הרב דוד גבירצמן
שני מוקדי עניין מרכזיים הבולטים בכל תפילות ראש השנה, הם מלכות ה' והתשובה שלנו. וכך גם בנוגע לתשובה. ברור שיש לכולנו מספיק דברים להתחרט עליהם ולשוב בתשובה, אבל מה אני נותן לה' כשאני מבקש סליחה על משהו, איך אני מתקן את מה שלא היה בסדר? ומה זה אומר להמליך את ה', מה אני יכול להעניק לקב"ה שיהפוך אותו למלך?
התבוננות במהות ענין השמיטה תשפוך אור גם על עבודת ראש השנה. המילה 'שמיטה' משמעותה לעזוב, כמו לשמוט משהו מהיד, להניח, לוותר. שמיטה, כמו שבת, היא לחדול ממשהו, בשבת עלינו לשבות ממלאכה ולנוח, ובשמיטה עלינו להניח לארץ. את הארץ נתן הקב"ה לבני אדם, ומכל הקניינים, נדל"ן, הוא הקניין היציב ביותר. לאחר שש שנים שאדם משקיע כל כך הרבה בעיבוד חלקת האדמה שלו, הוא מגיע באופן טבעי למסקנה שהארץ 'שלו', ואז אומרת לו התורה 'שמיטה' – תעזוב, תרים ידיים. לעזוב מרגיש לנו כמו להזניח, וזה בדיוק מה שהתורה מבקשת מאיתנו, לזנוח את העמל בעיבוד האדמה כדי לאפשר לה לשוב לחיק בעליה האמיתי, בורא עולם.
וזה בעצם הסוד הגדול מאחורי כל פעולה של ויתור. כולנו מסכימים כנראה שלוותר זה נכון ואצילי, אבל במציאות כשמדובר במשהו שנוגע לנו (מריבה, ויכוח או אפילו נטירת טינה), אנחנו מתקשים מאוד לוותר, כי נדמה לנו שלוותר זה לתת למשהו שלי ללכת לאיבוד, וזה לא הוגן ולא ייתכן. אבל באמת הוויתור הוא פתח היציאה מבית הכלא של עצמנו, שסורגיו הם התשוקה לשלוט בכל. נחזור לראש השנה. ובכן, אם להודות על האמת, הרבה פעמים נדמה לנו שהעולם שייך לנו, לפחות כל מה שבא עמנו במגע. כל אחד מאיתנו מרגיש במקום מסוים 'הכל מגיע לי', 'הכל אמור להסתדר כמו שאני תכננתי'. ועל היקום הזה אנחנו אמורים להמליך את ה', זו העבודה שלנו.
בתפילת ראש השנה אנחנו אומרים לקב"ה "ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך". גם אנחנו, הממליכים, מעשה ידיו ותו לא. בראש השנה אנחנו נקראים להמליך את הקב"ה על הרצונות שלנו, על המעשים שלנו, ובעיקר על הרצון שלנו לשלוט במציאות. איך ניישם זאת? על ידי שמיטה, שזה לא משהו שעושים אלא דווקא הימנעות מעשיה, לשמוט ולוותר, להתבטל לבעל הבית האמיתי. וזו גם תמצית עבודת התשובה. לכל השגיאות והקלקולים שנגרמו על ידנו יש שורש אחד – 'אנא אמלוך' ]אני אהיה המלך[.
הזהר הקדוש מגדיר את התשובה כהשבת דבר למקום ממנו הוא נלקח. ולכן מהות עבודת התשובה היא להחזיר את השליטה לידיים של ה' – ברמת ההכרה, לשוב ולהכיר שהוא ורק הוא האדון, הוא מקור כל הכוחות והוא בעל הרצון. כל מה שמצופה מאיתנו זה להרפות אחיזה, לשחרר את האצבעות, ולהניח לכל מה שאנו מתאמצים כל כך להחזיק ברשותנו, להישמט ולשוב אל מקורו; לוותר ולסלוח, להרפות מרצונות עצמיים ולהניח לרצון ה' להוביל, לזנוח פחדים, ולשמוט קנאה, שנאה ותחרות.
לשוב הביתה, כמו האדמה.
