סוכה יא ע"ב
דתניא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ענני הכבוד היו דברי ר' אליעזר, ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם וכו'. ויעוי' ברש"י לעיל ברפ"ק (ב:) ד"ה ההוא וכו' דתפס כוותיה דרבי אליעזר בזה. וכ"כ רש"י עה"ת בפ' אמור שם. וכן יעוי' ב"טור" בר"ה סוכה שתפס ג"כ כוותיה, ויעו"ש בב"ח שבי' דה"ט מדתרגם "אונקלוס" בזה כוותיה דר"א, דע"כ דכ"ה העיקר ולא כר"ע יעו"ש.
(א)
ויעוי' בברכ"י למרן החיד"א ז"ל בר"ה סוכה (סימן תרכה' ס"א) שכ' וז"ל, הם ענני הכבוד שהקיפה וכו', יש לחקור מה טעם מפקד פקיד השי"ת לעשות זכר לענני כבוד ולא פקדנו אבא עילאה לעשות זכר למן והבאר, דבמעמד שלשתן נתונים המה ממדבר מתנה, וכבר הארכתי בזה בספרי הק' "ראש דוד" עה"ת פ' אמור בס"ד, עכ"ל הברכ"י יעו"ש.
אולם יל"ע בדכ' בפשיטות דלא נצטוינו לעשות זכר ל"מן והבאר", הא יעוי' ברי"ף בפ"י דפסחים (דף כה: ברי"ף) שכ' בזה"ל, חייב אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות בשבת, מ"ט "לקטו לחם משנה" כתיב, ופירשו רבנן דביו"ט נמי בעינן לבצוע על שתי ככרות בשבת, דעיקר חיובא בשבת משום דלא היה המן יורד בשבת אלא יורד בע"ש זוגי זוגי, וביו"ט נמי לא ירד אלא בערב יו"ט וכו', עכ"ד הרי"ף יעו"ש. וכן יעוי' בספר "הישר" לר"ת (סימן ע' אות ד') שכ' דגם נשים חייבות בג' סעודות בש"ק ולבצוע על שתי ככרות, דאף הם היו באותו הנס דירידת המן שירד בע"ש "כפול" וכו', עכ"ד ע"ש. וכן יעוי' במרדכי בפט"ז דשבת (סימן שצז') דהביא לר"ת הנ"ל. וכן יעו"ש (בסוגריים בצד) דשאלו את ר' נטרונאי גאון אם ביו"ט צריכין לבצוע על ב' ככרות או לא, והשיב דודאי צריך לבצוע ביו"ט כמו בשבת, דהא ביו"ט ג"כ לא ירד המן כמו בשבת, עכ"ד ע"ש. וכ"כ ה"פרישה" בס"ה יו"ט (סימן תקכט' אות ג') דה"ט דחייבים בלח"מ גם ביו"ט, מדנעשה בו ג"כ נס דהמן שירד כפול בערב יו"ט וכו' ע"ש.
וא"כ מבואר דגם לירידת המן עושים "זכר" ופירסומא ניסא ולא רק לענני הכבוד, וא"כ מהו שכ' החיד"א בפשיטות דלא אשכחן דעושים "זכר למן". ויעוי' בט"ז בה' חנוכה (סי' תרעח' ס"ב) שכ' בזה"ל, כ' הר"ן וב"י דאע"ג דקידוש דאורייתא ונ"ח דרבנן וכו', אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש דהא לח"מ לכו"ע דאורייתא כדאמר רבי אבא בפרק כל כתבי [שבת (קיז:) ע"ש] דכ' "לחם משנה", ושלוש סעודות ג"כ דאורייתא ופת בעינן כדאיתא (בסימן רעד'), וא"כ כ"ש שהיא קודמת לנ"ח שאינו אלא "מדרבנן", עכ"ל אדונינו הג"ר דוד ז"ל בט"ז יעו"ש. וא"כ מבואר דהקב"ה בתורתו ציוה לעשות גם "זכר למן" ע"י לח"מ וג"ס בש"ק ויו"ט, ודומיא דעשה "זכר לענני הכבוד" בדציוה "לישב בסוכה", ואינו רק מ"ע מדרבנן בעלמא, וא"כ מהו שכ' החיד"א דמ"ט לא פקדנו "אבא עילאה" והיינו הקב"ה לעשות זכר למן וכו', ויל"ע.
