך שהרבי משבח כל כך את האנשים הפשוטים. "ושאל: מה אתם עושים מהם ענין שלם? ענה לו הרבי: יש בהם מעלות! נענה ר' מאניע ואמר: אין אני רואה אותן. כידוע היה ר' מאניע סוחר גדול ביהלומים. שאל אותו הרבי אם הביא אתו חבילת היהלומים, וענה: כן, הבאתי אותה איתי, אלא שכעת כשהשמש זורחת ואי אפשר להסתכל על היהלומים. לאחר מכן לקח ר' מאניע את חבילת היהלומים ופרש אותם בחדר אחר בהצביעו על אבן אחת שהיא פלאי פלאים. אמר לו הרבי: אין אני רואה באבן זו שום דבר מיוחד. ענה לו ר' מאניע: צריכים להיות מבין. נענה הרבי ואמר: יהודי הוא פלאי פלאים, אלא שצריכים להיות מבין" (ספר השיחות תש"ה).
