האדמו"ר מטאלנא שליט"א סיפר סיפור ששמע מבעל תשובה.
וכך סיפר האיש: "סבי התגורר בארצות הברית והיה רחוק מתורה ומצוות, ומפאת שורשיו היהודיים קיים מצווה אחת בדביקות: שבוע בשנה יצא אל הצריף שבחצר ביתו, הסתגר שם יומם וליל, וחשב שהוא מקיים מצוות סוכה.
"לפני פטירתו השאיר צוואה לבניו ונכדיו, וכתב שמי שימשיך את מורשתו ויקיים את המצווה להסתגר שבוע בצריף, יירש את נכסיו. הבנים והנכדים חשבו שדעתו השתבשה, ולפי ידיעתם, מלבד דירתו העלובה, לא היו לו עוד נכסים, כך שאף צאצא לא הסכים לשאת בעול המנהג ההזוי.
"לאחר זמן מה הרהר אחד הנכדים: לסבא היה מאוד חשוב שימור המנהג, והוא נידב את כל ירושתו, לכן אני מסכים להסתגר בצריף שבעה ימים בשנה. לאחר חתימת הסכם אצל עורך דינו של הסבא, קיבל הנכד לידיו מסמכים המעידים שכל נכסי הסבא הם שלו. כשבדק היורש את תוכן הירושה, נדהם לגלות כי מלבד דירת המגורים, עוד נכסים רבים לסבא, כולל חשבונות בנק מלאים בכסף. בן רגע התעשר הנכד בעושר רב! בחכמתו לא סיפר לבני משפחתו על עושרו כדי לא לעורר בלבם קנאה.
בהגיע היום בו צריך הנכד לקיים את הצוואה, הוא נכנס אל הצריף והסתגר בו שבוע. כלל לא הבין מה טעם יש במנהג המשונה הזה, מלבד הממון הרב שירש. כשיצא מן ההסגר החליט שכנראה לא לחינם נהג כך הסבא. יש לזה מקור יהודי, והוא החל לבררו.
הוא פגש רב, סיפר לו על מנהגו התמוה של סבו, ושאלו האם הוא מבין לפשר מנהגו? הרב הבין שמדובר בקיום מצוות סוכה, והחל לתחקרו: ממה עשוי הצריף? כמה דפנות יש לו? במה הוא מסוכך? הנכד הציע שיבוא עמו אל הצריף, והרב נוכח שהוא עשוי מפח ופלסטיק, ואינו מסוכך בדבר הכשר לסכך. "הרב נדהם: יהודי כה רחוק ממצוות, מסר את נפשו לקיים מצווה אחת, שאותה לא קיים כלל כהלכתה...
הרב החל להסביר לנכד מהי מצוות סוכה. סיפר לו על יציאת מצרים, על ענני הכבוד, על מתן תורה, ועל המצוות שאנו מקיימים עד היום, ועל המצווה המיוחדת שקיים הסבא במסירות, אך לא ממש כמו שצריך. "הנכד שתה בצמא את דבריו, והתעניין בשאר מצוות היהודים. הרב הציע לו להצטרף לשיעורי התורה שהוא מוסר, וכך הנכד החל להתקרב אל היהדות, ולבסוף חזר בתשובה שלמה, והקים משפחה לתפארת. "אני הוא הנכד", סיים בעל התשובה לספר, "בזכות מסירות הנפש למצוות סוכה והרצון העז לקיימה במסירות נפש - חזרתי בתשובה שלימה".