(ב)
אולם צ"ל דס"ל דלח"מ וג"ס אינו מה"ת כלל כ"א מדרבנן בעלמא, וקרא ד"לחם משנה" וכן מש"כ ג' פעמים בתורה "היום" שנלמד מזה החיוב דג"ס אינו אלא "אסמכתא בעלמא", וכש"כ ר"ת להדיא בספר הישר שם דה"ט דנשים חייבות בהני תרי מצות, אב"א מדהיו באותו הנס, ואב"א משום דהוי מצ"ע מדרבנן ובזה ליכא לפטור דמצ"ע שהז"ג דרק במ"ע דאורייתא איכא להאי פטור, עכ"ד יעו"ש. ומבואר להדיא דס"ל דהוי מדרבנן, ודלא כש"כ הט"ז דלכו"ע הוי מה"ת, וצ"ע באמת בט"ז איך התעלם מדברי ר"ת הנ"ל. ועכ"פ לפי"ז אתי שפיר מש"כ החיד"א דלא פקדנו אבא עילאה לעשות זכר למן, דנהי דחז"ל תיקנו להני תרי מצות לזכרו, מ"מ קשה מ"ט הקב"ה בתורתו לא עשה לו זכר ודומיא דעשה "לענני הכבוד" במ"ע דסוכה, ודו"ק. וכן יעו"ש בה' חנוכה בפמ"ג במשב"ז (סק"ב) שכ' דלא כן דעת המג"א (בסימן קפח' סק"ט) דס"ל דלח"מ חיובו רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, עכ"ד ע"ש. וא"כ צ"ל דה"נ ס"ל לחיד"א, וא"ש.
ובאמת יעו"ש בברכ"י בה' חנוכה דהביא לדברי הט"ז הנ"ל דלח"מ הוי מה"ת וא"כ קודם לנ"ח, וע"ז כ' החיד"א דנר' דלא כן דעת חמיו הב"ח, והפר"ח, דס"ל דהוי רק מדרבנן, ואף הסמ"ג [עשין כז'] שכ' דצריך לאכול בש"ק "לחם" מדכ' בפסוק שנלמד ביה ג"ס "לחם", מ"מ אפ"ל דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וק"ק על המהר"ם בן חביב ב"יום תרועה" בספ"ג דר"ה (כט:) בד"ה תוס' ברכת הלחם וכו' שכ' דחיוב "פת" בש"ק הוי מה"ת וכו'. ושו"ר בא"ר (בס"ס קסז') שכ' בשם התוי"ט דלחם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ועמש"כ לעיל (סי' ערב' אות ח' וט') בזה, עכ"ד החיד"א יעו"ש. וא"כ משמע דס"ל דהעיקר בזה כהב"ח והפר"ח והתוי"ט דהוי מדרבנן, ודלא כהט"ז והמהר"ם בן חביב, וא"כ שפיר הקשה מ"ט לא עשתה התורה זכר גם למן, דאזיל לשיטתיה דאינו אלא מדרבנן, ודו"ק.
[ועש"ע בברכ"י לעיל בה' קידוש (סי' ערב') שכ' דהא דצריך לאכול פת וסעודה בליל ש"ק אינו מה"ת כ"א "מדברי קבלה", ולכן מי שאין לו יין או פת לקדש מוטב שיאכל בלי קידוש ולא יתענה בליל שבת, דלטעום קודם קידוש אסור רק "מדרבנן" ומשא"כ סעודת ליל שבת הוי "מדברי קבלה" וכו', עכ"ד ע"ש. אולם לא איירי לגבי לח"מ ואיירי שאין לו "פת" וע"כ שאין לו לח"מ, וא"כ אפשר דס"ל דלח"מ הוי מה"ת וא"כ כ"ש דבכה"ג מוטב שיאכל [וכגון שאין לו רשות מבעל הפת "לקדש" ע"ז כ"א "לאוכלו" בתורת לח"מ], וא"כ ליכא ראיה מהתם דס"ל דהוי רק מדרבנן, ואינו ענין להכא].
