הרב אורי גמסון
פעם בשבע שנים הקב"ה פונה אלינו ואומר לנו: אתם ממש לא בהמה, והאמת היא שזה די חבל, כי דווקא הייתי רוצה שתהיו כאלה... נבראנו לתכלית מסוימת. אבל מתוך 24 השעות שיש ביום, כמה מהן מוקדשות לקיום התכלית שלנו? אם נסקור את השבועות, החודשים או השנים ונבחן כמה מכל הזמן הזה מוקדש לממש את מה שהקב"ה מבקש מאתנו, נגלה שרוב הזמן מוקדש לעיסוק בעניינים כמו קידום אישי, חיי נוחות, ועוד כל מיני פעולות שאולי גורמות לנו הנאה, אבל רחוקות מאוד ממה שאנחנו אמורים לעשות במסגרת התפקיד שלנו בעולם. אז במהלך החיים התקין, הקב"ה לא מעיר לנו על כך, כי הרעיון הוא שנחיה בתוך העולם, ומתוך המגבלות שלו ושלנו נכיר במציאות האלוקית. אבל מידי פעם אנחנו צריכים ניעור ותזכורת, שלמרות כל הפוטנציאל שיש לנו, אנחנו מאוד רחוקים ממה שאנחנו צריכים להיות, ואז הקב"ה מצביע על הבהמה ואומר לנו: תהיו בהמה! אחת ההלכות המעניינות שיש בשנת השמיטה היא, שיש לבער את הפירות הקדושים בקדושת שביעית כאשר מסתיימת העונה שלהם. ואיך יודעים מתי מסתיימת העונה שלהם?
קובעת ההלכה - כאשר הפירות הללו כבר לא מצויים לחיות ולבהמות שאוכלות מהם. ה'צמח צדק' בספרו 'דרך מצוותיך' לוקח את ההלכה הלכאורה צדדית הזו, והופך אותה למרכז העניין של שנת השמיטה. הרעיון של השמיטה הוא להזכיר לנו, שאם חשבנו שיש לנו משהו שהוא רק שלנו, כמו שדה ומטעים, או אפילו כסף שהלווינו למישהו אחר, הרי שהשמיטה מזכירה לנו שבאמת אין לנו כלום. בשניה אחת כל הדברים הללו יכולים להיעלם ולהיות הפקר לכולם.
אם בשש השנים הבאות נראה שהרכוש שלנו לא נעלם, הרי זה רק בגלל שהקב"ה מעוניין שהרכוש הזה יהיה בחזקתנו, ולא בגלל שאנחנו מוכשרים באופן יוצא דופן. עם הגשמיות הזאת אנחנו אמורים לעשות משהו עבור הקב"ה. אבל זה לא רק ביחס לאמצעים החומריים-החיצוניים שיש לנו, אלא גם ביחס לדברים הכי פנימיים כמו התכונות שמייחדות אותנו כאנשים וכיהודים. ההלכה של ביעור פירות שביעית אומרת לנו, חשבת שאתה יותר טוב מבהמה? אז תחשוב שוב. פעם בשבע שנים, אתה והבהמה שווים, ואפילו יותר מזה: את ההלכה אתה לומד מהבהמה והחיה. אתה מסתכל עליהן, וכשהן מסיימות לאכול, גם אתה מסיים. מסתבר שאנחנו צריכים ללמוד כמה דברים טובים גם מבהמה. הבהמה נבראה לתכלית מסוימת, ניתנו לה תכונות מסוימות כדי לממש את התכלית הזו, והיא ממלאת אותה על הצד הטוב ביותר. עוד לא נבראה הפרה שהחליטה שמתאים לה יותר להיות דג או אריה. או שבמקום לאכול קש, מתאים לה יותר לאכול סושי. היא ממצה את הבהמיות שלה עד הסוף. עוד לא נבראה הבהמה שלא מנצלת את כל התכונות שהקב"ה טבע בה בדיוק כפי שרוצה זאת הקב"ה רוצה.
לעומת זאת האדם נברא עם תכונות, כוחות, ואפשרויות שכליות ונפשיות, ומחליט שבמקום לעשות את מה שהקב"ה רוצה שהוא יעשה עם כל אלו, הוא יעשה דברים אחרים. וכאן הטעות. אם נתנו לך כל התכונות המיוחדות הללו, יש לכך תכלית, ואל תבריז. בראש השנה הקרוב, כשנשב מול המחזור שלנו, וננסה לחשוב על מה אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, ניזכר בבהמה, ונחשוב טוב טוב: אנחנו באמת יותר טובים ממנה? האם אנחנו ממצים את כל מה שניתן בנו על ידי הקב"ה, למען הקב"ה, כמו שהיא עושה? ואולי, ה' יעזור וגם אנחנו, ובשנה הקרובה נהיה קצת יותר בהמה.