(ג)
אולם בלאו הכי י"ל דלק"מ, דהא ב"מן" היה תרי ניסים, חדא בעצם ירידתו מידי יום ביומו וחדא במאי דירד בע"ש "כפול" לכבוד ש"ק, וכדכ' בפ' בשלח (טז', ד', ה') ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו "דבר יום ביומו" וגו', ואח"כ כ' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה "משנה" וגו' יעו"ש. וא"כ נר' דהלח"מ בש"ק הוי רק זכר לנס דש"ק ולא במשך ימות החול. וא"כ אפי' את"ל דס"ל לחיד"א דמ"ע דלח"מ הוי מה"ת, מ"מ אי"ז זכר לנס דירידת המן דס"ל לחיד"א דכל השבוע כ"א דש"ק, וא"כ שפיר הק' החיד"א מ"ט לא עשתה התוה"ק זכר לנס המן דעלמא.
(ד)
ובעצם דברי ר"ת דה"ט דחייבים אנשים וגם נשים בלח"מ בש"ק ויו"ט "זכר לנס דירידת המן" בע"ש ועיו"ט שירד "כפול", נר' דע"כ דס"ל כוותיה דתוס' בפ"ק דמגילה (ד.) ובפסחים (קח:) דס"ל דמש"כ דאף הם היו באותו הנס" היינו שהשתתפו ונהנו מהנס דדי בזה בשביל לחייבם במצות לזכרו, דאל"כ וס"ל כרש"י והרשב"ם בפסחים שם דה"ט מד"על ידם נעשה הנס" דרק בכה"ג חייבו חז"ל במצות לזכרו, א"כ מה שייך לחייב לנשים בלח"מ מדהיו באותו הנס דהמן שג"כ נהנו מזה הא דוקא כשנעשה על ידן והיינו ע"י "אשה" חייבום חז"ל בכה"ג ולא בעלמא, וע"כ דמדס"ל לר"ת דה"ט דחייבות בזה מדהיו וכו', דס"ל בזה כתוס' ולא כבן דודו הרשב"ם ז"ל וזקינו רש"י ז"ל, ודו"ק.
ומאידך רש"י והרשב"ם י"ל דס"ל דה"ט דחייבות נשים בלח"מ, כאידך טעמא דר"ת בספר הישר שם דליכא במצ"ע דרבנן לפטור דמ"ע ש"הזמן גרמא" כ"א במצ"ע מה"ת ולכן חייבות נשים בלח"מ דומיא דחייבות בכל המצ"ע מה"ת ומדרבנן שאינם זמן גרמא. ובאמת דכ"ה דעת רש"י להדיא בפ"ג דברכות (כ:) דליכא במ"ע דרבנן לפטור דזמ"ג יעו"ש, ובתוד"ה בתפילה וכו', וא"כ שפיר י"ל דאזיל לשיטתיה הנ"ל ומה"ט ע"כ דחייבות בזה, ודו"ק. וכן צ"ל דס"ל לרשב"ם.
ובדעת המאירי י"ל, דהנה בפ"י דפסחים שם ס"ל כוותיה דתוס' שם דגם במצ"ע דרבנן איכא לפטור דזמ"ג וכל דחייבות בד' כוסות בליל הסדר מדהיו באותו הנס, ומאידך ס"ל למאירי בפסחים שם וכן ברפ"ק דמגילה שם דהעיקר בזה כתוס' דמדעכ"פ "השתתפו" בנס ההצלה חייבום חז"ל בכ"ז, וכמבואר בירושלמי כן, ודלא כדפירש"י והרשב"ם דעל ידן נעשה הנס, ע"ש. וא"כ צ"ל דלדידיה כל דחייבות בלח"מ מדעכ"פ היו באותו הנס, דאל"כ היו נפטרות מזה מדין מ"ע שהז"ג.
(ה)
והנה יעוי' בשו"ע ה' שבת (סימן רצא' ס"ו) שכ' דנשים חייבות בסעודה שלישית, ובמג"א (ס"ק יא') כ' וז"ל, דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין, עכ"ל. ומקורו מהרמב"ן בפט"ז דשבת (קיז:) בד"ה מצאתי וכו', ומהר"ן שם (ברי"ף רדמ"ד.) יעו"ש, וכש"כ מרן בב"י ע"ש. אולם צ"ע מ"ט לא כ' המג"א דה"ט מדהיו "באותו הנס" כש"כ ר"ת במרדכי ובספר הישר שם, וכן יל"ע מ"ט לא הזכיר לטעם ב' דר"ת הנ"ל דליכא "לפטור" דמ"ע שהז"ג "בדרבנן" ולכן ע"כ שחייבים בזה, ומ"ט הזכיר רק לטעם דהרמב"ן והר"ן הנ"ל ותו לא.
וי"ל דאזיל המג"א לשיטתיה בזה, דיעוי' במג"א בה' פסח (סימן תעב' ס"ק טז') שכ' דה"ט דנשים חייבות בד' כוסות מפני שהיו עיקר אותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו יעו"ש, והיינו דס"ל בזה דהעיקר כרש"י והרשב"ם דרק "מדנעשה" הנס "על ידן" חייבום חז"ל בזה, ודלא כתוס' ודעימיה, וא"כ שפיר לא הזכיר המג"א לגבי לח"מ וג"ס להאי טעמא דר"ת והמרדכי מדהיו באותו הנס דירידת המן, דהא בזה לא היו עיקר הנס ולא על ידן ירד המן בכפילות כ"א רק "השתתפו" בו ובכה"ג לא חייבום חז"ל, והבן בס"ד.
וה"נ י"ל דה"ט דלא נקט לאידך טעמא דר"ת דליכא במ"ע "דרבנן" לפטור דז"ג, דאזיל לשיטתיה דגם במ"ע דרבנן שהז"ג נשים פטורות, וכש"כ תוס' בפ"ג דברכות שם (כ:), ובפ"י דפסחים שם (קח:), ובסוכה (לח.) גבי "הלל" יעו"ש, דיעוי' במג"א בה' ר"ח (סימן תכב' ס"ה) שכ' דנשים פטורות מקריאת הלל מדהוי מ"ע שהז"ג, וכש"כ תוס' בברכות (שם) וכו', עכ"ד, ע"ש. וא"כ מבואר דס"ל כוותיה דתוס' הנ"ל. וכן יעוי' במג"א (סי' תפט' סק"א) שכ' דנשים פטורות מספירת העומר מדהוי מ"ע שהז"ג ע"ש, ומאידך יעו"ש לקמן (סק"ד) שכ' בשם הב"י דסה"ע בזה"ז הוי מדרבנן ע"ש, וא"כ מבואר כנ"ל. ושלשו המג"א בה' קידוש לבנה בריש (סימן תכו') שכ' בשם השל"ה דנשים פטורות מקידוש לבנה מדהוי מ"ע שהז"ג וכו' ע"ש, וא"כ מבואר כנ"ל.
וא"כ שפיר לא הזכיר אף לטעם ב' דר"ת דהא דחייבות בלח"מ מדליכא בדרבנן להאי פטור, דהא אזיל לשיטתיה דהעיקר בזה כהני תלתא תוס' דגם בדרבנן פטורות. וכן ס"ל למג"א שם (סימן קפח' סק"ט) דלח"מ הוי רק מדרבנן ולא מה"ת. ולזה הוצרך לתפוס לדברי הרמב"ן והר"ן דה"ט דחייבות "דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין", ואתי שפיר. [וע"ע מש"כ בחידושים לפ"ד דר"ה, ובקונטרס "לא חודש ולא שבת" במס' סוכה לדון ולפלפל בדעת המג"א במ"ע שהז"ג מדרבנן, קחנו משם ותמצא נחת].
